בשנת 2005 יצא סרט האימה ההוליוודי "גירוש השדים של אמילי רוז", סרט המבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בגרמניה של שנות ה-70 ומתאר את נסיבות מותה של הנערה אנליזה מישל. מדובר בנערה קתולית, במקור מגרמניה, אשר התמודדה עם הפרעה נפשית לא מטופלת – אבל יש המאמינים שהיא סבלה בכלל מבעיה אחרת, דיבּוּק.
כאשר מדובר בעיבוד אימה קולנועי למקרה מהחיים, רק לעיתים רחוקות הסיפור האמיתי מבהיל יותר מהסרט. אנליזה נולדה בשנת 1952 בבית קתולי אדוק. אמה הייתה אישה מופרעת מאוד ששכלה את אחת מבנותיה, מרת'ה, כשהייתה רק בת 8. כתוצאה מכך, היא דחפה את אנליזה לנהל אורח חיים נוצרי אדוק וגם וידאה את זה באופן אישי.
מאוחר יותר בחייה, אנליזה החלה לפתח הפרעה נוירוטית בעלת סממנים נוצריים, ככל הנראה כתוצאה מהענישה הברוטאלית שספגה מאמה. יום אחד, כשהייתה בת 16, היא איבדה הכרה ולטענת חברותיה לכיתה נכנסה למצב של טראנס לאורך דקות ארוכות. מאוחר יותר, היא התעוררה בלילה עם תחושה של לחצים בחזה. המיטה הייתה רטובה לחלוטין.
אחרי שנה שקטה, קרה לאנליזה מקרה דומה והיא נלקחה לבדיקת רופא. בפברואר 1970, אנליזה אושפזה בביה"ח עם שחפת ושם התחילו לקרות דברים משונים מאוד. היא התלוננה בפני הרופאים על התקפים שבמהלכם היא רואה צבעים משונים, שומעת קולות וחווה רגעים קצרים של אופוריה. בשלב הזה היא אובחנה כחולת אפילפסיה ושוחררה לביתה.
למרות שהיא הייתה מטופלת בתרופות באופן יומיומי, ההתקפים שלה לא פסקו. בשנת 1973, בזמן שהיא למדה במכללה, היא החלה לסבול מהזיות בזמן תפילותיה והשתכנעה כי היא מקוללת, שהשטן נמצא בתוכה. בשלב הזה היא פנתה לעזרתם של כמרים, אבל אלו התקשו מאוד להתמודד עם מצבה – כאשר ברגעים הקיצוניים ביותר היא נראתה אוכלת חרקים ומלקקת את השתן שלה מהרצפה.
לאורך התקופה הזאת, אנליזה נמנעה לחלוטין מהפגנת ביטויים דתיים והכמורה היו משוכנעים שיש לה דיבּוּק. אחרי חודשים של תחנונים בפני הוריה, הכנסייה החלה תהליך של גירוש שדים שנמשך למעלה מ-10 חודשים.
הכמרים הבכירים ארנולד רנז וארנסט אלט היו השניים שביצעו את הגירוש, במהלכו הם טענו כי שישה שדים שכנו בגופה של אנליזה (כולל לוציפר, יהודה איש קריות וקיין) וכל אחד מהם זדוני יותר מהאחר. בזמן הגירוש היא הייתה מרותקת למיטה בשלשלאות ונמנעה מלאכול – ככל שעברו הימים היא רק הלכה ונחלשה.
בשנת 1976, אנליזה מישל נפטרה במהלך גירוש השדים. בנתיחה שלאחר מותה נמצאו על גופה שטפי דם בגפיה ועיניה, כמו גם שיניים שחוקות כמעט לחלוטין. לטענת הכמרים רנז וארנסט אלט, כמה רגעים לפני מותה הם זיהו פצעי סטיגמטה (פצעים המזוהים עם צליבתו של ישו) על כפות ידיה ורגליה – לטענתם, הפצעים סימלו את שחרור נשמתה המיוסרת של אנליזה.
מאוחר יותר, הוריה של אנליזה וכל אנשי הכמורה שהיו מעורבים בפרשה הובאו לבית המשפט, שם הם הואשמו בסעיפים של הזנחה והריגה. הכמרים רנז וארנסט אלט נשלחו לבית הסוהר לתקופה של 4 חודשים, בעוד שהוריה של אנליזה נמצאו זכאים – קו ההגנה שלהם היה שהם סבלו מספיק במהלך חייהם.
(מקור)