השבוע יצויין את יום השנה לפתיחת הגטו הראשון באירופה ותאמינו או לא, אבל זה לא קרה בתקופת גרמניה הנאצית. תופתעו לדעת, אבל לאירופה יש היסטוריה שלמה של תיחום קהילות יהודיות - למעשה, עוד מלפני המאה ה-16. למרות זאת, הראשונים לסגור את היהודים באזור מוגדר ולהגדירו בתור "גטו" היו שלטונות של רפובליקת ונציה.
זה קרה השבוע (10 באפריל) לפני 503 שנים, כאשר יהודים ממגוון קהילות הוכנסו אל תוך הגטו היהודי בוונציה על פי דרישת השלטונות. עד היום יש ויכוח באשר למקור המונח "גטו". ישנם אלו שמאמינים כי מדובר בשיבוש לשוני של המילה רחוב בשפות גרמניות שונות (כלומר, Gasse) שדוברו על ידי יהודים מרחבי צפון-מערב אירופה, בעוד שאחרים סבורים כי זה קשור למילה האיטלקית Getto שפירושה "תשליך" בתרגום חופשי (מלשון: "השליכו" את היהודים לשם). כמו כן, יש חוקרים שסבורים כי המילה היא קיצור של המילה Borghetto שמשמעותה "עיר קטנה", בעוד שאחרים סבורים כי המקור בכלל עברי ונגזר מהמילה "גט" (כלומר, פרידה). מה שבטוח הוא שהגורם הבכיר הראשון להשתמש במונח "גטו" ולהשרישו היה האפיפיור פאיוס ה-4.
A new exhibition in #Vancouver looks good-The Venetian Ghetto:A Virtual Reconstruction- see: https://t.co/tfTR87tVTb pic.twitter.com/fnGg8jSkKl
השלטונות הקימו את הגטו כמה מאות שנים לאחר שאושר ליהודים להתיישב בוונציה. באותה תקופה הקהילה היהודית מנתה עד 700 אנשים (בעיקר יהודים איטלקיים וגרמנים) והוחלט להגביל את שטח התיישבותם לאזור הפחוּת טוב של העיר - בסמוך לבתי היציקה והכלא המקומי. בשנת 1630, האוכלוסייה היהודית בגטו מנתה כ-5,000 נפשות אשר חיו בצפיפות נוראית. 3 שנים מאוחר יותר, הוחלט להרחיב את תחומי הגטו בהתאם.
ליהודים בוונציה, בשונה מהגטאות שנוסדו בתקופת המשטר הנאצי, הותר לצאת מתחומי הגטו ולנוע ברחבי העיר בתנאים מגבילים. מהשמע פעמוני הבוקר של בזיליקת סן מרקו ועד חצות, השלטונות התירו ליהודים במקצועות מוגדרים (כגון: רופאים וסוחרים שונים) לצאת מן הגטו בשביל להתפרנס. מלווים בריבית הותרו לצאת מתחומי הגטו לשעות בודדות ובתנאי שהם יענדו טלאי צהוב או יחבשו כובע צהוב. הכניסה והיציאה התבצעה משני שערים, שעל שניהם הוצבה שמירה לאורך שעות היום. כמו כן, בוצעו בתעלות המים שתחמו את האזור סיורים תכופים בשביל לוודא שאף יהודי לא מנסה להימלט מהגטו - ואם זה לא היה מספיק גרוע, אז תושבי העיר נאלצו לשלם מכספם האישי את משכורות השומרים והסיירים.
למרות הגבלת התנועה של היהודים, חיי התרבות בגטו היו תוססים באופן יחסי. התושבים הקימו מספר בתי מדרש ובתי כנסת לרווחת הציבור, חלקם הושפעו מהארכיטקטורה המקומית והיו מפוארים מאוד. במרוצת השנים, הוקם בגטו גם בית הדפוס העברי הראשון בהיסטוריה. מעבר לזה, הוקמו באזור גם חנויות ספרים, מאפייה, אכסניה, בית חולים, אקדמיה למוזיקה ותיאטרון.
בשנת 1797, העיר נכבשה על ידי כוחותיו של נפוליאון ורפובליקת ונציה פורקה - יחד איתה, פורק גם הגטו. למרות זאת, רבים מבני הקהילה היהודית החליטה להישאר בעיר ולהשתלב יחד עם האוכלוסייה המקומית. לאורך השנים, הפכו היהודים לחלק בלתי נפרד מן המארג החברתי ואפילו כיהנו בתפקידים פוליטיים.
האוכלוסייה היהודית של ונציה מונה כיום כעשירית מאוכלוסיית הגטו בשיאו. תושבים רבים עזבו את העיר לאורך השנים לאחר שאפיקי פרנסה שונים אבדו לטובת ענף התיירות, שהפך למקור ההכנסה העיקרי בוונציה. למרות זאת, יהודים רבים שחיים מחוץ לאיטליה מקפידים לבקר באזור לאורך השנה בשביל לכבד את המורשת המקומית ועד היום, הנוכחות היהודית באזור מורגשת מאוד.