כשהיטלר לקח קוקאין
ההזרקות החלו מיד אחרי ארוחת הבוקר. משסיים היטלר לאכול את קערית שיבולת השועל ושמן הפשתה היה מזמן אליו את רופאו האישי, תיאודור מוֹרֶל.
הרופא היה מפשיל את שרוול חולצתו של המטופל ומזריק לו קוקטיל יוצא דופן של סמים, שרבים מהם נחשבים כיום למסוכנים, ממכרים ולא-חוקיים.
יותר מתשע שנים היה הדוקטור מורל מזריק לו מדי יום ביומו אַמפֶטָמינים, בַּרבּיטוּרָטים ואוֹפּיאטים בכמויות אדירות כל כך עד שנודע בכינוי "אמן הזריקות של הרייך". בחוג הפנימי של היטלר היו מי שתהו אם אין הוא מנסה להרוג את הפיהרר.
אבל תיאודור מורל לא רצה לרצוח את היטלר; אדרבה, הוא היה מסור לו בלב ונפש. רופא האליל הזה, איש שמן במידה מופרזת, שריח גופו דוחה וצחנה קשה עולה מפיו, פגש את הפיהרר לראשונה במסיבה בבֶּרגהוֹף.
היטלר סבל זה כבר מבריאות לקויה - עוויתות קיבה, שלשולים וגזים כרוניים קשים כל כך שהיה עליו לעזוב את השולחן אחרי כל ארוחה כדי להשתחרר מכמויות עצומות של גזים.
מצבו הוחמר בשל התזונה החריגה שלו. ב-1931 החליט היטלר לחדול מאכילת בשר אחרי שהשווה אכילה של ירך חזיר לאכילת גופה של אדם. משום כך אכל כמויות גדולות של ירקות מימיים, מרוסקים או מעוכים. הדוקטור מורל ראה את היטלר אוכל ארוחת ירק שכזאת ואחר כך בדק את התוצאות. "עצירות וכמות אדירה של גזים בדרגה שכמעט לא נתקלתי בה לפני לכן," כתב. הוא הבטיח לפיהרר שיש לו תרופות פלא שירפאו את כל תחלואיו.
תחילה רשם לו הרופא גלולות שחורות קטנות שנקראו "גלולות נגד גזים של הדוקטור קיסטֶר". היטלר בלע שש-עשרה מהן ביום, וכנראה לא ידע שהן מכילות סטריכנין. אמנם הגלולות הקלו את בעיית הגזים – באופן זמני – אבל קרוב לוודאי שהיו הגורם לפגיעה בכושר הריכוז שלו ולצבע עורו הצהבהב-החיוור בשנות חייו האחרונות.
אחר כך רשם לו מורל "מוּטַפלוֹר", תרופה המבוססת על חיידקי אִי קוֹלי, שייצבה עוד את קשיי העיכול של הפיהרר. ואכן, היטלר היה מרוצה כל כך מעבודתו של הרופא עד שהזמינו להצטרף לחוג הפנימי של העילית הנאצית. מאז ואילך היה מורל תמיד קרוב אל הפיהרר.
נוסף על עוויתות הקיבה סבל היטלר גם מחולשה ומחוסר יציבות בשעות הבוקר. כדי לטפל בכך הזריק לו מורל נוזל מימי שהיה רוקח מאבקה ששמר בתוך חפיסות של רדיד זהב. מעולם לא גילה מה היו המרכיבים הפעילים של התרופה הזאת, שנקראה "ויטאמוּלטין", אבל היא חוללה פלאים בכל פעם: בתוך דקות מעטות היה היטלר קם מן הספה והוא נמרץ ורענן.
ארנסט-גינתר שֶנק, רופא של האס-אס, החל לחשוד בתרופות הפלא של הדוקטור מורל והצליח להשיג חפיסה אחת של "ויטאמולטין". בבדיקת מעבדה התברר שהחומר הפעיל בה הוא אמפטמין.
כל עוד פעלו התרופות לא הוטרד היטלר ממה שנתן לו הרופא. בתוך זמן לא רב נהיה תלוי כל כך ב"ריפוי" של מורל עד שהפקיד בידיו את הטיפול בכל ענייני הבריאות שלו, והתוצאות לאורך זמן היו הרסניות. בזמן שניהל את הפלישה לרוסיה הסובייטית הולעט היטלר בכשמונים סוגי תרופות, לרבות טסטוֹסטרון, אופּיאטים, סמי הרגעה וסמים משלשלים. מרשימותיו הרפואיות של מורל עולה שהוא רשם לו גם בּרביטוּרטים, מורפיום, זרע של פָּרים ופרוביוטיקה.
התרופה המפתיעה ביותר שרשם הדוקטור מורל לפיהרר הייתה קוקאין. בגרמניה של שנות השלושים נעשה לעתים שימוש רפואי בקוקאין, אבל תמיד במינונים זעירים ובריכוז של פחות מאחוז אחד. מורל החל לתת לפיהרר קוקאין בטיפות עיניים. מכיוון שידע שהיטלר מצפה להטבה מידית אחרי נטילת תרופותיו הכניס לטיפות העיניים כמות קוקאין גדולה פי עשרה מן המקובל. ייתכן בהחלט שהמינון הגבוה הזה של קוקאין הוא שגרם להתנהגותו הפסיכוטית של היטלר בשנותיו האחרונות.
הפיהרר מצא שהקוקאין יעיל ביותר. ממטמון של מסמכים רפואיים שהתפרסם באמריקה ב-2012 (ובו דוח של ארבעים ושבעה עמודים שכתבו מורל ורופאים אחרים שטיפלו בפיהרר) עולה שעד מהרה החל היטלר "להשתוקק" לסם. זה היה סימן ברור שהוא מפתח התמכרות קשה. נוסף לטיפות העיניים החל גם להסניף אבקת קוקאין "כדי לנקות את הסינוסים ולהרגיע את גרונו".
הקוקאין אולי השרה תחושה טובה, אבל לא היה בו להמריץ את הדחף המיני החסר של הפיהרר. כדי להתגבר על המצב המביך הזה החל מורל לתת לו זריקות לחיזוק האון הגברי. אלה הכילו תמציות מבלוטות הערמונית של פרים צעירים. כמו כן רשם לו תרופה ששמה "טֶסטוֹוִירוֹן" המבוססת על טסטוסטרון. היטלר היה מקבל את הזריקה לפני בילוי הלילה עם אווה בראון.
השפעתם ארוכת הטווח של הסמים האלה, בייחוד של האמפטמינים, הייתה הגורם להתנהגות חסרת יציבות במידה גוברת והולכת. הביטוי הבולט ביותר לכך היה בפגישתם של היטלר ומוסוליני בצפון איטליה. היטלר השתדל לשכנע את מנהיג איטליה שלא להחליף צד במלחמה, ובתוך כך נעשה היסטרי ומשולח רסן. "אנחנו בטוחים למדי שמורל נתן להיטלר גלולות כלשהן לפני פגישתו עם מוסוליני," כתב ריצ'רד אוואנס, היסטוריון הרייך השלישי. "[הוא היה] כל-כולו נסער ונרגש, דיבר וליהג בלי הרף, ברור שהיה מסומם."
כשהתקרבה המלחמה לסיומה היה מצב בריאותו של היטלר ירוד מאוד. בשל תלותו בזריקות הסמים היו זרועותיו מנוקבות כל כך עד שאווה בראון האשימה את מורל שהוא "רופא אליל של הזרקות". הוא הפך את היטלר למכור לסמים. אבל הערצת הגיבורים שרחש הרופא לפיהרר האהוב עליו נותרה בעינה, והוא נשאר לצדו בבונקר שלו בברלין כמעט עד הסוף.
הדוקטור מורל נתפס בידי האמריקנים זמן קצר אחרי נפילת הרייך השלישי ונחקר יותר משנתיים. אחד הקצינים שחקרו אותו סיפר שחוסר ההיגיינה האישית של הרופא עורר בו סלידה.
מורל לא הואשם בפשעי מלחמה ומת משבץ ב-1948, זמן מה אחרי ששוחרר מן הכלא. הוא השאיר אחריו מטמון של מחברות ובהן רישומים רפואיים החושפים את ההתמכרות היוצאת דופן של המטופל החביב עליו.
אירוני הדבר שהאיש שהופקד על בריאותו של היטלר תרם כנראה יותר מכל אדם אחר לשקיעתו.
פרק מתוך הספר "הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" מאת ג'יילס מילטון, הוצאת "כתר"
לרכישת הספר לחצו כאן