קיץ, 1944. דירת מחבוא באמסטרדם. משפחה יהודית מסתתרת כבר למעלה משנתיים מפני השלטון הנאצי בהולנד, ביניהם ילדה בת 15 שמתעדת את כל התקופה ביומן הנעורים שלה – אנה פרנק. באחת הפסקאות שלה ביומן היא כותבת: "יום אחד, המלחמה הנוראית הזו תיגמר. עוד יבוא היום שבו נהיה שוב בני אדם ולא רק יהודים". היום, ה-2 לספטמבר, לפני 74 שנים, היא נשלחה יחד עם אחותה הגדולה לאושוויץ לאחר שהגסטפו גילה את מקום המחבוא המשפחתי – ועד היום, אף אחד לא יודע כיצד זה קרה.
השאלה "מי הלשין על אנה פרנק?" היא תעלומה שמהתלת בחוקרים כבר למעלה משבעה עשורים. למרות העובדה שיומנה של הנערה התפרסם 7 שנים לאחר מותה במחנה הריכוז ברגן בלזן והפך לאחד מרבי המכר הגדולים בכל הזמנים (תורגם ליותר מ-60 שפות ומכר למעלה מ-31 מיליון עותקים), הרשויות בהולנד מעולם לא הצליחו לגלות את זהות המלשין שאחראי לסופה המר של הנערה, אחותה הגדולה ואמה. אף על פי כן, לאורך השנים נרשמו כמה סברות לגבי בוגדים פוטנציאליים שהיו יכולים לבצע את המעשה האיום.
הסברה הראשונה גורסת כי האדם שדיווח לרשויות על מקום המחבוא של בני המשפחה הוא ווילם ואן מארן, אדם שעבד בבניין שבו נמצאה דירת המסתור. המשטרה המקומית ביצעה שתי חקירות מקיפות בנושא, אחת מיד לאחר המלחמה והשנייה בשנות ה-60, אך בשתיהן לא התגלו ממצאים מפלילים או 'אקדח מעשן'. כמו כן, ואן מארן טען לכל אורך אותה תקופה שהוא חף מפשע, עד למותו בשנת 1971.
הסברה השנייה נוגעת לאדם ששמו אנטון 'טוני' אהלרס, שהיה בעבר שותף עסקי של אוטו פרנק – אביה של הנערה. לטענתה של קרול אן לי, כותבת הספר The Hidden Life of Otto Frank, אהלרס היה עבריין הולנדי שהיה מוכר לרשויות בתור גנב עלוב ותומך נלהב של המפלגה הנאצית. בתקופת הכיבוש של הולנד, הוא התפרנס בתור מלשין על יהודים שהתחבאו בעיר. "הוא היה נאצי הולנדי, בוגד ידוע לשמצה ואנטישמי ארור", מספרת אן לי. "הוא היה צריך כסף באופן בהול, כמו גם את הגיבוי של הרשויות. לפי דעתי, הוא היה האיש שהלשין לגסטפו על דירת המחבוא של משפחת פרנק".
למרות שמעולם לא הוכח שאהלרס אכן בגד בבני המשפחה, השלטונות ההולנדים כן הוכיחו כי הוא שיתף פעולה עם הכובש הנאצי והוביל אותם ליהודים שהתחבאו ברחבי המדינה. בשנת 1946, הוא נשפט על עברות בגידה ושיתוף פעולה עם הוורמאכט שהוביל לרצח אזרחים. הוא מת בשנת 2000.
הסברה השלישית גורסת כי מי שחשף את מקום המחבוא של המשפחה הייתה אישה ששמה לנה הרטוג, מנקה שעבדה במפעל לפחיות שימורים של אוטו פרנק. מליסה מולר, סופרת אוסטרית, סבורה כי הרטוג דיווחה לגסטפו על דירת המסתור של המשפחה כי היא פחדה שהם יגלו על כך שבעלה מסייע להחביא יהודים.
"לנה כבר איבדה את בנה בחזית ובעלה עזר להסתיר את אוטו ומשפחתו", טוענת מולר, "המניע שלה לבגוד בבני המשפחה היה פחד – פחד מזה שהיא תאבד את גם את בעלה במלחמה". למרות שהתאוריה של מולר מתקבלת על הדעת, בדומה למקרה של ואן מארן ואהלרס, אין ראיות מפלילות ואין מסמך רשמי שמצביע עליה בתור הבוגדת שהובילה למותה של אנה פרנק – וככל שעוברות השנים, חוקרים מתחילים לשקול את האפשרות שבכלל לא הלשינו על בני המשפחה מלכתחילה.
מחקר שפורסם במוזיאון אנה פרנק בסוף שנת 2016 גורס כי יש סיכוי סביר שמעולם לא היה בוגד שחשף את דירת המסתור ושבני המשפחה נמצאו על ידי הגסטפו לגמרי במקרה. לטענת החוקרים, משטרת האס דה (סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית) פעלה באותה תקופה באופן שוטף באזור וחקרה פשעי הונאה מקומיים – מזיוף של תלושי מזון ועד העסקת עובדים שלא כחוק.
על פי התאוריה, ב-4 לאוגוסט, 1944, הם פשטו על בניין ברחוב פרינסנחראכט במטרה לחשוף פעילות עבריינית בפנים ומצאו לגמרי במקרה את מקום המסתור של משפחת פרנק. לטענת החוקרים, הם ביססו את התאוריה על רשומות ביומנה של אנה פרנק מחודש מרץ של אותה שנה.
רונלד ליאופולד, מנכ"ל מוזיאון אנה פרנק, התייחס לשלל הסברות והתאוריות עד כה ואמר שנקודת המוצא לפיה בוגד הלשין על המשפחה הובילה אותם בכל פעם למבוי סתום. "התאוריה החדשה לא מפריכה את האפשרות כי מישהו דיווח על מקום המסתור למשטר הנאצי", אמר ליאופולד, "אבל היא כן מדגישה כי ישנם תרחישים נוספים שיש לקחת בחשבון".