לאחר מלחמת העולם השנייה, בעיצומו של מירוץ החימוש בין ארה"ב לברית המועצות, השקיעו האמריקנים מאמצים רבים להפוך את הפצצות האטומיות לפשוטות יותר ובשנות החמישים יצאה לפועל תכנית של ניסויים גרעיניים.
לדברי פט בראדלי, אחד מהצלמים שתיעדו את הניסויים הגרעיניים של ארה"ב במחצית המאה הקודמת, הפטריה האטומית וההדף בפיצוצים התת-ימיים הרבה יותר מדהימים מהפיצוצים באטמוספרה המוכרים לנו.
על רקע התיעוד המדהים הזה, הוא מסביר על החיים במרחק של ארבעה קילומטרים בלבד מפיצוץ גרעיני. ארבעה קילומטרים נשמעים כמו מרחק בטיחות ראוי לפיצוץ תת-ימי, אבל התברר שלא כך הדבר.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
הגלים שנוצרו מההדף בלעו אוניית משא שצפה סמוך לנקודת הפיצוץ וקיר המים המשיך להתקדם ויצר גלים ענקיים שפגעו באי שממנו בראדלי ועמיתיו צילמו. הגל השלישי - והגבוה מכולם - בלע את האי כולו והצלמים ניצלו רק בזכות הדחף שלהם לטפס מהר על עצי דקל.
בזכות התושייה שהם גילו, ובזכות העובדה שהם טיפסו על העצים יחד עם הציוד הכבד שלהם, גם זכינו לראות את התיעוד הזה: