תשאלו כל אמריקאי על "ניסוי פילדלפיה" ותוכלו לשמוע מכל אחד מהנשאלים סיפור שונה, מבחיל ומצמרר. זהו טבען של אגדות אורבניות, אך כשלוקחים את הגרעינים שבבסיס הסיפורים החוזרים בכל וריאציה נוצר נרטיב אחד ברור – ניסוי שהשתבש בצורה נוראית ומחרידה. הניסוי בוצע במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי הצבא האמריקאי, על ספינת הקרב USS Eldrige, וגרם לעיוותם ומותם של חלק מהנוסעים עליה בצורה מעוררת חלחלה. הצבא האמריקאי מיהר לכסות ולהטיל צנזורה על הפרטים המבעיתים ואף להכחיש כל פרט בו, אבל השמועות על הסיפור הביזארי פרשו כנפיים והוא הפך לאחת מתאוריות הקונספירציה המרתקות והמופרעות ביותר שנוצרו אי פעם. סיפור שהפך למעשייה מודרנית עם מוסר השכל: לאדם אסור להתערב בחוקי הטבע אחרת יהיו לכך השלכות נוראיות.
גם אם רק חלק קטן מהפרטים שיובאו פה היום נכונים, זה עדיין סיפור פשוט מטורף שמבוססים עליו סרט משנת 1984, סרט המשך ביזארי לא פחות מהסיפור עצמו, וסרט טלוויזיה משנת 2012 של רשת הכבלים Syfy. לפי הקונספירציה התרחשו שני ניסויים נפרדים לחלוטין תחת השם "ניסוי פילדלפיה", אך שניהם בוצעו על אותו כלי שיט, ספינת הקרב האמריקאית USS Eldrige, בשני ימים בקיץ וסתיו 1943.
הניסוי מבוסס על "תאוריית השדה המאוחדת" של איינשטיין המדברת על איחוד שדות הכבידה והאלקטרומגנטיות לשדה אחד מאוחד. לפי עדויות, צוות חוקרים בראשות ד"ר פרנקלין רנו שיערו כי שדה זה יאפשר להטות את האור מסביב לאובייקטים מסוימים וכך להפוך אותם לבלתי נראים לחלוטין. כמובן שחיל הים של ארצות הברית, שהייתה מצויה אז במלחמת העולם השנייה, קפץ על ההזדמנות כדי ליצור יתרון אדיר על צבאות האויב ומימן את הניסוי. גרסה אחרת של סיפור טוענת שעל הספינה הותקנו מכשירי מדידה גרביטציוניים ומגנטיים כדי לאתר אנומליות בקרקעית הים ולהתחרות בניסויים שערכה גרמניה הנאצית במכשירי אנטי-כבידה בראשות איש ה-SS האנס קמלר.
יש אנשים שמאמינים שמה שכתוב בהמשך באמת קרה
בקיץ 1943 נערכו הניסויים הראשונים על הספינה שעגנה במספנת חייל הים בפילדלפיה. הניסוי של ה-22 ליולי היה הצלחה חלקית – הספינה הפכה בלתי נראית בחלקה, כשעדים טוענים כי במקומה הופיעה מן ערפל ירקרק. אך אנשי צוות הספינה דיווחו כי סבלו מסחרחורות ובחילות קשות. מכאן שונתה מטרתו של הניסוי לבקשת חיל הים, כדי שהספינה תהפוך בלתי נראית לרדארים בלבד.
הניסוי הבא התרחש ב-28 באוקטובר, למרות שלפי עדויות, ציוד הניסוי לא כויל מחדש. הפעם הניסוי הצליח מעבר למשוער אך השלכותיו היו הרסניות – האלדרידג' לא רק שהפכה לבלתי נראית, היא למעשה נעלמה פיזית מהמקום בהבזק אור כחול בהיר והופיעה באותו רגע בבסיס חייל הים נורפולק שבוירג'ניה, מרחק 600 קילומטרים משם. לפי דיווחי הבסיס הספינה עגנה בחוף למשך מספר דקות ואז נעלמה והופיעה מחדש בפילדלפיה. הספינה לא הפכה בלתי נראית, אלא שוגרה בטעות למקום אחר – המדענים המציאו מכשיר טלפורטציה במקרה.
ההשלכות הפסיכולוגית והפיזיות על הצוות היו זוועתיות: כמעט כל הצוות הפך למשוגעים, וסבל מהתקפים פסיכוטיים חמורים, כאשר חלק מהעדויות מתארות התנהגות הדומה לסכיזופרניה. חלק מהצוות נעלם לחלוטין ואין איש יודע על מקום הימצאו עד עצם היום הזה, בעוד שחלק המשיכו להופיע ולהיעלם לסירוגין רגעים ארוכים לאחר שהניסוי הסתיים. הזוועה הגדולה ביותר קרתה לחמישה אנשי צוות שהותכו פיזית לתוך מבני המתכת של הספינה, כולל חייל שהיה בקומה העליונה של הספינה ובסוף הניסוי עבר לקומה מתחתיה כשידו טבועה בשלד הספינה. כל חברי הצוות שוחררו משירותם הצבאי, ועל חלקם בוצעה שטיפת מוח כדי למחוק את זיכרונותיהם הטראומטיים ואת פרטי הניסוי.
האמת שם בחוץ
הסיפור פרץ החוצה והגיע לידיעת הציבור ב-1955, כשמוכר חלקים חלופיים ואסטרונום חובבן בשם מוריס ק. ג'סאפ פרסם ספר בשם "ההוכחה לעב"מים". בין הספקולציות הרבות שאפשר למצוא בספר, אפשר למצוא את הטענה כי אמצעי אנטי-כבידה ואלקטרומגנטיות עדיפים על דלק טילים להנעת חלליות. שנה לאחר מכן החל לקבל ג'סאפ מכתבים מאדם בשם קארל אלן (שמו האמיתי קרלוס מיגל אלנדה), סוג של גאון מטורף שפרש במכתביו את כל שרשרת האירועים של ניסוי פילדלפיה. הוא טען שהיה עד להיעלמות הספינה בזמן שהיה על ספינה אחרת שעגנה באותה מספנה. בנוסף טען כי במהלך קטטה שהתרחשה בבר צפה בחייל מהאלדרידג' נעלם כלא היה.
ב-1957 נשלחה מעטפה שנכתב עליו "חג פסחא שמח" ובתוכה עותק מבואר עם הערות של ספרו של ג'סאפ למשרדי המחקר של חיל הים בוושינגטון הבירה. ההערות נכתבו בשלושה עטים ורודים שונים, כל עט שייך לכאורה לכותב אחר, הנקראים "מר א.", "מר ב." ו"ג'מי" ומתייחסים אחד לשני כ"צוענים". הם התייחסו רבות לניסוי פילדלפיה והדגישו את ההיפותזות של ג'סאפ הנוגעות לתאוריות של איינשטיין עליו היה מבוסס הניסוי. ג'סאפ זומן לוושינגטון כדי לזהות את השולח האנונימי, וזיהה לפי הכתב וסגנון הכתיבה את "מר א." כקארל אלן, שאר הכותבים היו ככל הנראה גם אלן עצמו. ג'סאפ והעביר לידיהם את מכתביו של אלן. הספר המבואר הצית עניין רב במשרדי המחקר שהוציאו לאור כמות קטנה של עותקים דרך חברת מחקר בשם "וארו". ב-20 לאפריל 1959 ג'סאפ התאבד ואלן המשיך לנודד ממקום למקום, שולח מסרים ומכתבים מסתוריים לקרוביו במשך השנים. ב-2003 הגיע עותק של אותו ספר מבואר לרשת.
ומה בדבר החיילים שהיו על הספינה עצמה? זמן קצר לאחר מותו של ג'סאפ אדם בשם אלפרד ד. ביילק חשף את סיפורו כחייל שהיה על הספינה בזמן הניסוי והוסיף טוויסט ביזארי עוד יותר למקרה: הספינה לא רק שוגרה למקום אחר, אלא גם לזמן אחר – שנת 1983 וחזרה לזמן המקורי. הניסוי לפי ביילק, פתח חור שחור במרקם הזמן. הוא טוען שעבר שטיפת מוח ורק צפייה בסרט המבוסס על הקונספירציה משנת 1984 עוררה את זיכרונותיו הרדומים.
_i.jpg "פרויקט פילדלפיה (צילום: Tat1642)")
חיל הים הכחיש כל פרט מהפרשה, אך רבים רואים בעצם ההכחשה וההתייחסות ל"ניסוי פילדלפיה" כהודעה באמיתותו. פרט מידע ידוע הוא שבשנות ה-40 המוקדמות חיל הים אכן ערך ניסויים כדי להפוך כלי שיט ל"בלתי נראים" אבל באופן שונה לחלוטין – המדענים העבירו זרם חשמלי במאות מטרים של כבלים חשמליים שסבבו את שלד הספינות כדי לבדוק אם כך יוכלו להפוך לבלתי מזוהות עבור מוקשים גרמניים ימיים שהיו מגנטיים ונמשכו לספינות המתכת. בתאוריה, המערכת החשמלית הזו הייתה אמורה להפוך את הספינות לבלתי נראות עבור אותם מוקשים מגנטיים.
ב-1999, 56 שנים לכאורה לאחר הניסוי, התכנסו לאיחוד 15 מחברי צוות האלדרידג' באטלנטיק סיטי. הם הכחישו כל קשר לפרשה ומצאו את הסיפור מגוחך ואת הסרטים והספרים שנעשו עליו כאנקטודה משעשעת שלוויתה את חייהם. מצד שני, יכול להיות ששטיפת המוח מדברת במקומם.