ההיסטוריה היא פעמים רבות תעלומה בלתי פתורה. ישנן שאלות ידועות שאין עליהן מענה כמו מי בנה את הפירמידות או מדוע חשבו בני המאיה שבשנת 2,000 יגיע קץ העולם, ויש כאלה שטרם מצאנו זמן להתמודד איתן, כמו למה לכל הרוחות יש לכל שבת גם מוצאי שבת.
חכם סיני עתיק, שנהג להשאיר אותי שבתות בבסיס על לא עוול בכפי, ייעץ לי פעם לא להתעסק בשאלה זו לפני שמגיע סוף השבוע, אלא לנצל אותו לדברים אחרים, מהנים יותר, כמו למשל חקירתן של כמה תעלומות היסטוריות קצת פחות ידועות – אולם כאלה שיש בהן מספיק כדי להצית את הדמיון.
צרחת המומיה
מעלליהן של שושלות המלוכה המצריות העתיקות והיחסים שבין פרעה, רעמסס, קלאופטרה ושאר קרוביהם ששלטו במצרים במשך מאות שנים, הן טלנובלה שפרטיה ידועים באופן חלקי בלבד. אחת התעלומות הגדולות היא מה גרם למומיה, שהתגלתה בשנת 1886, להיחנט כשעל פניה "צרחה" מבועתת.
תיאוריות וספקולציות רבות התעוררו בעניין המומיה הצורחת. אחת מהן גרסה כי אותו קורבן נרצח כשעל פניו אותה הבעה, ונחנט במהירות כאשר מי שביצע את החניטה דואג לשימור ההבעה בגלל קשר אישי עם הקורבן. תיאוריה נוספת הציעה כי מדובר ברצח בו נחנט הקורבן בעודו בחיים, ואילו על פי תיאוריה אחרת נטען כי המומיה היא גופתו של נסיך פרעוני, בנו של רעמסס השלישי, שנחשד בתכנון רצח אביו, נתפס ונשפט לגזר דין מוות.
אבל התיאוריה המוזרה מכל אודות המומיה הצורחת נחשפה בעקבות מחקר שערך הנאשיונל ג'אוגרפיק. על פי אותו מחקר, שהתבסס על מסמך מהמאה ה-12 לפנה"ס, תכננה אחת מנשותיו של רעמסס השלישי לרצוח את בעלה ולהשתלט על הממלכה. תוכניות האישה נחשפו על ידי הנסיך, והיא הרעילה אותו וגלגלה את גופתו בעור כבש בעודו בחיים. עור הכבש, כך נטען, סיכל את הסיכוי שמישהו ישמע את ניסיונות הצעקה של הנסיך...
כבודן של מזימות ורציחות במקומן מונח, אולם פתרון אחרון ופשוט יותר גורס כי בעת החניטה הוחזקה הגופה בזווית שגרמה ללסת להישמט לאחרו, ומצב זה הונצח למשך אלפי שנים בשל איכותה הטובה של החניטה המצרית. אז מה נכון?
חשמל בימי הביניים
בעת העתיקה, וגם היום, מאמנים אנשים רבים כי "החיים" אינם נגמרים במותו של הגוף אלא ממשיכים הלאה למקומות שונים ומשונים – בהתאם לאמונות שונות ומשונות. כדי להקל על המתים את הדרך למקומות הללו, נהגו בימי הביניים לקבור את המתים כאשר בקבריהם נורות האמורות להאיר להם את הדרך שלאחר המוות.
המנורות הללו עשו את הבלתי ייאמן והמשיכו לבעור ולהאיר שנים רבות לאחר הקבורה, עובדה שהתגלתה כאשר נפתחו חלק מהקברים ויצרה בהלה רבתי. אנשים רבים האשימו את כוהני הדת בתחבולות מגוונות כגון קשר עם השטן, אולם תעלומת המנורות בעלות אש התמיד נותרה ללא מענה. עד שהגיע רב יהודי מצרפת, והציע פתרון. אותו רב טען שהמציא מעין "דיבוק" או "כוח עליון", הגורם למנורה להאיר זמן רב ללא דלק. הוא סיפר שבעזרת כפתור מיוחד, המחובר מצדו האחד לגוף מתכתי קטן ומצידו האחר לבשר הגופה, עובר כוח המעניק למנורה הנמצאת בקבר את היכולת להאיר. הרב הגדיל לעשות והזהיר את "מאמיניו" לבל ייגעו בכפתור, שכן מי שייגע בו צפוי לקבל הלם גדול ולסבול כאב רב. נדמה שמה שמספר לנו אותו רבי יכול להיחשב כהמצאת הזרם החשמלי, אלא שמה שחסר בסיפור הוא מאין מצא את מקור האנרגיה לייצור החשמל. הרבי לא טרח להסביר זאת, וגם ניסיונות שונים לחקות את המנורות הללו נחלו כישלון. האם אכן גילה רב יהודי מצרפת של ימי הביניים את החשמל? לקדוש ברוך הוא פתרונים.
משחקי הכס
הכירו את אחד הממצאים הארכיאולוגיים העתיקים והמשונים ביותר אי פעם, שזכה לשם "גברת הכס הממוסמר". מדובר באובייקט גדול יחסית, שנבנה ככל הנראה בשנת 2700 לפנה"ס. זוהי בעצם מעין סירה, או מרכבה בעלת ארבעה גלגלים שבחזיתה מוצב ראש שור גדול. בתוך המרכבה יושבות, בשני טורים, 14 דמויות אדם שעליהן נמצאו שרידי צבעים שונים כגון צהוב, אדום ושחור, וכן קישוטים ותכשיטים. בירכתי הסירה יושבת דמות אישה על כס מלכות, כשהיא "ממוסמרת" למקומה.
ארכיאולוג איטלקי בשם מאסימו וידאל, שחקר את הפסל, טוען שמוצאו מתרבות האינדוס – תרבות הינדית עתיקה שהתקיימה בעמק האינדוס בין השנים 2,800 ל-1,700 לפנה"ס, בשטח הנמצא בין פקיסטן להודו. מטרת הפסל היא ככל הנראה שחזור תהלוכה כלשהי שלקחה חלק בטקס פולחני-דתי, שמטרתו וייעודו אינם ידועים. יתרה מכך, אין הוכחות נוספות לכך שבתרבות האינדוס השתמשו בגלגלים או ברכבים שכאלה, כך שהפסל הענק הזה והאירוע אותו הוא משחזר נותרו בלתי מפוענחים לחלוטין. ממש כמו השאלה מתי לעזאזל כבר יגיע החורף. ספוילר – לא בעונה הקרובה.
הכניסה הרומית לשאול
מקדשו של מרקורי ברומא, הידוע כמקדש באיה", היה לפני 2,000 שנים מקום פופולרי ביותר שלשמו נקשרו אגדות רבות, כגון הימצאותם של מינרלים המעניקים חיי נצח או לחילופין מקום שדרכו אפשר להגיע לתהומות השאול. בשנות ה-60' של המאה הקודמת החליטו צמד ארכיאולוגים בשם רוברט פאג'ט וקית' ג'ונס לחקור את האגדות הללו ולהיכנס לעומקן של חורבות המקדש. התגליות אותן גילו שם הן לא פחות ממדהימות.
אחרי שנאבקו כדי להידחק בפתחו הצר של המקום, מצאו את עצמם השניים בתוך מנהרה צרה ההולכת ממזרח למערב, והריחו ריח של גז וולקני. לאחר שהעמיקו עוד ועוד אל תוך המנהרה, גילו שמדובר בעצם ברשת מסועפת של מנהרות היוצאות ונכנסות מהמקדש ובתוכן נישות קטנות המיועדות למנורות וכן מערכת אוורור מתוחכמת, מה שמעיד על השימוש הרב שנעשה במנהרות הללו. המנהרות הלכו והעמיקו במעבה האדמה, עד שנתקלו בזרם חזק של מים רותחים. הם זרקו אל תוך המים אבן, וזו צללה ונעלמה במעמקים. אותם מים רותחים נבדקו ונמצאו כמים שבתוכם תאים וולקניים ושמקורם במעיינות חמים הנמצאים בעומק רב מאוד באדמה.
הארכיאולוגים יצאו מהמנהרות כשהם נרעשים, והחליטו שמצאו את הכניסה אל "ארץ השאול" המיתולוגית, אולם כמובן שטענה זו לא הוכחה מעולם. כמו גם השאלה מי בנה את רשת המנהרות התת-קרקעית ומה היה שימושה. הסברה כי מדובר במנהרות תקיפה נשללה על הסף.
מי קבור בכנרת
תעלומה אחרונה לסוף השבוע נשארת ככל הנראה בעולמם של המתים, אך מקרבת אותנו ממש אל תוך ארצנו הקדושה. בשנת 2003 גילו מדענים בקרקעית הכנרת תגלית מרעישה – שרידים של מבנה ענק שמקורו ככל הנראה מתקופת הברונזה. הגיאופיזיקאי שמואל מרקו אמר אז ל-CNN כי התגלית הייתה מפתיעה מאוד, וכי השערות המדענים הן שמדובר בשרידים של משתלה תת ימית עתיקה. לדעתו של מרקו לא היו שותפים ארכיאולוגים אחרים, שטענו כי מדובר דווקא במבנה שהיה ממוקם על הקרקע, ושקע לקרקעית הכנרת במשך השנים.
תהיה האמת היכן שתהיה, מדובר במבנה גדול מאוד, בצורת חרוט, שהיה בנוי מבזלת. אורכו של המבנה (בבסיסו) היה 70 מטרים, רוחבו 10 מטרים וגובהו כ-10 מטרים. משקלו היה עצום גם הוא, והוערך בכ-60 טונות שהורכבו מאבני ענק במשקל של 100 קילו האחת. מבחינת הנדסת בניין, אין ספק כי מדובר במבנה אדיר ממדים ובהישג מרשים יחסית לתקופה בה נבנה.
גם את גילו המדויק של המבנה קשה להעריך, אבל ככל הנראה מדובר על משהו בין 12 אלף ל-2,000 שנה, גיל שנאמד על פי חול שנמצאו על יד שרידי המבנה.
ולמה שימש חרוט הבזלת הענק הזה? על כך אין תשובה. הארכיאולוג דני נאדל מציע בכל זאת פתרון, וטוען כי זהו מבנה קבורה עתיק או מקום ששימש למטרות טקסיות. נאדל מבסס את התיאוריה שלו על הדמיון שבין המבנה שנמצא לבין מבני קבורה אחרים באזור, אם כי טענה זו לא הוכחה סופית ולא נמצאו בסמוך לשרידי המבנה שרידים נוספים המצביעים על נכונותה.
אז מי בנה חרוט בזלת ענק על שפת הכנרת, מתי שקע החרוט הזה לתוך האגם והאם יכול להיות שפעם היו בכנרת מים מעל הקו האדום? מעניין מה היה לישו לומר על זה.