כבר 25 שנה בדיוק שתעלומת הרצח של ג'ונבנה רמזי מעסיקה מיליונים ברחבי העולם. התעלומה הזו, שהתרחשה בבולדור, קולורדו, עשויה מכל האלמנטים שגורמים לאמריקאים להתאבסס עליה: היא קרתה יום למחרת החג הכי אהוב, הקורבן הייתה ילדה קטנה ומתוקה שהשתתפה בתחרויות יופי והמשפחה שלה - שלכאורה הייתה כל כך מוצלחת, יפה ואמידה מבחוץ - עשתה רושם כאילו היא מסתירה סודות אפלים מבפנים.
מרשימת החשודים, הראיות הפורנזיות, בקשת הכופר הביזארית ועד שיחת הטלפון המסתורית לכוחות החירום, הריאיון של האח הבודד וכלי הרצח - תכירו מחדש את אחת מתעלומות הרצח האמריקאיות הכי מרתקות, מפורקת לגורמים במספרים:
8 שעות
זה הזמן שלקח למצוא את גופתה של ג'ונבנה רמזי מהרגע שדווחה כנעדרת על ידי האם, פטרישיה "פטסי" רמזי, בשיחת טלפון לכוחות החירום.
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-26.12.1996, יום לאחר חג המולד, התקשרה פטסי למשטרה וסיפרה בהיסטריה כי בתה בת ה-6 נעדרת.
אבל ג'ונבנה לא הייתה בת 6 רגילה. אמה פטסי זכתה ב-1977 בתחרות מלכת היופי וכאשר בתה נולדה, היא ידעה מיד שתכניס אותה לעולם היופי גם כן ותיתן לה להמשיך את דרכה. פטסי רשמה את ג'ונבנה לתחרויות יופי לילדות ברחבי ארה"ב. היא הייתה מלבישה את ג'ונבנה בתחפושות ושמלות חינניות, מאפרת אותה ומלמדת אותה קטעי ריקוד ושירה להופיע איתם בתחרויות. גם האם וגם הבת היו ידועות בעיר בשל המראה שלהן ותחרויות היופי, מה שיצר עניין עוד יותר גדול בהיעלמותה.
בעת השיחה לכוחות החירום, בבית היו גם בעלה של פטסי, ג'ון, והבן הגדול שלהם, בורק בן ה-9. לדבריה, היא מצאה על גרם המדרגות מכתב הדורש דמי כופר בתמורה להשבתה של בתה. כשנכנסה לחדר של ג'ונבנה, גילתה שהיא אכן נעדרת ממיטתה.
בתוך 3 דקות מרגע ביצוע השיחה, שני שוטרים הגיעו למקום והחלו לתשאל את פטסי וג'ון - שחזרו על אותם הדברים וסיפרו שמצאו את מכתב הכופר על המדרגות. הם טענו שלא שמעו שום רעש חשוד ושאין להם מושג היכן נמצאת הבת. לאחר סקירה מהירה של הממצאים בבית, השוטרים חשבו שהם עומדים בקרוב לשמוע עוד מדורשי הכופר.
לאחר כ-8 שעות מאז דווח על היעלמותה, ובעוד הבית כבר מלא באנשים - שכנים, חברים מודאגים ושוטרים - הציעו חוקרים לערוך חיפוש יסודי בבית הגדול, שכלל לא פחות מ-15 חדרים, כדי לבדוק סימני פריצה בבית. באופן שנתפס מאוחר יותר כמוזר, ג'ון הציע דבר ראשון לרדת בעצמו למרתף - שם מצא מיד את גופתה של ג'ונבנה מכוסה בסדין לבן. במקום להשאיר אותה שם ולקרוא לשוטרים, הוא הזיז את הגופה והעלה אותה לקומת הכניסה של הבית.
3 עמודים ו-118,000 דולרים
כבר במקביל למציאת הגופה, השוטרים שמו לב לפרטים יוצאי דופן, שבהמשך נבדקו לעומק על ידי חוקרים מנוסים ומומחים ושעד היום מטרידים את הרשויות. כך למשל, בשעות שלפני מציאת הגופה, השוטרים שהגיעו לזירה בחנו את מכתב הכופר הייחודי.
המכתב היה בן 3 עמודים - עניין חריג היות וברור שאם מדובר בחטיפה, החוטף היה תחת לחץ זמן ולא סביר שהוא יעצור כדי לכתוב מכתב ארוך שכזה. מה גם שבמהלך חקירה שבוצעה על ידי ה-FBI הגיעו למסקנה כי המכתב לא נכתב מראש אלא בבית משפחת רמזי, כי נמצא שהנייר ששימש את מכתב הכופר הוא מבלוק נייר המכתבים שנמצא בבית ושייך לפטסי. מחשיד עוד יותר מכך הוא שהתגלה כי מלבד המכתב הארוך הזה - נכתבהעוד קודם טיוטה של המכתב על אותו בלוק. דבר זה מצביע על אדם שלקח את הזמן בכתיבה, העמיק במחשבה עליה והתעכב על כך רבות.
עוד פרט מחשיד שגורם לרבים עד היום להאמין שלהורים היה חלק כלשהו ברצח או לכל הפחות מידע קריטי שהסתירו, הוא דרישת דמי הכופר עצמה שהייתה על סך 118,000 דולר. מדובר במספר ספציפי ביותר, שבצירוף מקרים מעניין תואם כמעט בדיוק את הבונוס השנתי שקיבל ג'ון בעבודתו - 118,117 דולר. בנוסף, מומחים טוענים כי בקשת הכופר נמוכה מדי ביחס לכמה שברור שהמשפחה אמידה ולכמה שהאב הרוויח, אבל זה עדיין לא הפרט המוזר ביותר במכתב.
Just reread the jonbenet ramsey ransom note & it was so wild, if i'd received this i woulda thought it was spam pic.twitter.com/gBX3Lpc7nk
חוקרי מז"פ בחנו את המכתב מכל כיוון ומצאו 3 פרטים מוזרים מרכזיים, מלבד אורכו: האחד הוא הלשון והניסוח של המכתב, שהיה עמוס בביטויים רגשיים, סימני קריאה וראשי תיבות, שלא אפיינו מכתבי כופר רגילים. השני הוא הדימיון שמצאו חוקרי המז"פ בין כתב היד של כותב המכתב לכתב היד של פטסי, והשלישי הוא העובדה הפשוטה שטביעות האצבעות היחידות שנמצאו על המכתב, היו אלה של פטסי.
מומחים העריכו שהמכתב נכתב בסבירות גבוהה על ידי האם, אך לא מצאו לכך הוכחות מדעיות חד משמעיות שיכולות להיות קבילות בבית המשפט. מייקל באדן, פתולוג משפטי מוסמך שייעץ גם למשפחת רמזי וגם למשטרה, אמר שמעולם בכל 60 שנות נסיונו לא ראה מכתב כופר כזה, וקבע כי לדעתו לא יתכן שמדובר במכתב שנכתב על ידי גורם זר.
3 ראיות
מכתב הכופר, גם אם עורר חשד, לא היה יכול לשמש כראיה חד משמעית מבחינה מדעית, מלבד העובדה שלא נמצאו עליו טביעות אצבעות של אדם אחר מלבד פטסי - אך גם על כך היה אפשר לטעון שבוודאי שטביעות האצבעות שלה יהיו על הניירות, משום שמדובר בנייר המכתבים שלה.
בסופו של דבר, בית משפט פדרלי קבע - על בסיס שישה מומחי כתבי יד - שלא סביר שפטסי כתבה את המכתב בעצמה וכי אין ביסוסים מדעיים לכך. אז מהן בכל זאת הראיות שעד היום מומחים מתייחסים אליהן?
ראשית ישנה שיחת הטלפון עצמה למשטרה. פטסי מדברת בה בלשון עבר כשהיא אומרת שהמשפחה קמה וג'ונבנה לא הייתה - במקום לומר בזמן הווה שג'ונבנה לא נמצאת בבית. בנוסף, מומחים לאודיו שבחנו את שיחת הטלפון שנים אחרי המקרה, טוענים כי ברקע ניתן לשמוע קול של גבר אומר "אנחנו לא מדברים איתך", וגם
"מה עשית? עזור לי ישו". אותם מומחים חושבים שמדובר בג'ון שמדבר אל בנו. התיאוריה הזו מתחברת לעוד פרט מוזר, לפיו אחיה של ג'ונבנה נותר ישן במיטה במהלך כל אותן שעות בהן חיפשו אחר אחותו - וזאת למרות שעשרות אנשים היו בבית.
שנית ישנה מציאת הגופה עצמה והנתיחה שלאחר המוות. חוקרים הרגישו שזה מוזר מדי שאחרי שעות של מתח בהן ההורים פשוט חיכו לשמוע מהחוטף, האב מוצא את גופת בתו כל כך מהר, שניות לאחר שהשוטרים מציעים לבדוק את הבית באופן יסודי. מה גם שהאב הרס את זירת הפשע כאשר הזיז את ג'ונבנה ממקומה.
פיה של הילדה היה מכוסה בנייר דבק וחוט ניילון היה כרוך סביב פרקי ידיה וצווארה. הנתיחה שלאחר המוות קבעה שג'ונבנה מתה כתוצאה מחנק ושבר בגולגולת, ולמרות שלא היה ניתן לקבוע שנאנסה, היו עדויות לפגיעה בנרתיק ואולי אף ניגוב המקום במטלית.
המומחים קבעו שהיא נרצחה על ידי מתקן חניקה מאולתר, שהיה בנוי מחוט ניילון וממקל מכחול שבור. חלק מאותו מכחול התגלה בציוד האומנות של האם.
הראיה השלישית שגרמה לרבים לחשוד שההורים מעורבים, היא "תגלית האננס". בנתיחה נמצא כי ג'ונבנה אכלה אננס כמה שעות לפני מותה, דבר שהסתדר עם כך שבצילומי הבית של חוקרי המז"פ נמצאה קערת אננס על שולחן המטבח עם כפית בתוכה. ההורים אמרו כי לא זכור להם שנתנו לילדה אננס, אבל על הקערה נמצאו טביעות האצבע של אחיה, בורק. הבעיה הייתה שההורים טענו עד לאותו רגע כי בורק ישן כל הלילה וכי הם אלה שהעירו אותו שעות לאחר הגעת המשטרה. ואם זה נכון, אז כיצד הגיעו טביעות האצבע שלו לקערת האננס, ואיך הגיע האננס לקיבתה של ג'ונבנה?
שתי תיאוריות מרכזיות
במקביל לראיות שנמצאו, חוקרים התייחסו גם לחוסר הראיות. או במלים אחרות, מומחים רבים הצביעו על כך שלא נראו שום סימני פריצה לבית, וכי אפילו דלת המרתף הייתה נעולה בצורה כזו שלא הייתה עוד דרך יציאה החוצה. עדויות לפריצה לא היו, אך עדויות מעוררות חשד לביום הזירה - כמו מכתב הכופר - דווקא כן.
בהתאם לכך, התיאוריה שרבים נוטים להאמין לה, בעיקר בשל מורכבות הסיפור ואופייה של המשפחה, היא שמישהו קרוב לג'ונבנה רמזי גרם למותה - בין אם בכוונה או בשוגג. חוקרי FBI אומרים כי במקרים כאלו, סטטיסטית מדובר בסבירות של 1 ל-12 שהרוצח הוא בן משפחה או מטפל של הילד.
במסגרת הזו, אחת התיאוריות שהועלו היא שפטסי היכתה את ג'ונבנה מתוך התקף זעם לאחר שגילתה שהרטיבה במיטה - בעיה חוזרת ממנה סבלה הילדה ושפטסי הייתה מתוסכלת ממנה. מתוך מחשבה שהרגה אותה, פטסי חנקה אותה כדי לביים סצנת רצח אחרת. עם זאת, לפטסי לא היה שום עבר של התקפי זעם ובורק, שרואיין 3 פעמים על ידי המשטרה ועל ידי פסיכולוגית מומחית, העיד כי הוא ואחותו מעולם לא סבלו מאלימות בבית.
תיאוריה אחרת תחת ההנחה שמישהו מהמשפחה מעורב, גורסת כי אולי בורק גרם למותה בשוגג של אחותו וההורים ניסו להסתיר זאת כדי לא לאבד את שני ילדיהם. בתכנית על מקרה הרצח ששודרה ב-CBS ב-2016, נטען על ידי מומחים שבדקו את כל העדויות כי יתכן שבורק היכה את אחותו בראשה עם חפץ כבד, אולי פנס, לאחר שגנבה חתיכת אננס מהקערה שלו. דבר זה היה יכול להסביר את מכתב הכופר המחשיד, שנועד אולי להטעות ולכסות את נסיבות המוות, ואת מומחי הסאונד שטוענים כי ברקע שיחת הטלפון למשטרה נשמע האב זועם על הילד. עוד זה היה מסביר את הסתירה בגרסת ההורים שבורק ישן כל הלילה עד הצהריים בעוד טביעות האצבעות שלו היו על קערת אננס ממנה אכלה ג'ונבנה רק שעות ספורות לפני מותה.
התיאוריה השנייה, והמקובלת פחות על ידי הציבור, היא שג'ונבנה נרצחה על ידי איש זר. אחד מחוקרי המקרה שהאמין בכך הוא לו סמיט, וגם מספר חוקרי FBI הניחו כמוהו. בין היתר סמיט תמך בתיאוריה בשל העובדות שעל ג'ונבנה נמצא DNA שאינו תואם את אף אחד מבני משפחתה, במרתף התגלתה טביעת נעל של מגף שאינו שייך לאיש מבני הבית וכי היו שם שני חלונות שנותרו מעט פתוחים עבור חיבור לחשמל של אורות קריסמס שקישטו את הבית.
סמיט טען שפורץ או פורצים היו יכולים להיכנס ולצאת דרך פתח החלון, אולם אלה שביקרו את התיאוריה הצביעו על כך שהיו קורי עכביש על החלון שנותרו בשלמותם וכי אדן החלון היה מלא באבק וקורים גם כן. לדברי אותם מבקרים, בלתי אפשרי שאדם מבוגר היה עובר דרך פתח כה זעיר מבלי לנגב את האבק והקורים ולהשאיר כך סימנים שיעידו על איש שנכנס או יצא.
עוד פרט חשוב שגרם לסמיט ואחרים לתמוך ברעיון שמדובר ברוצח זר, הוא הרקע של בני הבית בכלל וג'ונבנה בפרט. ראשית, להורים לא הייתה כל היסטוריה של אלימות ובמקביל לכך החוקרים ראו בג'ונבנה טרף לעברייני מין ופושעים היות והעבירה את כל ילדותה בהשתתפות בתחרויות יופי. חוקרים העריכו שמאות חשודים פוטנציאליים היו יכולים לראות את ג'ונבנה מופיעה, לפתח אובססיה כלפיה ולפרוץ לבית כדי לחטוף אותה או לפגוע בה מינית.
מלבד זאת, בחודשים שלפני הרצח דווחו בשכונה האמידה על יותר מ-100 מקרי פריצה ושוד. כמו כן, 38 עברייני מין רשומים התגוררו ברדיוס של 3 ק"מ בלבד מביתם של משפחת רמזי. הרבה כיווני חקירה נבדקו ועשרות חשודים תושאלו, אך אף קצה חוט לא הוביל לפריצה בחקירה.
ריאיון טלוויזיוני אחד
ב-2016, במלאות 20 שנה לרצח ואחרי שנים של שתיקה ובריחה מהתקשורת, אחיה של ג'ונבנה הסכים להתראיין ולדבר על הרצח בתוכניתו של ד"ר פיל. מיליונים ברחבי העולם ישבו מרותקים מול המסך, כשהאח נשאל באופן ישיר אם הוא או מישהו ממשפחתו פגעו באחותו.
חשוב לומר כי אמו פטסי מתה ב-2006 לאחר שהתמודדה עם סרטן השחלות, ומותה אז רק גרם ליותר סקרנות ותיאוריות קונספירציה בקרב הציבור. באופן צפוי, הרבה אמרו שהאם חלתה כי היא הסתירה סודות אפלים שהעיקו עליה והשפיעו עליה פיזית. ומאחר שהיא זו שביצעה את השיחה למשטרה ונחשדה בזיוף מכתב הכופר, הציבור האמריקאי הרגיש כי האם לקחה איתה לקבר מידע קריטי לפיענוח התיק, והעניין בבורק ואביו רק הלך וגבר בניסיון ליצור לחץ לשחרר מידע שאולי יש בידיהם כדי לפתור את התעלומה.
החשיפה של בורק הפתיעה את כולם, ולמרות שהיה ברור שיאמר כי לו ולאביו אין שום קשר למות אחותו, הריאיון רק גרם לו בעיני מיליונים להיראות אשם עוד יותר. הדבר שהיה בולט לאורך כל הריאיון, הוא התקשורת הבלתי מילולית של בורק, שבעיקר חייך בצורה שעוררה אי נוחות רבה בקרב הצופים. עם זאת, מומחים לניתוח שפת גוף אמרו כי נראה שבורק נמצא על הספקטרום האוטיסטי וכי חיוכיו לא נובעים ממידע שמסתיר אלא מכסים על חוסר הנוחות והלחץ שהרגיש בזמן הריאיון.
שוב העם האמריקאי נחצה לשניים - אלה שהשתכנעו בעקבות הריאיון שלפחות בורק אינו קשור כלל לרצח ובאמת ובתמים לא יודע מה עלה בגורל אחותו, ואלה שדווקא התשכנעו סופית שמדובר במשפחה מוזרה מדי עם סודות אפלים.
****
עוד 5 שנים עברו מאז אותו ריאיון מסקרן, ועדיין איש אינו יכול לקבוע בוודאות מה קרה באותו לילה גורלי שאחרי חגיגות חג המולד. האם ג'ונבנה נהרגה בטעות על ידי קרוב משפחה? או שנרצחה על ידי עבריין מין שראה אותה באחת מתחרויות היופי שבגינם התפרסמה באזור? ואם זה היה מישהו זר, כיצד מסבירים את מכתב הכופר החריג, האננס שאותר בקיבתה, הקשר של בורק, מציאת הגופה באופן מידי על ידי האב ואת חוסר סימני הפריצה לבית?
יתכן שלכל השאלות האלה לעולם לא נקבל תשובות, והתיק של רצח ג'ונבנה רמזי, שהייתה אמורה להיות היום בת 31, לנצח ישאר תעלומה בלתי פתורה.