הילדֶגַרד טְרוּץ הייתה תומכת נאמנה בנאצים מאז עלה היטלר לשלטון. היא הצטרפה ל"בּוּנד דוֹיצֶ'ר מֶדֶל" ("ברית הנערות הגרמניות", תנועת נוער לבנות, מקבילה ל"נוער היטלר") ב-1933, ואהבה להשתתף בפגישות השבועיות של התנועה. "הייתי משוגעת על אדולף היטלר ועל גרמניה החדשה שלנו, הטובה יותר," הודתה לימים. "למדתי איזה ערך עצום יש לנו, הצעירים, מבחינת גרמניה."
עד מהרה נעשתה טרוץ דמות בולטת בתנועת הנערות באזור מגוריה, בין השאר בזכות שערה הגרמאני הבהיר ועיניה הכחולות. "היו מצביעים עלי בתור דוגמה מושלמת לאישה נורדית," סיפרה. "כי חוץ מרגלי הארוכות וגופי הארוך היו לי האגן והירכיים הרחבים הבנויים ללידת ילדים."
ב-1936, כשהייתה בת שמונה-עשרה, סיימה טרוץ את לימודיה ולא ידעה מה לעשות עתה. היא שוחחה עם אחת ממנהיגות תנועת הנערות, וזו הציעה לה הצעה שהייתה עתידה לשנות את חייה. "אם את לא יודעת מה לעשות," אמרה לה, "למה שלא תעניקי ילד לפיהרר? מה שגרמניה זקוקה לו יותר מכול הוא צאצאים בעלי ערך גזעי."
טרוץ לא שמעה על התוכנית שיזמה המדינה, שנודעה בשם "לֶבֶּנסבּוֹרן" ונועדה להגדיל את שיעור הילודה של ילדים "אריים", בלונדינים וכחולי עיניים, באמצעות הכלאה - נשים "טהורות" גזע נבחרו לשכב עם קציני אס-אס, בתקווה שיהרו.
המנהיגה בתנועת הנערות הסבירה לה איך בדיוק "לבנסבורן" פועלת. בתחילה ייעשו לה כמה בדיקות רפואיות ורקעה ייבדק בקפדנות כדי לוודא שאין בעורקיה שמץ של דם יהודי. אם תעבור את הבחינות האלה בהצלחה תוכל לבחור לה שותף להולדה מתוך קבוצה של קציני אס-אס.
טרוץ הקשיבה בהתלהבות גוברת. "זה נשמע לי נפלא," הודתה לימים. היא הצטרפה לתוכנית מיד. מאחר שידעה שהוריה לא יסכימו סיפרה להם שנרשמה לקורס בתנאי פנימייה להכרת הנאציזם.
היא הוסעה לטירה עתיקה בבוואריה, ליד ימת טֶגֶרנזֶה. היו שם כארבעים נערות נוספות וכולן נקראו בשמות בדויים. "כל מה שהיה צריך כדי להתקבל לשם היה מסמך המאשר את המוצא הארי שלך עד דור שלישי."
הטירה עצמה הייתה שיא הפאר וההדר. היו שם חדרי ספורט ומשחקים, ספרייה, חדר מוזיקה ואפילו אולם קולנוע. "האוכל היה הטוב ביותר שאכלתי אי-פעם," סיפרה טרוץ. "לא היינו צריכות לעבוד, והיו המון משרתים." היא הייתה נערה עצלה ומפונקת, לפי עדותה שלה, ועד מהרה למדה ליהנות מן החיים בטירה.
"הממונה על המקום כולו היה פרופסור אחד, רופא בכיר באס-אס, והוא בדק כל אחת מאיתנו ביסודיות רבה ברגע שהגענו. היינו צריכות לחתום על הצהרה משפטית שאין לנו במשפחה שום מחלות תורשתיות, ולא שכרות כרונית ופיגור שכלי."
הפרופסור אף הזהיר את הנערות שיהיה עליהן לחתום על מסמך ויתור על כל תביעה וזכות על הילדים שייוולדו להן, מאחר שהילדים האלה הם רכוש המדינה. הם יתחנכו במוסדות מיוחדים שיטמיעו בהם נאמנות מוחלטת לאידיאל הנאצי.
אחרי שהתקבלו לתוכנית הוצגו טרוץ וחברותיה לפני אנשי האס-אס שיהיו שותפיהן להולדה. הגברים מצאו חן בעיני טרוץ. "כולם היו גבוהים וחזקים, עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני." הקבוצה עברה שלב של היכרות, שבמהלכו שיחקו במשחקים, ראו סרטים ונהנו מערבי חברה בטירה.
"נתנו לנו בערך שבוע לבחור את הגבר שמוצא חן בעינינו, ואמרו לנו לדאוג לכך שהשיער והעיניים שלו יתאימו בדיוק לשלנו," אמרה טרוץ. שמותיהם של הגברים נשמרו בסוד מפני הנערות. האלמוניות הייתה עיקרון מנחה בתוכנית "לבנסבורן".
"אחרי שבחרנו היה עלינו לחכות עשרה ימים אחרי תחילת המחזור האחרון." כל נערה עברה עוד בדיקה רפואית, ואז הורו להן לארח את אנשי האס-אס הנבחרים שלהן בחדרן כבר באותו הלילה. טרוץ הייתה נרגשת עד בלי די, לא רק מתוך ציפייה למעשה המיני אלא מן העובדה שהיא עושה את כל זה למען הפיהרר האהוב שלה.
"מאחר שגם אבי הילד וגם אני האמנו בכל לבנו בחשיבות המפעל שאנו משתתפים בו, לא התביישנו ולא היו לנו עכבות משום סוג." היא התרשמה ביותר מ"מראהו המדהים" של שותפה הנבחר, אם כי לדעתה היה כנראה קצת טיפש. הקצין שכב איתה שלושה לילות בשבוע הראשון. בערבים האחרים היה עליו לשכב עם נערות אחרות בטירה.
טרוץ הרתה מיד, והועברה לבית יולדות לתשעת החודשים הבאים. "הלידה שלי באה לא מאוחר מדי ולא מוקדם מדי," סיפרה. "זו לא הייתה לידה קלה, מפני שאף אישה גרמנייה ראויה לשמה לא הייתה מעלה על דעתה להיעזר באמצעים מלאכותיים כלשהם, כגון זריקות נגד כאבים כמו שהיה נהוג בדמוקרטיות המערביות המנוונות."
היא היניקה את בנה התינוק במשך שבועיים, ואחר כך הוא נלקח ממנה והועבר למוסד מיוחד של האס-אס שבו היה אמור לגדול בתור משרת נאמן של המדינה הנאצית. טרוץ לא ראתה אותו עוד, לא אותו ולא את אביו.
בשנים שלאחר מכן התפתתה טרוץ ללדת עוד ילדים באותה דרך, אבל בסופו של דבר התאהבה בקצין צעיר והם נישאו. כשסיפרה לבעלה הטרי על מעורבותה בעבר בתוכנית "לבנסבורן", "הופתעה במקצת להיווכח שהוא לא שמח ביותר, כמו שהיה אמור לשמוח." אבל הוא לא יכול למתוח עליה ביקורת בגלוי, "מאחר שעשיתי את חובתי למען הפיהרר."
טרוץ לא גילתה מעולם מה עלה בגורל בנה והדבר נותר בגדר חידה עד היום. כמו תינוקות "לבנסבורן" רבים אחרים כמעט ודאי שהוא מצא את עצמו מנודה בגרמניה שאחרי המלחמה, ונשא את נסיבות לידתו וחינוכו כמין אות קלון שאין למחותו.
משערים שכעשרים אלף תינוקות נולדו בשתים-עשרה שנותיו של הרייך השלישי, בעיקר בגרמניה ובנורווגיה. רבים אומצו אחרי המלחמה, לאחר שרישומי לידתם אבדו. רובם אינם יודעים עד היום את הנסיבות המדויקות של לידתם.
פרק מתוך הספר "הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" מאת ג'יילס מילטון, הוצאת "כתר"
לרכישת הספר לחצו כאן