יוליה פסטרנה המקסיקנית הייתה מוכרת בתור "האישה המכוערת ביותר בעולם", סבלה משיעור יתר קיצוני וכל גופה היה מכוסה פרווה סמיכה למעט כפות ידיה ורגליה. נאמר עליה שהיא הייתה אינטליגנטית מאוד, זמרת וגיטריסטית מוכשרת, אך למרות זאת היא נדדה בקרקסים באירופה עד מותה בשנת 1860, כשהיא בת 26.
פסטרנה נוצלה במשך שנים והאירופים המשתהים שבאו לצפות ב"אשת הקוף" לא הפסיקו לעמוד בתור. היא הלכה לעולמה כמה ימים אחרי שהביאה לעולם תינוק מכוסה כולו שיער, וכעת - 153 שנה אחרי - היא סוף סוף שבה לביתה במרכז אמריקה לקבורה ראויה.
גופתה המשיכה להיות מוצגת גם אחרי מותה, ובסופו של דבר הגיעה לחדר אחסון במכון מחקר באוסלו (נורווגיה). לאחר שמקום הימצאה של הגופה נודע לאמנית לורה אנדרסון ברבטה, היא השיקה קמפיין להשבתה למקסיקו.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
"היא ראויה שישיבו לה את כבודה ואת מקומה בהיסטוריה", אמרה לניו יורק טיימס האמנית שלמדה על סיפורה של פסטרנה תוך כדי עבודה על מחזה המבוסס על חייה. המאבק המשפטי הארוך הסתיים אחרי כעשור, והיא צפויה להיקבר בקרוב בכפר קטן באזור סינלואה במערב מקסיקו.
פסטרו נולדה במקסיקו בשנת 1834 וסבלה מתסמונת "איש הזאב" הקרויה בעגה המקצועית היפרטריכוזיס. המחלה תוקפת כיום בממוצע אחד למיליארד בני אדם והיא מתבטאת בצמיחת שיער בלתי מרוסנת בכול הגוף ובפנים. החולים נראים כאילו הם מכוסים פרווה, ולמעט המראה החיצוני התסמונת אינה משפיעה על תפקודי הגוף או על היכולת השכלית.
בנוסף פסטרו גם סבלה מהיפרפלזיה של החניכיים, מה שגרם לשפתיים שלה להיות עבות מהרגיל. היא לא אובחנה מעולם ונקנתה בשנת 1854 על ידי מנהל במכס המקסיקני, שהחל להציגה בארה"ב ובקנדה.
כשהייתה בניו יורק היא התחתנה עם תיאודור לנט שהפך למנהל שלה. ההיסטוריונים מאמינים שלמרות שהיא הייתה מאוהבת בלנט, הוא התחתן איתה ממניע עסקי בלבד. הוא כינה אותה "אשת הדוב" והיה זה שלקח אותה למסעות באירופה מעבר לים.
הצופים השפילו אותה ורופאים טענו שהיא תוצאה של יחסי מין בין אדם לאורנגאוטן. אך למרות צרות העין של האנשים, היא תועדה בספרי ההיסטוריה של המאה ה-19 כבעלת זיקה לשירה, מוזיקה, ריקוד ולמידת שפות. בנוסף נכתב עליה שהיא הייתה נדיבה ותרמה הרבה לצדקה.
