מאז שנולד ב-2004, היה בקייד משהו שונה. להוריו, מולי וריק, נאמר שהם לעולם לא יוכלו להביא ילדים לעולם והם הרגישו שקרה להם נס. הוא החל לנסות ללכת כבר בגיל חודשיים, וסבתו סיפרה: "הוא היה כמו זקן, לא כמו תינוק. הוא הסתכל עליך תמיד במבט של 'מי אתה?', וכשהיה בן שנתיים הוא השתמש במילים מורכבות ויכול היה לנהל שיחות עם מבוגרים".
בסביבות גיל שלוש, קייד החל לספר על זיכרון שיש לו, שבו הוא מת בפיגוע. אמו, מולי, נזכרה בריאיון בשנת 2011: "הוא היה מתחיל לבכות באמצע הלילה, ומתעורר בצרחות. הוא דיבר על עבודה בבניין גבוה שממנו הוא יכול היה לראות את פסל החירות. כשניגשתי אליו הוא אמר לי שהוא חלם שהוא קורס יחד עם הבניין".
"בכנות, התחלתי לחשוב...יכול להיות שהוא היה במרכז הסחר העולמי? אבל מיד חשבתי שזה לא יכול להיות", הוסיפה מולי. ריק, אביו של קייד, סיפר: "לא הראינו לו כלום, אין סיכוי שהוא ידע על זה כי זה היה לפני ימי בית הספר והגן". המשפחה לא הכירה אף אחד שהיה מעורב בפיגועי ה-11 בספטמבר, וקייד, שנולד ב-2004, מעולם לא היה בניו יורק ולא הכיר את מגדלי התאומים. "לא חשבתי שזה מסוכן, חשבתי שיש לו דמיון מפותח", אמרה האם.
כשקייד התבגר, הוא נבהל ממטוסים, ונכנס לפאניקה בכל פעם שהיה בסביבה של מגדלים גבוהים. סבתו אמרה: "הוא היה מאובן לחלוטין כשהוא ראה מטוסים, כאילו הם מפלצות". בצילום וידאו משפחתי אפשר לראות את קייד בן ה-7 במכונית, מסתובב בעיר סואנת עם בניינים גבוהים ואומר: "זה מפחיד, לא הייתי רוצה להיכנס לבניין הזה. הוא נראה בדיוק כמו מגדל התאומים וזה מעלה בי זכרונות".
האם מולי הודתה כי היא המציאה לעצמה תירוצים להתנהגות הילד, אבל בנקודה מסוימת היא לא הצליחה להכחיש יותר. "הוא פשוט סיפר שהוא היה בבניין שנפגע והתפוצץ, ושהוא נפל. החלקים התחברו כמו פאזל, הילד הזה היה במרכז הסחר העולמי".
הילד התחיל לבקש מאמו לשנות את שמו, והתעקש שלא קוראים לו קייד. כשהיא שיתפה את הסיפור של בנה לראשונה ברשת, היא גילתה שהיה אדם שעבד ונהרג במגדלי התאומים – וחייו דומים בדיוק לסיפור החיים שקייד מספר. "הייתי בהלם לחלוטין, ראיתי תמונות אבל מעולם לא חשבתי ליצור קשר עם משפחתו של האיש", אמרה מולי. "תיארתי לעצמי שאם מישהו יתקשר ויגיד לי דבר כזה – אני אנתק את הטלפון".
מולי וריק תיארו את שברון הלב שלהם ממצבו של בנם, ואמרו שקייד לא מצליח להשתלב חברתית כי כולם צוחקים עליו וקוראים לו שקרן. גם המורים לא אהבו אותו, וההורים ניסו בכל כוחם לגרום לילד להרגיש נוח למרות הכל. קייד החל לשחק בליגת פוטבול בבית הספר, אבל עדיין סבל מסיוטים, ואמו אמרה: "אני רק רוצה שהוא ילמד להיות ילד שוב, ואני מאמינה שהוא יגיע לשם".
מאז התוכנית, ששודרה לפני יותר מעשור, לא פורסם מידע נוסף על קייד. כעת הוא אמור להיות בן 20. לאחרונה, התוכנית עלתה מחדש לרשת, ואחד הצופים כתב: "הבן הבכור שלי נהג לספר לנו סיפורים על דברים שהוא עשה 'כשהוא היה ילד זקן'. בסופו של דבר הוא הפסיק".
גולש אחר הוסיף: "זה כמו להיוולד עם פוסט טראומה. אני מצטער בשבילו ומקווה שהמשפחה שלו תמצא לו עזרה אמיתית, מזל שיש לו משפחה דואגת".