"רוצח סדרתי" היא הגדרה שהתגבשה בלקסיקון של חוקרים מיוחדים במהלך המחצית השנייה של המאה הקודמת. למרות שההגדרה משתנה מגורם אכיפה לגורם אכיפה (כאשר מספר הקורבנות נע בין 2 ל-4 בדרך כלל), לרוב מייחסים לרוצח סדרתי כמה מאפיינים בולטים; מדובר באדם אחד, אשר רוצח כמה אנשים במקומות שונים (לעיתים גם בשיטה מסוימת) לצורך סיפוק פסיכולוגי כלשהו – מיני, כלכלי או אפילו תהילתי.
רבים מייחסים את גיבוש ההגדרה הזו לחוקר FBI מיוחד ששמו רוברט רסלר, אשר השתמש לראשונה בביטוי במהלך הרצאה בביה"ס לשוטרים ברמשיל בשנת 1974. למרות זאת, אין זה אומר שלא היו רוצחים סדרתיים שפעלו טרם לכן – מהנרי הווארד הולמס (הרוצח הסדרתי הראשון בארה"ב שפעל בשלהי המאה ה-19), אל אלברט פיש (שהוצא להורג בשנת 1936 על רציחתם של 3 אנשים) ועד לליאונרדה צ'יאנסיאלי (רוצחת סדרתית מאיטליה שהפכה את קורבנותיה לסבונים). אבל בין כל הידועים לשמצה האלה, היה גם רוצח סדרתי אלמוני שפעל בראשית המאה ה-20 – ככל הנראה גם הרוצח הקטלני ביותר שפעל בהיסטוריה של המדינה.
"האיש מהרכבת" הוא השם שניתן לרוצח סדרתי אלמוני שפעל בין השנים 1897 ל-1912. ישנם חוקרים שמאמינים כי הוא פעל אפילו מאוחר יותר מזה. מניין הקורבנות שלו לא ידוע באופן וודאי, אבל ההערכה היא שמדובר ביותר מ-100 אנשים. הקורבנות היו משפחות שלמות, כולן התגוררו בסמוך לתחנת רכבת וכולם נרצחו באותה שיטה – הם הוכו למוות על ידי גרזן ולאחר מכן כוסו בסדינים. בכל אחת מזירות הפשע, חוקרים מצאו את כלי הרצח בסמוך לגופות. הרציחות לעיתים הובילו את המשטרה לעצור חשודים, חלקם אף הוצאו להורג ואחרים נרצחו על ידי המון זועם. לא הרבה ידוע על האיש מהרכבת וזהותו מעולם לא נחשפה באופן וודאי. מה שכן ידוע זה שובל הקורבנות הנוראי שהוא הותיר אחריו ורמזים קטנים שנותנים הצצה אל המוח החולני שלו.
שיטת הרצח הייחודית
לאורך שנות הפעילות שלו ברחבי ארה"ב ואזור נובה סקוטיה בקנדה, האיש מהרכבת נהג להשתמש בגרזן בתור כלי הרצח שלו – והייתה לו דרך ייחודית להשתמש בו. על פי הדיווחים, הרוצח מעולם לא השתמש בלהב בשביל להרוג את קורבנותיו, אלא בצד הקהה של כלי העבודה.
זירות הרצח שהוא השאיר אחריו לאורך השנים הראו כי הוא נהג להכות את קורבנותיו למוות עם הגרזן ולכסות אותם בסדין לאחר מכן. חוקרים רבים מאמינים כי לעיתים הוא נהג גם להשתמש להניח את הסדין קודם לכן, כדי להימנע מנתזי הדם שהתעופפו באוויר כתוצאה מהמכות הברוטאליות.
שעת הרצח האופיינית
כפי שציינו כבר מקודם, הכינוי של הרוצח גובש בגלל הנטייה שלו לבחור קורבנות שהתגוררו בסמוך לתחנות רכבת – אבל זה היה רק מאפיין אחד בשיטת הפעולה שלו. חוקרים רבים טוענים שהוא נהג לרצוח את קורבנותיו בשעות המאוחרות של הלילה.
ביל ג'יימס, סופר שמתמחה בסיפורי פשע אמתיים וכותב הספר The Man from the Train: The Solving of a Century-Old Serial Killer Mystery, התייחס בספרו לרצח של משפחת כריסמס בפברואר של 1906. לטענתו, הרוצח חדר אל תוך הבית דרך החלון בשעת לילה מאוחרת והשתמש בגרזן של בעל הנכס בשביל להרוג את שלושת בני המשפחה – כולל את הסבא בן ה-61. ג'יימס מתייחס לתקרית הלילית בתור רצח טיפוסי של הרוצח המסתורי.
המקצוע המשוער
אחת הנקודות המרכזיות של ג'יימס בספרו על הרוצח המסתורי הינה שהוא עבד בתור חוטב עצים. הסופר מבסס את הטענה הזו על שתי עובדות: ראשית, הרוצח היה מיומן מאוד עם גרזן. שנית, קורבנות רבים התגוררו ליד קהילות שנסמכו על תעשיית העצים האמריקאית של תחילת המאה ה-20, כגון: אורגון, וושינגטון, טקסס, מיין, וירג'יניה, ג'ורג'יה ופלורידה.
הסברה הזו גרמה לג'יימס לגבש תאוריה לפיה האיש מהרכבת היה למעשה חוטב עצים, שנהג לרצוח משפחות בסמוך למקומות העבודה שלו. בספטמבר 1909, הרשויות הוזעקו לביתה של משפחת מדוס בעיירה הארלי, אשר במדינת וירג'יניה. ששת בני המשפחה נרצחו באכזריות וביתם הוצת. העסק הרווחי ביותר במחוז באותה תקופה היה מפעל לעיבוד עצים, כלומר שהאזור היה שוקק בחוטבי עצים – ואחד מהם אולי היה הרוצח הסדרתי המסתורי.
סביבת הרצח המועדפת
הרוצח המסתורי נהג לרצוח את קורבנותיו בסמוך לתחנות רכבת, כפי שכבר ציינו, אך חשוב להדגיש שאלו לא היו סתם תחנות רכבת אקראיות. משפחות רבות שמצאו את מותן בידי האיש מהרכבת התגוררו ליד תחנות הרכבת הסמוכות לקווי הגבול של מדינות שונות.
משפחת כריסמס שנרצחה בשנת 1906 היא דוגמה מובהקת לכך, שכן הם התגוררו בעיירת קוטונווד – אשר שוכנת על גבולה של אלבמה עם ג'ורג'יה ופלורידה. לטענתו של ג'יימס, אזור הגבולות של פלורידה-אלבמה ופלורידה-ג'ורג'יה היו בין המקומות המועדפים עליו לרצוח משפחות. כמו כן, הסופר מוסיף כי הרצח המזוויע שהתחולל בעיירה קוטונווד מחזק את התאוריה כי הרוצח נהג לפעול בסמוך לתחנות הרכבת הסמוכות לקווי הגבול של מדינות ארה"ב.
השעירים לעזאזל שלו
נובמבר 1900, העיירה טרנטון קורנרס, ניו ג'רזי. כוחות המשטרה הוזעקו לביתה של משפחת ואן לאו לאחר דיווחים על כך שהם נרצחו בברוטאליות בשנתם. החוקרים אישרו שבני המשפחה מתו כתוצאה ממכה חזקה לראש באמצעות גרזן. כעבור חודש, הם כבר מצאו את "הרוצח", אדם ששמו בוב הנסן – אשר היה מסוכסך עם בני המשפחה.
קצת יותר מחודש אחרי הרצח הנוראי, רשויות מדינת ניו ג'רזי דנו את הנסן למוות אחרי משפט שערך 5 ימים בלבד. הבעיה היחידה הייתה שגם אחרי מותו - הרציחות המשיכו לקרות. חשוב להדגיש שזאת לא הייתה הפעם היחידה שאדם אחר מצא את מותו בגלל האיש מהרכבת. באוגוסט 1906, תושבי מחוז רוואן, אשר בצפון קרולינה, ביצעו לינץ' בשלושה גברים שחורים שכביכול רצחו את משפחת ליירלי. על פי הדיווחים, ההמון הזועם תפס שמונה גברים שחורים, ערך להם משפט שדה מהיר וקבעה כי האשמים הם ניס גילספי, ג'ון גילספי וג'ק דילינגהאם. הם שחררו את חמשת הגברים האחרים ואת שלושת "האשמים" הם תלו על עץ.
מנהג המזומן המסתורי
ג'יימס טוען בספרו כי זירות רצח רבות נמצאו עם כסף מפוזר בהן. לטענתו, זהו מאפיין נוסף של האיש מהרכבת, אשר נהג להשאיר מזומן במקומות גלויים לעין. הסופר טוען כי לעיתים הוא אפילו היה משאיר את הכסף האישי שלו בזירת הרצח – ועד היום אף אחד לא יודע למה.
על פי הדיווחים, זירת הרצח של משפחת ליירלי היא דוגמה למנהג המשונה הזה. כאשר חוקרים הגיעו לנכס, הם גילו שבני המשפחה נרצחו באמצעות גרזן, אשר הושאר בזירת הרצח. כמו כן, הם מצאו מזומן מפוזר ברחבי בבית. הסברה של החוקרים הייתה כי מדובר בשוד שהסתבך, אך ג'יימס טוען כי מדובר במנהג אופייני של הרוצח המסתורי.
Crime scene of the Hinterkaifeck murders in Germany where a family of six were slaughtered with something like a pickaxe. pic.twitter.com/kDiJLNDuOp
— ig : selfspook �� (@selfspook) October 15, 2018
החיבה שלו לגופות
דצמבר 1904, טרנטון, דרום קרולינה. תושבי העיירה מתעוררים לדיווחי הזוועה על כך שבני משפחת היוז נרצחו בברוטליות בשנתם. העיתונות המקומית מדווחת על מותם של ארבעת בני המשפחה (ביניהם האטי, בת ה-14) בידי רוצח מסתורי שהשתמש בצדו הקהה של גרזן. כמו כן, חוקרי המשטרה המקומיים מדווחים כי ניתן היה לראות סימנים של תקיפה מינית על אחת מבנות המשפחה.
חוקרי המשטרה ומומחים לרפואה משפטית הצליחו לזהות סימנים על גופתה של האטי, אשר מעידים על כך שהיא נאנסה לאחר שנרצחה. לטענתו של ג'יימס, האקט הזה היה מאוד שכיח עבור האיש מהרכבת, שנהג לקיים יחסי מין נקרופילים ולאנוס קורבנותיו לעיתים תכופות.
הקשר שלו לרצח שזעזע את גרמניה
קוראים אדוקים של המדור אולי זוכרים שדיווחנו לכם על רציחות הינטרקיפק – הרצח המזוויע של משפחת גרובר הגרמנית. התקרית זעזעה את תושבי בוואריה בשנת 1922 ומוגדרת עוד בימינו בתור אחת מתעלומות הרצח המסתוריות של גרמניה. הפרשה התפוצצה לאחר ששכן גילה את גופותיהם של בני המשפחה, אשר נרצחו בברוטליות באמצעות כלי עבודה קהה (מכוש). בדומה לרציחות בארה"ב, גם כאן הרוצח מעולם לא נתפס.
ישנם חוקרים שגורסים כי הרצח בוצע על ידי "האיש מהרכבת", בגלל הדמיון הרב שקיים בין שיטת הרצח שלו ובין נסיבות המוות של משפחת גרובר – אשר הוכו למוות עם כלי עבודה קהה וכוסו בסדינים. כמו כן, חוקרים מקומיים זיהו כסף מפוזר ברחבי הבית, בדומה לזירות רצח אחרות. למרות זאת, ישנם חוקרים שלא השתכנעו כי מדובר באותו רוצח וכל קווי הדמיון בין התקריות מקריים בהחלט.
החשוד המרכזי
אף אחד לא יודע מהי זהותו של "האיש מהרכבת", אבל ישנה סברה אחת גורפת. לטענתו של ג'יימס, החשוד העיקרי הוא אדם ששמו פול מולאר, אשר נחשד בעבר ברצח של משפחת ווסטברוק בשנת 1897 – ככל הנראה הקורבנות הראשונים של הרוצח הסדרתי.
ג'יימס מספר בספרו כי מולאר עבד במשך תקופה מסוימת בתור חוואי אצל בני משפחת ווסטברוק. הוא מתואר בתור אדם נמוך, אינטליגנטי, רב עוצמה ומכוער. כמו כן, הוא היה מאוד מיומן עם הידיים שלו ולא הצטיין בקשר בין אישי. ייתכן שהוא עבד בעבר בתור חוטב עצים בין השנים 1897 ל-1920. הוא היה בעל מקורות גרמניים וידע לדבר את השפה באופן שוטף – מה שמגביר את הסבירות למעורבות ברצח של משפחת גרובר. למרות זאת, חשוב להדגיש כי מדובר אך ורק בחשד – וכי זהותו של האיש מהרכבת, הרוצח הסדרתי הנוראי ביותר בתולדות ארה"ב, מעולם לא התגלתה.