במשך שנים רבות, סיפורי אימה תפסו את תשומת ליבו של המין האנושי ולא נראה שזה עומד להפסיק בזמן הקרוב. בין אם זה מפלצות מיתיות, ישויות זדוניות או רוחות מהעבר, סיפורים מפחידים וצ'יזבטים ממשיכים להיות חלק בלתי נפרד מההוויה התרבותית שלנו.
עכשיו, אם אתם חובבים אמיתיים של סרטי אימה או סיפורים מפחידים, אז כנראה שלאורך השנים מצאתם את עצמכם רואים מכנה משותף בין כמה סיפורים. כלומר, בטח שמתם לב לכל מיני מוטיבים שחוזרים על עצמם פה ושם – ועל כן נשאלת השאלה מהו המקור? פה אנחנו נכנסים לתמונה.
ברשימה הבאה תוכלו למצוא כמה דוגמאות לסיפורים, עדויות ודוגמאות לפעילויות על-טבעיות לאורך ההיסטוריה האנושית. מתוכם יצאו כמה מסיפורי האימה הבולטים של המאה האחרונה – מסרטי פרוייקט המכשפה מבלייר ועד הניצוץ של סטיבן קינג. אלו סיפורי המקור של הרוחות המפורסמות בעולם.
הרוח של הבית הלבן
לאורך השנים, היו כמה מקרים בבית הלבן בהם אנשים נתקלו ברוח רפאים משוטטת במסדרונות ודופקת על דלתות. האגדה מספרת שזוהי הרוח של לא אחר מאשר הנשיא ה-16 של ארה"ב, אברהם לינקולן – שנרצח בזמן כהונתו בתיאטרון פורד שבוושינגטון.
רבים מעובדי המתחם ואורחים מכובדים טענו שראו את רוח הרפאים של לינקולן מסתובבת במתחם. ככל הנראה ההיתקלות המפורסמת ביותר הייתה של וילהלמינה מלכת הולנד, כאשר התארחה בבית הלבן בשנת 1942. על פי הסיפור, היא שמעה צעדים מחוץ לחדר השינה שלה ואז דפיקה בדלת. כאשר היא פתחה אותה, המלכה ראתה את לינקולן במעיל הארוך והמגבעת שלו – היא התעלפה מיד אחרי ההיתקלות.
הרוח של גבעת הוליווד
ב-16 ספטמבר 1932 אישה בריטית קפצה אל מותה מהאות H בשלט של הוליווד – האישה הזאת הייתה השחקנית פג אנטוויסל. מאז, ישנם לא מעט סיפורים על תצפיות של רוח רפאים שמסתובבת על הגבעה בין חצות לעלות השחר.
האנשים שטענו כי ראו אותה כוללים פקחי שמורות טבע, מטיילים ותושבים מהאזור. לרוב הם מספרים על אישה בלונדינית שלבושה בבגדים מתקופת שנות ה-30, שמסתובבת על הגבעה עם נעל אחת – את הנעל השנייה היא איבדה בזמן שקפצה מהשלט.
הפליינג דאצ'מן
אם אתם מכירים את סדרת הסרטים שודדי הקאריביים, אז אתם בוודאי שמעתם על הפליינג דאצ'מן. על פי האגדה, מדובר בספינת רפאים של פיראטים מקוללים שלא יכולים לעגון לעולם ונידונו לשוט בים לנצח נצחים.
ככל הנראה, האגדה צצה לה אי שם במאה ה-17 ומאז היו כמה אנשים שאמרו כי ראו את הספינה. ישנם הטוענים שאם מנסים ליצור קשר עם הספינה, אז הפיראטים מבקשים לשלוח מכתבים לקרובי משפחה שמתו מזמן. על פי הפולקלור הימי, הספינה זוהרת כמו רוח רפאים והיא מסמלת מזל רע מאוד – אומרים שמי שרואה אותה בלב ים, גורלו נחרץ.
המלכה האלמותית
כמו רוחו של אברהם לינקולן, ישנה אגדה על רוח רפאים שמסתובבת ברחבי טירות ומונומנטים ברחבי בריטניה. הדעה הרווחת היא שמדובר ברוחה של אן בולין, מלכת אנגליה ואשתו של הנרי ה-8.
אחרי שהוצאה להורג ב-19 למאי 1536 במגדל לונדון, היו סיפורים רבים על אנשים שראו את רוח הרפאים שלה – בין היתר בטירת היבר, אולם מרקסוול ומגדל לונדון. אחד המפורסמים ביותר היה של הקצין הבריטי ג'. ד. דונדאס בשנת 1864. בזמן ששהה במעצר במגדל לונדון הוא ראה במו עיניו סוהר שמסתער על אישה לבושה בלבן, רק כדי לאבד את הכרתו ולהתמוטט רגע לפני התקיפה.
העלמה החומה
הרוח של אולם ריינהאם היא אחד מסיפורי הרוחות רפאים הכי מפורסמים בבריטניה. העלמה החומה קיבלה את שמה לאחר שאלו שטענו כי ראו אותה סיפרו שהיא לובשת שמלת אריג בצבע חום. האגדה מספר שהעלמה החומה היא למעשה הרוח של ליידי דורות'י וולפול, אחותו של ראש ממשלת בריטניה הראשון, שהייתה ידועה לשמצה במזג הרע שלה.
האגדה מספרת שבעלה של דורות'י תפס אותה בוגדת בו עם גבר אחר, אז הוא כלא אותה באחד החדרים של אולם ריינהאם במשך כמה שנים – עד למותה מאבעבועות. בשנת 1936, המגזין Country Life פרסם תמונה של הוברט ס. פרובאנד שכביכול מוכיחה את קיומה באולם. מאז, התמונה מוגדרת בתור אחת ההצלחות הכי משמעותיות בתחום החקר העל-טבעי.
מכשפת בּל
הסיפור הזה הוא בין היחידים בתחום החקר העל-טבעי שקושר מוות של אדם מסויים לרוח זדונית. לפי הפולקלור של עיריית אדמס שבמדינת טנסי, הייתה יישות מרושעת שתקפה את בני משפחת בּל בין השנים 1817-1821 – היא הוגדרה על ידי המקומיים בתור מכשפת בּל.
על פי האגדה, מדובר ביישות בלתי נראית שהייתה מסוגלת לדבר, להשפיע על סביבתה ולשנות צורות. היא הטרידה את בני המשפחה במשך שנים ובשנת 1820 היא הרעילה את אבי המשפחה, ג'ון בּל. לטענת המשפחה, בזמן שג'ון שכב במיטה וגסס, אפשר היה לשמוע את המכשפה צוחקת. עד היום, ישנם סיפורים על התרחשויות משונות באזור נהר רֵד, איפה ששכנה החווה המשפחתית.
האורחים של מלון סטנלי
מלון סטנלי נחשב בזמנו לאחד המלונות היוקרתיים ביותר לבני המעמד העליון של ארה"ב. מעבר לזה, הוא גם היה המוזה של סטיבן קינג, כאשר הוא כתב את מותחן האימה שלו הניצוץ. המקום פעיל עד היום ומעבר לשירותי ספא, מסעדה יוקרתית במתחם וארוחות בוקר במיטה, הנהלת המלון מפעילה גם סיורי תצפיות על-טבעיות.
הטענה היא שבמתחם המלון, שפעיל מאז תחילת המאה ה-20, שוכנות מספר רוחות רפאים. התצפית הראשונה התחרשה בשנת 1911, זמן קצר לאחר שעובדת בשם אליזבת' ווילסון התחשמלה במהלך סערה. עובדי המקום, כמו גם אורחים, התלוננו בעבר על רחשים משונים, חפצים שזזים מעצמם וגם על פסנתר בחדר האוכל שמנגן מעצמו בשעות הלילה – האזורים הידועים לשמצה ביותר הם אולם הקונצרטים וחדר 217.
בלאדי מארי
הסיפור על בלאדי מארי לרוב מיוחס אל מארי הראשונה, מלכת אנגליה בין השנים 1553-1558. היא קיבלה את השם המזוויע אחרי שיצאה למסע הרג ברחבי הממלכה, כדי לטהר אותה מנוצרים פרוטסטנטים. על פי הפולקלור, אם אדם עומד בחדר עם אור מעומעם, מול ראי וקורא בשמה שלוש פעמים – היא תתגלה מולו.
האגדות מספרות שהיא לרוב תופיע כשהיא מגואלת בדם והתגובות שלה ינועו על הסקלה בין לצרוח עלייך ועד לשתות לך את הדם. כמו כן, ישנם גם סיפורים על זה שהיא מסוגלת לגלות את העתיד.
באנשי
במקור, הבאנשי היא רוח מתוך המיתולוגיה האירית שמבשרת על מותו של בן משפחה על ידי צרחה מחרישת אוזניים. לפי המיתוסים הגאלים של אירלנד, הבאנשי היא צאצא של בני אירלנד המקוריים. היא עוטה על עצמה שכמיה אדומה או ירוקה ויש לה שיער ג'ינג'י פרוע – כמו אש שמשתוללת.
מעבר לזה, מייחסים אל הרוח את היכולת לחזות את המוות. מאמינים שבכל פעם שמישהו עתיד להיכנס למצב שבו חייו נמצאים בסכנה, ניתן יהיה לשמוע את הבאנשי צורחת או מייללת. כמו כן, אם רואים כמה רוחות בו-זמנית, זה אומר שמישהו קדוש או חשוב מצא את מותו.
הפרש ערוף הראש
ישנן לא מעט וריאציות של המיתוס הזה, מאירופה של ימי הביניים, לאמריקה של המאה ה-18 ועד למדינת רג'אסטן שבהודו. לרוב מדובר ביישות דמונית שצורתה המוחשית היא זו של פרש שסוחב את ראשו הערוף בזמן הרכיבה. הוא משתמש במגוון של נשקים, אבל העיקרי הוא שוט שעשוי מעמודי השדרה של קורבנותיו.
הפרש מוכר לרוב מסיפורו של וושינגטון איווינג, האגדה של סליפי הולו, אבל יש לו איזכורים גם בפולקלור הגרמני. לפי הסיפורים, הפרש נוהג לתקוע בשופר שלו כדי להזהיר את הציידים של סקסוניה (צפון-מערב גרמניה) מפני סכנות שעורבות להם באזור.
בסיפורי עמים הודיים, הוא נקרא הג'ינג'האר ובניגוד לאגדות במערב, הוא דווקא מוגדר כדמות הירואית. האגדות מדברות על רוח שנולדה מתוך אלימות ורוע, על כן היא משקיעה את חייה בהגנה על אנשים חפים מפשע.