לילי לינדסטרום הייתה גרושה בת 32, שחיה את חייה בשטוקהולם, שוודיה, בשנות ה-30 של המאה ה-20. היא כונתה על ידי שכניה "נערת השיחות", משום שהייתה האדם היחיד בבניין שהחזיק בטלפון. היא גרה שם בדירה קטנה וצנועה וכמו רבות אחרות באותן זמנים, התפרנסה מזנות. ב-1 במאי 1932 היא דנה בתוכניות לחגיגות המסורתיות של יום המאי (May Day) עם חברתה מיני ג'נסון, בת 35, שגרה בקומה שלה.
לילי קיבלה שיחה מלקוח פוטנציאלי שביקש לבוא אליה. היא הסכימה, ונפרדה ממיני בשל כך. מיני ראתה את חברתה שוב בהמשך היום, כאשר לילי הגיעה לשאול ממנה קונדומים. כשמיני דפקה על דלתה של לילי כמה שעות מאוחר יותר, לא הייתה תשובה. מיני הניחה שלילי הלכה לחגיגות עם אותו לקוח ולא חשבה על כך יותר מדי. מאוחר יותר תבין מיני שהיא הייתה האחרונה שראתה את לילי בחיים.
זירת הרצח
רק שלושה ימים לאחר מכן, המשטרה סוף סוף נכנסה לתמונה. כשהשוטרים פרצו את הדלת, הם מצאו את לילי כשפניה מונחות כלפי המיטה, עירומה לגמרי, עם קונדום שהיה עדיין בפי הטבעת שלה. היא נהרגה באמצעות שלוש מכות שהוטחו לראשה מחפץ קהה. הבגדים שלה היו מקופלים בחדר בקפידה. גופתה הייתה מרוקנת מדם. זירת הרצח הייתה מזעזעת, אבל היה דבר יותר מטריד ודוחה ברצח הזה.
בחדר נמצאה מצקת מרק מוכתמת בדם. בדיקה חשפה שהדם שהיה על המצקת היה שייך ללילי, והרוצח השתמש במצקת כדי לשתות אותו. בנוסף, נמצא רוק על צווארה וגופה של לילי. למרות מאמצי הרשויות, הסיפור דלף החוצה והתקשורת המקומית כינתה את הרוצח הלא ידוע בשם ערפד האטלס, על שם האזור בעיר שבו לילי גרה.
זונות היו יעד קל לאנסים ולרוצחים סדרתיים. קורבנותיו של הרוצח המפורסם ביותר של כל הזמנים, ג'ק המרטש, היו זונות בסמטאות ווייטצ'אפל בלונדון. לפיכך, משטרת שטוקהולם ריכזה את מאמציה למצוא את הרוצח בקרב לקוחותיה של לילי.
החשודים
שמונים מלקוחותיה של לילי נחקרו, אבל לא נמצאו חשודים. מיני לא זיהתה את הקול בטלפון שהיא שמעה, אבל היא ציינה שהאיש נשמע פיקח ומנומס. לא נמצאו טביעות אצבע כמעט על אף אחד מהחפצים החשודים בזירה.
החפץ שקיבל את מירב תשומת הלב של משטרת שטוקהולם היה הקונדום שנמצא בתוך לילי. על פי המיקום שלו, הבלשים הניחו שהרוצח ולילי קיימו מין אנאלי, ושהרוצח השתמש בחפץ לא מזוהה כדי להכות מאחור את ראשה של לילי תוך כדי. החוקרים האמינו שערפד האטלס הרג את לילי מתוך תשוקה או סטייה מינית. אינדיקציה נוספת לאישיותו של הרוצח הייתה העובדה שהשאיר את הדירה של לילי ללא רבב אחרי שהרג אותה – היה מעט מאוד דם ובגדיה היו מקופלים היטב, מה שמעלה את הסברה שהרוצח היה סבל מהפרעה של ניקיון וסדר.
אחת מהבעיות שניצבו בפני השוטרים של משטרת שטוקהולם הייתה העובדה שבחוץ היו כל כך הרבה בחורות כמו לילי, בפרט באטלס. הדירה של לילי נמצאה בשכונה שנקראה סנקט אריקספלן (Sankt Eriksplan), שבה מקרי רציחות ואונס היו דבר שבשגרה, בעיקר בשנת 1932. אף על פי ששוודיה לא השתתפה במלחמת העולם הראשונה, היא סבלה מהשפל הכלכלי הגדול. ב-1931 השכר השוודי ירד לשפל, והאבטלה טיפסה מעל 12 אחוזים. מחוץ לערים הגדולות, שטוקהולם וגטבורג, שוודיה הייתה חברה חקלאית ברובה. בגלל אחוז האבטלה הגבוה והיבולים הנמוכים, אנשים רבים במדינה נאלצו להגר לשטוקהולם, שם הם התגוררו בשכונות עניות ואלימות, בדומה לשכונה שבה חיה לילי.
אחת התיאוריות הפופולאריות ביחס לערפד האטלס טוענת שהרוצח של לילי היה קצין משטרה. ההיגיון מאחורי זה הוא העובדה שהרוצח השאיר אחריו מעט מאוד ראיות. כמו בסיפור של שרלוק הולמס, "ההרפתקה של סילבר בלייז", העדר הראיות היה בסופו של דבר, ראיה. יתכן גם שהעובדה שזירת הפשע הייתה כל כך מוזרה, נבעה מרצונו של השוטר להקשות על הקולגות שלו. בכל מקרה, בסטנדרטים מודרניים החדר של לילי היה מוצף ראיות. הרוק של הרוצח נמצא על הגוף שלה, הזרע שלו היה בקונדום וטביעות האצבע שלו היו על מצקת המרק. אבל בשנת 1932 לא היו קיימות בדיקות DNA, ורוב מקרי הרצח נפתרו על ידי הודאות.
העל טבעי
התשובה הקיצונית יותר לחידת ערפד האטלס היא הרעיון שהרוצח של לילי היה ערפד אמיתי. שתי הראיות המרכזיות לכך הן: היכולת הטבעית של הרוצח להתחמק מהמשטרה, והראיה שהרוצח שתה מדמה של לילי. את הראיה האחרונה גם שוטרי שטוקהולם מעמידים בספק. ישנם שוטרים שטוענים שעל מצקת המרק היו שאריות מדמה של לילי, אולם אין זו הוכחה שהרוצח אכן שתה ממנה. בכל אופן, העובדה שזירת הפשע הייתה כמעט נקייה מדם היא מוזרה, ומעלה את הסברה שהרוצח פעל עם מזרק ומכשיר שאיבה כלשהו עבור הדם.
בשנת 2012, אישה בשם גלוריה אנדרסון פתחה בלוג, בו כתבה על החוויות שלה כדיירת באותו בניין שבו נרצחה לילי בשנת 1932. אחרי שצפתה בסדרת פשע אמיתי בטלוויזיה השוודית, אנדרסון החליטה לחקור את הרצח של לילי. היא מצאה שלילי חייתה ומתה באותו בניין דירות כמוה, רק בצד השני. אנדרסון הייתה הכותבת דוברת האנגלית הראשונה שדיווחה שלילי הייתה פעם נשואה (לא ידוע אם המשטרה חקרה את בעלה לשעבר). למרות שאנדרסון הודתה שהיא לא מאמינה בדברים מוזרים כאלו, היא אמרה שחשה לא בנוח באגף של הבניין שבו לילי התגוררה. אנדרסון גם חשפה ששני הצדדים של הבניין היו מחוברים דרך מסדרון שעבר דרך חדר כביסה משותף. ייתכן שהרוצח השתמש במסדרון הזה כדי לצאת ולהיכנס מהדירה של לילי, בלי שמיני תראה אותו.
ערפד האטלס, הרוצח של לילי והלקוח האחרון שלה, מעולם לא נתפס. את כל הראיות שנאספו על ידי המשטרה ניתן למצוא היום במוזיאון המשטרה השוודי, והן כוללות דגימות שיער, דגימות רוק וכמה קונדומים ישנים. כיום הן לא מספקות את משפחת הקורבן משום שגם אם היה נמצא קשר כלשהו לחשוד פוטנציאלי - אין כ מעט סיכוי שהוא בחיים. בהנחה שהוא אדם רגיל, לפחות.