הגרמנים תמיד היו ידועים (או ידועים לשמצה) ביצירתיות המכנית שלהם, אבל הקטר הממונע (גאטג'יטס, ג'לופניק) על ידי פרופלור הוא אולי אחת ההמצאות השאפתניות ביותר שלהם, מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. השיינצפלין (צפלין על מסילה) הוא קטר עשוי מאלומיניום, בעל מראה חללי, שנבנה בשנת 1930 כאב-טיפוס ומונע על ידי מדחף (פרופלור) מאסיבי עשוי עץ, שנטה לכיוון הקרקע בזווית של שבע מעלות כדי ליצור דחף כלפי מטה.
הוא היה כל כך מגניב שבשנת 1931 הוא שבר את שיא המהירות היבשתי והגיע למהירות של 225 קמ"ש – שיא שנשבר רק 23 שנים אחרי. הקטר היה יחסית קל לאותה תקופה ושקל רק עשרים טונות. המדחף הונע באמצעות מנוע ב.מ.וו של מפציץ קל, עם 12 בוכנות בנפח 46 ליטרים, ובהספק של 600 כוחות סוס.
למרבה הצער, כמו הרבה מכונות מדהימות מאותה תקופה, הצפלין לא הפך למסחרי. נראה שגם בתקופה הפרועה ההיא, מדחף ענק חשוף, המסתובב במהירות בצמוד לרציף עליו עומדים עשרות נוסעים, נחשב לסכנה בטיחותית והיו גם כמה בעיות אמינות שפגמו בחן של הקטר הכסוף.
הקטר המהפכני היווה אלטנרטיבה למנועי הקיטור הסטנדרטיים של אותה תקופה אך בשנת 1939, השיינצפלין היחידי בעולם פורק למען המאמץ המלחמתי של הנאצים וחלקיו פוזרו בין מפעלים שונים לייצור תחמושת ואספקה, בהם הטנק הגדול בעולם (לנטקרויצר) והאופנו-טנק (קטנקראד).
