הסמוראים הראשונים היו בעלי קרקעות שהובילו את האצולה, במחוזות הרחוקים מהבירה, והגנו על אדמתם משודדים ופורעי חוק. במאה ה-12 הם תפסו את השלטון ביפן והחזיקה בו עד לאמצע המאה ה-19. הם היו בין הקבוצות המשפיעות והחשובות בהיסטוריה של יפן והקפידו על קוד התנהגות נוקשה המבוסס על נאמנות לאדון ולכבוד.
הדיוקנאות המרשימים האלה משנות השישים של המאה ה-19, מספקים הצצה נדירה לאורח חייהם היומיומי של הסמוראים בשיא כוחם, רגע לפני חדירת המודרניזציה ושקיעת התרבות שלהם על רקע המהפכה התעשייתית.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
לבושם של הלוחמים האימתניים היה מגוון וכלל שריון וכלי נשק כגון חץ וקשת, חניתות, רובים וכמובן הקטאנה - חרב הסמוראים האייקונית. כל אלו סימלו את דרך ה"בושידו", שמשמעותה "דרכו של הלוחם", המבוססת על חסכנות, נאמנות, שליטה באומנויות הלחימה, חוסר אנוכיות וכבוד עצמי לעתים עד כדי ביצוע התאבדות: הספוקו (חארקירי), שכלל נפילה על החרב.
הסמוראים נהגו לכרות את ראש יריביהם, וכל חרב חושלה בקפידה במשך שנים. למעשה, החרב נועדה לשקף את המוסר הגבוה העליון ביותר של כל לוחם בדרך הבושידו.
בסוף תקפותם שרר שלום יחסי ביפן והדלתות למערב נפתחו. הצורך בלוחמים מהסוג הזה פחת והפקידים זכו בתפקידים היוקרתיים ביותר.
(מקור)