לפני שהמושג "פייק ניוז" נכנס לחיינו בסערה, היינו נוהגים לכנות ידיעות לא נכונות שנפוצו באינטרנט בתור שמועות לא מבוססות, מתיחות מושקעות ודמיון מפותח. בין אם מדובר בעבודת פוטושופ משובחת, עריכה טריקית או שיתוף פעולה של עשרות אנשים, הנה כמה מפרשות הזיופים הכי גדולים שהצליחו לעבוד על כל העולם:

שבט הטסאדיי


בשנות ה-80 הכותרות געשו בעקבות גילויו של שבט הטסאדיי בפיליפינים, שהיה מבודד לחלוטין מכל ציווילזציה מאז תקופת האבן, כך נטען.

השבט תואר כחבורה של פראיים אצילים שחיו במערות ללא שום קונפליקט או אלימות. אדם בשם מנואל אליזבל ג'וניור טען שהוא הקשר היחיד שלהם לשאר העולם, ולכן "העניק" גישה רק לאנתרופולוגים וסלבריטאים מובחרים שיבואו לבקר אותם במערות. אלא שיום אחד, ביקור לא צפוי של אחד העיתונאים מצא את חברי השבט ברגעי סתלבט כשהם לובשים טי-שרטים וג'ינסים ומשתמשים במראות ובסכינים. "חברי השבט" הודו שהם ממש לא מבודדים מאז תקופת האבן, ולמעשה שיתפו פעולה עם אליזבל בשביל הכסף שגבה עבור התגלית.

הפיה המתה

ב-1 באפריל 2007 (כבר מחשיד), החליט אדם בשם דן ביינס למתוח את העולם על ידי כך שהעמיד למכירה פומבית "גופה של פיה". יותר מ-20 אלף אנשים נהרו לאתר כדי לחזות בתמונה, וביינס טען כי השלד של הפיה דומה לשלד של ילד, רק עם עצמות חלולות, שיניים, עור, שיער וכמובן, כנפיים. כמו כן ציין שהפיה נתגלתה על ידי כלב משוטט, וכי היא אומתה על ידי אנתרופולוג.

מאוחר יותר, כצפוי לכל מי ששם לב לתאריך, הודה שמדובר במתיחה והוסיף דיסקליימר לדף המכירה, אך לבסוף מכר את הגופה תמורת 280 פאונד (כ-1,340 שקלים). למרות זאת, מה שמעניין בסיפור הוא שרבים מאמינים עד היום שהגופה אמיתית ושההודאה במתיחה היא המתיחה עצמה, שכן ביינס ניסה לטייח את האמת.

האנס הפיקח

האנס הפיקח היה סוס שהיה מסוגל לא רק לספור אלא גם לספק פתרונות למשוואות מתמטיות מורכבות בתחילת המאה הקודמת, כך לפחות טען בעליו, וילהלם וון אולסטן.

אולסטן היה מורה למתמטיקה שטייל עם האנס בכל רחבי גרמניה כדי להדהים את הציבור, ואפילו גרם להאנס לענות על שאלות מתמטיות בקהל באמצעות רקיעת רגלו. השטות הזו נחשפה כתרמית לאחר שאחד מהאנשים בקהל שאל את האנס שאלה שהוא לא ידע את התשובה אליה בעצמו, ואז התברר כי האנס פשוט קורא את התנהגותם של האנשים מולו, ומפסיק לרקוע ברגע שהאדם נרגע, הקהל מוחא כפיים ואולסטן נותן לו ממתק כפיצוי.

הענק מקארדיף

ב-16 באוקטובר 1869, אדם בשם וויליאם ניווול חפר באר בקארדיף שבניו יורק, וגילה לתדהמתו גופה של אדם בגובה 3.05 מטרים. הוא מיד הניח שמצא ענק מהאגדות, אז הוא כיסה את האזור באוהל והחל לגבות מאנשים תשלום של 25 סנט כדי להיכנס ולחזות בפלא, ולאחר מכן אפילו הכפיל את המחיר.

מהר מאוד התברר שמדובר במתיחה מתוחכמת שלו ושל בן דודו, ג'ורג' הול, אשר יצר פסל גבס ענק של אברהם לינקולן, וכיסה אותו בחומצה ובכתמים כדי לגרום לו להיראות כמו גופה אותנטית. הול השתמש ברכבת כדי להוביל את הגופה לחווה של ניוול, אשר שכר שני אנשים כדי שיחפרו את הבאר ו"ימצאו" אותה.

אפרופו ה-1 באפריל, בשנת 1957 החליט משום מה ערוץ ה-BBC בבריטניה למתוח את כל צופיו, ולשדר תוכנית דוקומנטרית (מוקומנטרית, בדיעבד) על משפחה שוויצרית שקוטפת ספגטי מעצים, ואפילו השתמשה בקריין ידוע כדי לספק וויסאובר. מתברר שפסטה לא הייתה מאכל נפוץ בבריטניה באותה תקופה, כך שצופים רבים נפלו קורבן למתיחה והחלו ליצור קשר עם ה-BBC כדי לנסות ולגדל עצי פסטה בעצמם. ה-BBC, בתגובה, המליצה להם להניח כמה מקלות ספגטי בתוך פחית של רוטב עגבניות ולקוות לטוב.

הביוגרפיה של נאט טייט

הסופר הבריטי הידוע וויליאם בויד הצליח להתחמק ממתיחה ענקית בשנת 1998, כאשר פירסם לראשונה ספר ביוגרפי שם "נאט טייט: אמן אמריקא 1928-1960". בספר טען בויד כי טייט היה אמן אקספרסיוניסטי שחי ויצר בניו יורק בשנות ה-50. בסוג של התקף זעם הרס טייט 99 אחוז מעבודותיו, עלה על המעבורת לסטטן איילנד וקפץ ממנה אל מותו, כאשר גופתו מעולם לא נמצאה. ובכן, התברר שלא היה מה למצוא כיוון שבויד פשוט המציא את טייט לחלוטין, בשיתוף מוסדות כמו מוזיאון הטייט בבריטניה, הגלריה הלאומית וגם סלבריטאים כמו דיוויד בואי, שהשתתף בהקראה מיוחדת של הספר ב-1 באפריל. הסיבה לכל הקנוניה הזו: חשיפת עולם האמנות היומרני במערומיו, שכן אנשי חברה ומקצוענים בתחום טענו שהיו מודעים לעבודותיו של נאט טייט לאחר קריאת הספר.

מארי טופט והארנבים

בשנת 1976, מארי טופט בת ה-24 החלה לחוות צירי לידה ומיהרה לקרוא לשכנתה, מארי גיל, שתהיה לצידה. גיל הופתעה לגלות שטופט ילדה סוג של מפלצת - ערבוב של חלקי חיות. היא מיהרה לקרוא לגיסתה של טופט, שהייתה מיילדת, והמשפחה החליטה לשלוח את המפלצת לג'ון האוורד, מנתח מקומי בעל ניסיון של יותר מ-30 שנה.

האוורד בחן את החלקים והשיב כי טופט ילדה למעשה שלוש רגליים של חתול, רגל אחת של ארנב ושלד של צלופח. הוא כמובן פקפק בעובדה הזו, ועל כן הגיע לבחון את טופט בעצמו, ונכח במו עיניו שהיא יולדת שמונה ארנבים נוספים. הסיפור היה כה מסתורי עד כדי כך שבריטניה כולה הפסיקה לבשל ארנבים, אלא שב-4 בדצמבר נתפס בעלה של מארי מבריח ארנבים לתוך חדרה, אשר קנה ככל הנראה בעיר. בלית ברירה הודתה טופט שכל הסיפור הזה הוא מתיחה, והיא נעצרה והוכנסה לכלא למשך 5 חודשים.

נער הבלונים

בשלהי העשור הקודם הופיעו בתוכנית "אימא מחליפה בארה"ב זוג שחקנים מתחילים בשם ריצ'רד ומיומי, אשר הודו בפני המצלמות על הרצון שלהם לבנות צלחות מעופפות ולהעיף אותן לתוך סערות. ב-15 באוקטובר 2009 דיווחו השניים ל-911 שבנם בן ה-6, פאלקון, עף לשמיים על ידי בלון מלא בהליום. הסיפור זכה לככב במהדורות החדשות, שדיווחו כי הילד נעלם לשמיים בגובה של 2,100 מטרים וכינו את הפרשה "נער הבלונים", אלא שאז התברר כי פאלקון למעשה מתחבא בעליית הגג של השניים. ריצ'רד בילה 90 ימים בכלא ושילם קנס של 36 אלף דולר, בעוד אשתו נידונה ל-20 ימים של שירות ציבורי.

יומני היטלר

בשנת 1983 פרסם מגזין גרמני בשם Stern חלק ראשון מתוך היומנים הסודיים של היטלר, עליהם שילם לפי הדיווחים 4 מיליון דולר. המגזין טען שברשותו 60 כרכים, שנמצאו בהריסות של התרסקות מטוס בשנת 1945, וכי מומחים מארה"ב, צרפת וגרמניה בחנו את כתב היד ואימתו את מהימנותם.

יחד עם זאת, אנשים אחרים ברחבי העולם היו סקפטיים, ולבסוף התברר כי כתב היד ה"אותנטי" זוייף באמצעות נייר מכתבים מודרני, ובדיקות נוספות קבעו כי המסמכים אינם מהימנים. בעקבות הפרשה נאלצו כמה עורכים של ה-Sten להתפטר, ולא רק הם אלא גם עורכי כל עיתון אחר שדיווח על כך, כמו למשל ניוזוויק או הסאנדיי טיימס. היומנים כך התברר, זויפו על ידי נוכל בשם קונרד קוג'ו.

האימה של אמיטיוויל

בשנת 1974 ירה רונלד דפאו ג'וניור בשישה מחברי משפחתו והרג אותם בבית בסגנון הולנדי בעיירה בשם אמיטיוויל בניו יורק. ב-1975 הורשע דפאו ג'וניור ברצח מדרגה שנייה, ובאותה השנה בדיוק עברה משפחה חדשה לבית – ג'ורג' וקיטי לוץ, יחד עם שלושת ילדיהם. המשפחה טענה כי היא חווה נוכחות מפחידה של שדים בבית, והם ברחו ממנו לאחר 28 ימים של תופעות על טבעיות.

רק שנים לאחר מכן נחשף כי מדובר במתיחה של דפאו ביחד עם הזוג לוץ, שעבדו יחד כדי לרקוח מעשייה וציפו להרוויח ממנה על ידי מכירת זכויות הסיפור לסרט הוליוודי בשם "אימת אמיטיוויל".