קבלו הצעה לפרק הכי מעניין שלא יופיע בקרוב בספרי הבגרות להיסטוריה: תארו לכם שמלחמת העולם השנייה הייתה פורצת ב-1933. לאחר שרוזוולט נרצח בידי מתנקשים, עולה לשלטון נשיא אמריקני כושל שאינו מצליח לשקם את המדינה מהמשבר הכלכלי הגדול. היטלר מעלה את בריטניה כולה באש הבליץ, היפנים קורעים את הצורה לחיילי חזית פרל הארבור, ומעצמות הברית מודיעות על כניעה מאולצת. הנאצים, חזקים מתמיד ושליטי העולם הבלתי מעורערים, מתפנים להגשים את חזון "מיין קמפף" ויוצרים אימפריה קולוניאלית עצומה. במהלכה הם מטהרים את האנושות מגזעים "נחותים", ובמקביל נלחמים ביפן כיורשת החדשה של אזור אסיה.
את תרחיש האימים הזה, בו המציאת המוכרת לנו סטתה למצער ממסלולה המוכר, ניתן למצוא בינתיים רק ברומן המפורסם "האיש המצודה הרמה". יש לכך סיבה הגיונית: בעוד שבספרות הדמיון יכול להרקיע שחקים, חוקרים מעדיפים לעסוק בעובדות. גם הם, עם זאת, יודו שלפעמים המציאות יכולה להיות אפורה, ופושרת מול השאלה "מה היה קורה אילו", שהיא לא רק מרגשת, אלא גם עשויה ללמד אותנו לא מעט על הטבע האנושי. רק היסטוריונים אמיצים במיוחד עוסקים בתחום של "היסטוריה אנטי-עובדתית", ומנסים לפצח השערות תוך שימוש בכלי החשיבה הזה. במקרים בהם בוחרים ללכת בשביל הזה, התוצאות עלולות להיות מרתקות במיוחד.
בהיותנו יצורים בעלי ידע מוגבל, לא נוכל לשכוח שכל סיטואציה יכלה להתפתח לאינסוף כיוונים. היינו מתים לדעת מה היה קורה ביום שבו ביבי לא הכיר את שרה, במדורי רכילות בהם יהודה ונינט היו עדיין צמד מנצח ואיך היו מתפתחים העניינים אם פרס היה חוטף את הכדור במקום רבין. אבל זה לא אומר שאי אפשר לנסות, כמו בדוגמאות הבאות למציאות אחרת, שעשויות להדיר שינה מעיניכם.
עולם ללא פניצילין: היטלר עולה ליתרון
כל ילד יודע מי ניצח במלחמת העולם השנייה, אבל אסור לשכוח שכל הצלחה זקוקה לעיתים לטיפת מזל. אין ספק שמבין שלל פריצות הדרך המדעיות שידענו, בשורת התרופה האנטיביוטית כה משמעותית שקשה לדמיין חיי אדם, או סתם את בית המרקחת הממוצע כולו, בלי להודות לאל על מה שמסתתר בתוך פטריה מעלה עובש. אם ההמצאה לא הייתה נופלת לידיים הנכונות ומשחקת לצד מעצמות הברית, סביר להניח שהנאצים היו זוכים ליתרון מספרי שמטה את הכף לטובתם, ומשפיע גם על תוצאת המשחק הסופית.
יתרונות הפניצילין התגלו לראשונה על צלחת פטרי בסוף המאה ה-19 במעבדתו של חוקר צרפתי, אבל רק בשנת 1928 השכיל אלכסנדר פלמינג הבריטי לזקק ממנו את הפוטנציאל העצום שגלום בו. לא עברו יותר מחודשים ספורים עד שהטיפול החדש הצליח למגף מחלות חשוכות מרפא כמו דלקת ריאות או דיפטריה, שפעם חיסלו בקלות ממלכה אירופית ממוצעת. בנוסף, הגילוי הוביל לפיתוח שורה של תרופות מבוססות אנטיביוטיקה, והביא להפסקת ניסויים מסוימים בבני אדם כגון חולי עגבת, תהליך שהיה נפוץ בתקופה לצרכי מדע.
בעיצומה של המלחמה אפשרו תקציבי מחקר עצומים לתרגם את התגלית לשימוש המוני, והגדילו את תפוקת האנטיביוטיקה פי חמישה. צבאותיהם של בריטניה וארצות הברית היו הראשונים ליהנות מהתרופה החדשה, שהצילה רבבות בשדה הקרב. אנטיביוטיקה אחת, ציקלון B אפס.
ג'ון לנון חי ומזדקן בתכניות ריאליטי
"אני לא רוצה להיזכר כגיבור מת" אמר ג'ון לנון רק שלושה ימים לפני שדיוויד צ'פמן הזכיר לו שהחיים זה מה שקורה כשמתכננים תכניות. מותו של החיפושית הנועזת מבין ארבעת חברי הלהקה הפכה אותו לאגדת רוק, אייקון תרבותי שניצב בשורה אחת יחד עם סמלים כמו מרתין לותר קינג, מרילין מונרו וקורט קוביין. גם היום, 33 שנים לאחר ההתנקשות, ניתן למצוא מיליוני מעריצים שמתאבלים על לכתו, מאשימים בכל את יוקו ואפילו מנסים לשבט לו כפיל משן מרקיבה שהותיר מאחור. במבט לאחור, נדמה שהרצח היה רע ללנון עצמו כמו שהוא טוב לתהילת העולם שלו. אבל בהינתן עידן פופי שכולו מיילי סיירוס, מה היה עולה בגורלו של אחד ג'ון לנון מזדקן?
"נחמד לפברק לעצמנו חזון של עולם רוק'נרולי חי ובועט עד היום בזכותו, אבל סביר להניח שיצירותיו הבאות לא היה משפיעות במיוחד על התפתחות המוזיקה", אומר פרופסור נפתלי וגנר, מחבר הספר "הביטלס – שבע השנים הטובות". "חשוב לזכור שהוא נרצח עשר שנים אחרי שהביטלס התפרקו, ובתקופת הזמן הזו אמנם הוציא כמה אלבומים מוצלחים בזכות עצמם, אם כי נעדרי מהפכנות יצירתית. את רוב פריצות הדרך המוזיקליות שלהם ביצעו כל חברי הלהקה בשבע שנות קיומה. לא כך היה כשלא הייתה הפריה הדדית".
מה שבטוח, הרצח הזה הוביל לשרשרת אירועים שתרמו למיתיות של הביטלס. הוא הניע את ניסיון ההתנקשות המאוחר והכושל בג'ורג' הריסון, והזין לא מעט אגדות אורבניות (שמעתם שפול מקרטני מת? הוא לא! הוא כן!). חברי הלהקה עצמם דאגו לשמר את המיתוסים הללו לאורך השנים על אש קטנה, למשל כששיחררו אלבום חדש בו הם שרים על רקע הקלטות גנוזות של לנון, וכך הקימו אותו לתחייה בדרך מצמררת במיוחד.
ג'ון לנון כפי שאנחנו זוכרים אותו, כנראה היה נחשב בשנת 2013 לאמן עבר. מוערך, אבל פאסה. אולי מידי פעם היה מוציא גרסה מחודשת ומדליקה ללהיט מוכר, ואולי הקאמבק היה מגיע, כמו אצל כולם, דרך תכנית ריאליטי סטייל "משפחת אוסבורן". הסרטון הבא, שמציג אותו כמשתתף בתכנית תחרות הזמר "דה וויס", מתאר מצב עגום אף יותר:
סטיב ג'ובס לא חוזר לאפל: תקועים במעלית ומחכים לחילוץ
הנה מספר פריטים מוכרים ששימשו אותנו עד לא מזמן ועומדים להפוך לפריט מוזיאוני: מקלדת, שעון יד, ארנק, פנס, כרטיסי אשראי וחברות במועדונים, מחשבון, מצלמות וידאו וסטילס, שעון מעורר, נגני מוזיקה, ומקצועות כמו עובדי משרד, סוכני מכירות ומפתחי תמונות. קשה לתפוס שרק לפני שבע שנים הושק הסמארטפון הראשון, אבל כיום בין אם אנחנו מגדילים דרכו ארוחה במקדולנד'ס, מנווטים או זמינים בכל רגע מדויק - הוא שינה את עולמנו ללא היכר.
מי היינו בלעדיו? חבורת כלומניקים, משועבדים בעל כורחנו לחוזים הדרקוניים של חברות הסלולר. שחקני סנייק אלופים בפלאפון של נוקיה, אז המלכה הבלתי מעורערת בתחום והיום חברה מדשדשת לפני פירוק. תקועים במעלית במשך שעות, לוחצים על כפתור המצוקה בתקווה שמישהו ישמע אותנו. נאבקים אבודים בדרכים תוך צפייה במפות נייר ענקיות שהוחלפו על ידי WAZE. ואולי הכי חשוב: אף אחד לא היה יודע מה אכלנו לארוחת בוקר.
את כל זה אנחנו חייבים להחלטה היסטורית אחת: מינויו המחודש של סטיב ג'ובס לתפקיד נשיא"אפל", מייסד החברה שהודח ממנה רק כדי שבשנת 1997 יתחננו שיחזור להרים אותה מהקרשים. האייפון הראשון, אותו הציג עשר שנים לאחר מכן, התגלה כמוצר מבריק: מורכב, אבל פשוט מספיק כדי שתינוקות או קשישים יתמצאו בו בקלות.
מאז שסירי מלווה אותנו לכל מקום לא נהיה יותר בחיים לבד, רק העם הסמארטפון החכם שהופך אותנו להרבה פחות. הדור שנולד מחובר למכשיר לא צריך לשנן את לוח הכפל, וכל ויכוח נפתר במרחק הקלקה אחת. התוצאה היא שהידע הכללי שלנו מגוון יותר, אבל גם שטחי, מבולבל ולא שלם. גם הדינמיקה החברתית השתנתה. פייסבוק מאפשר לנו לתחזק כמות נכבדת של קשרים במכה אחת, כך שלכאורה אנחנו יותר חברותיים אבל מנוכרים הרבה יותר. חוקרים מצאו שכמות החברים בפייסבוק עומדת ביחס הפוך למספר החברים שיש לנו במציאות. לא נמהר לדאוג: בטח תכף ימציאו אפליקציה שתפתור גם את הבעיה הזו.
תכנית אוגנדה יוצאת לפועל: עשירים, אבל לא יהודים
המחשבה מה היה קורה אם היינו נענים להזמנה ומתיישבים באותו "מקלט זמני" מסמרת שיער. יהודי רוסיה בדיוק סיימו סבב נוסף פוגרומים, ולכן צריך לכבד אותם שלמרות הכל התעקשו לממש את החלום הציוני בפלסטינה. אם מישהו מהם היה מנחש מה יתחולל באירופה וכמה יהודים יכולים להינצל מנחת זרועם של היטלר או סטלין על אדמת אפריקה, יכול מאוד להיות שהם היו שוקלים מחדש.
ייתכן מאוד ובאוגנדה הגרוע מכל היה מתממש: היה לנו טוב. מבט זריז על דרום אפריקה, המדינה השכנה ואחת העשירות והחזקות בעולם, יכול לעזור לנו לדמיין מה היה עולה בגורלנו. כל יהודי, ולו העני ביותר, היה נחשב לעשיר פי כמה מילידי האוכלוסייה המקומית, שם שכר נאה כיום עומד על מאה דולרים בממוצע. היינו גרים בבתים מפוארים, מעסיקים משרתים במקרה הרע וכוח עבודה זול במקרה הטוב, אולי אפילו נגררים למדיניות אפרטהייד. כן, היינו שוכחים את ירושלים, אבל מאוד מאושרים – ומידי פעם היינו קופצים לטיול במזרח התיכון כדי לבקר בה, בוהים בארגז החול המאובק שהיה הופך לחלק מירדן או למדינה פלסטינית עצמאית.
מצד שני, לא הכל ורוד. על כך תעיד ההיסטוריה של השבט המקומי אבאיודאייה ("שבט היהודים"), קבוצת שבטים שהתגודדה יחד בשנת 1919 לאוכלוסיית יהודים מאמינים. עם עלייתו של אידי אמין בשנות השבעים נאסרה היהדות, והרוב המוחלט של הקבוצה בחר להמיר את דתו כדי לשרוד. מתוך קהילה מפוארת שמנתה 3,000 בני אדם נותרו 150 פרטיזנים שעסקו ביהדות בסתר. התסריט הזה, כידוע, כבר מוכר לנו היטב.
לכן אם היינו מבזבזים זמן באפריקה, אפשרי שהיינו מתבוללים הופכים לכהי עור. במקרה בו היינו נאבקים בחזרה, היינו מוצאים את עצמנו מחליפים את הסכסוך הערבי ישראלי בסכסוך מול שבט גדול, אולי אפילו הופכים לפליטים אפריקניים נמלטים שמבקשים מקלט בארצות מפותחות. אה, רגע.
האדם לא מגיע לירח, ולכם עדיין היו משקפיים
בינינו עדיין מסתובבים כמה תמהונים שטוענים שהכל המצאה אחת גדולה, אבל גם אם ניל ארמסטרונג לא באמת זכה לצעד קטן על הירח ביולי 1969 - האנושות בהחלט זכתה לחתיכת שדרוג. אובססיית המרוץ לחלל בתקופת המלחמה הקרה הביאה את קנדי להכריז בשנת 1961 שנאס"א תכבוש את הירח בתוך עשור, והקצה תקציבי ענק לצורך פיתוחים טכנולוגיים שהשפיעו לא מעט על חיי היומיום שלנו.
זה לא רק הידע העצום שצברנו על היקום וחוקי הפיזיקה. חקר החלל הביא לחיינו את גלאי העשן, הפרוטזות המלאכתיות, ניתוח הלייזר להסרת משקפיים ומצלמות ביוסקופיות זעירות, שמאפשר לבחון כל פינה נסתרת בגוף. החומר ממנו פותחו כריות אוויר עבור חלליות לא מאויישות שישלחו למאדים, למשל, מצוי כיום בכפפות רופאים כדי להימנע מדקירת מחט. גם בתחום המזון זכינו לחדשות, ובעתיד כל אביזרי המטבח יסתכמו במכשיר אחד - מדפסת תלת-ממדית המפיקה טבליות שמכילות את כל אבות המזון עד לכדי מנות שלמות. בסוכונת החלל האמריקנית אמנם פיתחו אותו עבור אסטרונאוטים, אבל התקווה היא שההמצאה תסייע לפתור את מצוקת הרעב בעולם. היי, אפשר להדפיס אפילו פסטה או פיצה. כמה רע זה יכול להיות?
גם מבט על כדור הארץ מבחוץ תרם לא מעט למודעות שלנו כלפי איכות הסביבה, ולדרך שבה אנחנו שומרים על הפלנטה עבור הדורות הבאים. לסיום, ואולי חשוב מכל, קיבלנו פרספקטיבה: שיטוטים חסרי ודאות בקוסמוס הענק גרמו לנו להפסיק לבהות בפופיק של עצמנו ולהבין כמה קטנים ושוליים אנחנו באמת. מאתיים בני האדם שנרשמו לאחרונה לתכנית היישוב הראשונה על מאדים, עוד עלולים באמת להגיע לשם לפי התכנון בשנת 2030, ולהשאיר אותנו כאן על שאלותינו הקטנוניות.
