במאה השנים האחרונות התגלו כמה מתיחות גדולות שזכו להיקרא שערוריות. תרמיות מורכבות יותר ופחות ששינו סדרי עולם וגרמו לכולם לחשוב שההיסטוריה נכתבת מחדש בזכותן. מרודפי פרסום שחיברו חלקי חיות ליצירת יצורי כלאיים לאנשים פשוטים שרק רצו לנקום.
הגולגולת מפילטדאון
בשנת 1908 הוכה עולם המדע תדהמה לאחר שגולגולת אנושית מוזרה דמויית-אדם התגלתה באתר בנייה ליד העיירה פילטדאון שבאנגליה. הארכיאולוג החובב, צ'ארלס דוסון, הוזעק לאתר הבנייה כדי לעבור על הממצאים וחשף גולגולת עם תיבת מוח גדולה כמו שלנו ולסת כמו של קוף.
אלפי מאמרים וספרים נכתבו בעקבות ה"תגלית" שהוכיחה, לכאורה, שמוצאו של האדם מן הקוף. המדענים באותה תקופה מיהרו לדווח שהתגלתה החולייה החסרה באבולוציה האנושית וסברו שגיל הגולגולת הוא כ-50 מיליון שנה. רק בשנת 1950 חוקר צעיר תיארך את הגולגולת, בשיטת פחמן 14, וגילה לתדהמתו שהגולגולת היא בכלל פאזל שמורכב מכמה יצורים.
בשנת 1953 נחשף כי הגולגולת הייתה מורכבת מתיבת מוח של בן-אדם ומלסת של אורנגאוטן שעברה שינוי כדי שתתאים לגולגולת. הזיוף היה כה מוצלח מאחר והגולגולת נמשחה בחומרים כימיים כדי לזייף את גילה האמיתי. השיניים, אגב, היו בכלל של שימפנזה.
בשנת 1996, 88 שנה לאחר שהתגלתה הגולגולת, כתב העת המדעי "נייצ'ר" דיווח כי לדברי חוקר המאובנים, פרופסור האנגלי בריאן גרדינר, הוגה התרמית הוא מרטין הינטון, סטודנט מבריק במוזיאון הלאומי לתולדות הטבע והמדע בלונדון.
הינטון בסך הכול רצה לעבוד על הבוס שלו - צ'ארלס דוסון - ושיגע כמה דורות של מדענים. האם דוסון עצמו היה מעורב גם בתרמית בשלב מסוים? כנראה שלעולם לא נדע מאחר והוא מת בשנת 1916 ולקח עימו לקבר את התשובה לשאלה הגדולה.
התמונה של נסי
אחת העדויות המוחצות, לכאורה, לקיומה של "נסי" - המפלצת מלוך נס בסקוטלנד - פורסמה בשנת 1934 ב"דיילי מייל" הבריטי והציגה לראשונה בהיסטוריה את המפלצת הידועה והחמקמקה מהכתפיים ומעלה. בתיעוד ניתן היה לראות (במידה רבה של אמונה) את הראש הארוך המתחבר לגוף מוצק שנע במי האגם.
התמונה צולמה על ידי הגניקולוג האנגלי ד"ר רוברט ווילסון, שחיפש לטענתו משהו על גדות האגם ולכד את נסי במקרה. בשל סירובו של ד"ר ווילסון להיקשר לתמונה היא כונתה "תמונת המנתח" (סרג'נס פוטו), מה שתרם לאמינותה. בשנת 1975 חשף ה"סאנדיי טלגרף" את המתיחה אבל הדיון לגבי אמיתות התיעוד נמשך.
בשנת 1979 נטען שהיצור בתמונה הוא פיל ושנה לאחר מכן נטען כי זו לוטרה או ציפור הצוללת לשלות דג מתחת למים. ניתוח של התמונה המקורית העלה ספקות לגבי אמינותה בשל צורת האדוות במים, שלא התאימו לשחייה של יצור גדול ומומחים שניתחו את התמונה סברו שאורך היצור המתועד הוא 60-90 סנטימטרים בלבד.
בסופו של דבר את הפרטים חשף הפסל, כריסטיאן ספרלינג, שהודה כי בנה יחד עם חמו, מרמדיוק וות'רל, את היצור והיה שותף למתיחה המורכבת. לדברי ספרלינג, הוא הכין את הראש והכתפיים והלביש אותם על צוללת צעצוע שנגררה לאורך האגם.
גם בנו של מרמדיוק איאן היה שותף בתרמית, והיה אחראי על קניית הצוללת וחומרי הבנייה עבור ספרלינג. תפקידו של השותף הרביעי בתרמית, סוכן הביטוח מוריס צ'יימברס, היה להתקשר לד"ר ווילסון ולבקש ממנו להציע את התמונה לדיילי מייל. הדעה הרווחת היא כי המתיחה הזו בוצעה כנקמה בעיתון "דיילי מייל" על שפיטר את מרמדיוק ולעג לו. עם זאת, מומחים ומומחים-מטעם-עצמם לנושא עדיין טוענים כי יש סיכוי שהתמונה אינה מזויפת.
נתיחת החייזר
העדות הממשית, המפורטת והמצמררת ביותר של מגע עם יצורים דמויי אנוש מחוץ לכדור הארץ הייתה, לכאורה, וללא כל עוררין נתיחת החייזר שנהרג בהתרסקות המפורסמת ברוזוול (ניו מקסיקו, ארה"ב) בשנת 1947.
באמצע שנות התשעים צץ סרטון באיכות ירודה, בשחור-לבן, באורך 17 דקות שתיעד כיצד אנשים בחלוקים לבנים ומסכות חוקרים ביסודיות את גופתו של החייזר, המוטל ללא רוח חיים על שולחן מתכת.
היזם הלונדוני ריי סנטילי טען שהוא קיבל את התיעוד מאלמוני ששירת בעבר כצלם צבאי ובשנת 1995 הסרטון נמכר לרשתות טלוויזיה ב-32 מדינות. 11 שנה לאחר מכן, בשנת 2006, נסטילי הודה בזיוף הסרטון אך טען כי הוא מציג שחזור מדויק של סרטון אחר בו הוא צפה.
סנטילי וחברו המפיק גארי שופילד טענו כי עד שהם אספו מספיק כסף לקנות את הסרטון המקורי, בו הם צפו בתחילת הניינטיז, כל מה שנותר ממנו זה כמה פריימים בשל נזקי חום ולחות (יותר מ-40 שנה חלפו מתיעוד הנתיחה ועד שהם צפו בסרטון ואז הוא נהרס כמעט לחלוטין תוך כמה שנים?). סנטילי אפילו טען שכמה פריימים מהסרטון המקורי הוטמעו בשחזור, אך הוא מעולם לא אמר אילו פריימים.
לצורך הצילומים, שהתקיימו בדירה בקמדן (לונדון), הכין הפסל ג'ון המפריז שתי בובות חייזרים במשך שלושה שבועות מגבס, מוחות של כבשים, קרביים של תרנגולות וריבה שהוא קנה בשוק. המפריז גם כיכב בסרטון בתור המנתח הראשי. אחרי שהם סיימו לצלם, גופות החייזרים בותרו לחתיכות קטנות ופוזרו בפחים ברחבי לונדון.
בסרטון "המשוחזר" נוספו גם סמלים חייזריים למראה ופאנל המותאם לשש אצבעות; שנים לאחר מכן הסביר סנטילי שאת החלק הזה בסרטון הוא מגדיר כ"חופש אמנותי". בתפקיד הצלם, אגב, כיכב חסר בית שסנטילי ושופילד פשוט אספו מהרחוב בלוס אנג'לס וצילמו אותו "מתוודה" במלון דרכים.
מלחמת העולמות
רבים יטענו שלא מדובר באמת מתיחה מאחר ואף אחד לא היה אמור להאמין לתסכית המפורסם ששודר בשנת 1938 ברדיו בארה"ב על ידי אורסון וולס, אבל יצירת המופת של ה.ג. וולס על פלישת חייזרים הפכה במהרה לפאניקה המונית ולאחת המתיחות הלא-מכוונות המוכרות בהיסטוריה.
מלחמת העולמות (The War of the Worlds) הוא רומן בדיוני שפורסם בשנת 1898 ועסק בפלישת אנשי המאדים לכדור הארץ. הספר עצמו עוקב אחר הגיבור המספר, באיכות כמעט דוקומנטרית, כיצד כלי טיס משונים נוחתים בכדור הארץ ומשמידים את בני האדם עם נשק עתידני.
התסכית שודר במתכונת של פריצה לשידור באמצע תוכנית של מוזיקה קלה ומאזינים רבים, שחשבו כי מדובר בדיווח חדשותי אמיתי, נמלטו על נפשם. מאחר וטלפונים ניידים לא היו קיימים באותה תקופה ועדכוני חדשות לא היו זמינים בכל פינה - רבים באזור ניו יורק וניו ג'רזי לא ידעו שמדובר במתיחה עד הבוקר שלמחרת, והעבירו לילה שלם במקומות מסתור כשהם חוששים לחייהם. כוחות המשמר הלאומי הוזנקו להילחם בפולשים ממאדים, ובדרום ארה"ב אנשים רבים פצחו בתפילות המוניות. חלק מהדיווחים טענו שכמה אנשים ניסו להתאבד מרוב פחד.
בתולת הים מפיג'י
בתולת הים מפיג'י (Fiji Mermaid או Feejee Mermaid) הייתה מוצג טיפוסי בירידים נודדים שנחשפה לעולם בזכות איל הקרקס, פי. טי. ברנום. גופתה החנוטה של בת הים המיתולוגית הציגה הוכחה חד משמעית לקיומו של היצור שחציו העליון אדם וחציו התחתון דג.
בתולת הים החנוטה של ברנום נלכדה, לכאורה, בשנת 1842 על ידי ד"ר ג'יי גריפין (שמו הבדוי של לוי ליימן, שותפו של ברנום) והוצגה ברחבי ארה"ב עד שנות השישים של המאה ה-19, אז היא אבדה לנצח בשריפה במוזיאון של ברנום.
לאורך ההיסטוריה רבים, בהם גם כריסטופר קולומבוס, דיווחו כי חזו ביצור הפלאי אך עד היום איש לא הצליח להוכיח את קיומה של בתולת הים במציאות. המיצג משך צופים רבים שנדהמו מהדמיון בין האגדות למציאות אך בפועל האגדות היוו השראה ליצירת בתולת הים. את ה"גופה" החנוטה יצר אמן אינדונזי שהשתמש בעיסת נייר ובאיברי חיות - זנב של דג אקזוטי, פלג גוף עליון של אורנגאוטן תינוק וראש של קוף.
הפינגווינים המעופפים
ב-1 באפריל 2009 שידרה רשות השידור הבריטית הממלכתית (BBC) סרט טבע מוקומנטרי (עלילתי בסגנון תיעודי) שצולם בקוטב הדרומי והציג קפיצה אבולוציונית פלאית בפעולה - להקת פינגווינים ממריאה לשחקים ומתעופפת. פינגווינים כידוע אינם מסוגלים לעוף, למרות שהם ממשפחת העופות, והם משתמשים בכנפיהם לחתירה במים.
אבל העובדות לא עניינו את העיתונות הבריטית שרעשה וסחפה את כל העולם לגל פרסומים כוזבים. הבי.בי.סי הכריז שצוות צילום הצליח ללכוד בעדשת המצלמה תגלית חסרת תקדים אך מעולם לא סיפק הסבר מדעי לתופעה שאותה הוא לכאורה תיעד.
הסרטון זכה לאמינות גם בזכות הקריינות של טרי ג'ונס (ממונטי פייתון) ש"הסביר" כי הפינגווינים האלה לא מצטופפים כמו שאר הפינגווינים כדי להתמודד עם הקור העז אלא פשוט פורשים כנפיים ונודדים אלפי קילומטרים ליערות הגשם בדרום אמריקה, שם הם מתחממים בשמש הטרופית בחודשים הקרים.
מאחורי הקלעים - ככה צילמו את הסרטון:
קציר הספגטי
בשנת 1957, תכנית התחקירים הבריטית הידועה "פנורמה" שידרה כתבה באורך שלוש דקות על קציר ספגטי בדרום שווייץ. הקריין המכובד של התכנית, ריצ'ארד דימבלבי, פירט כיצד קוצרים ספגטי בזמן שעל המרקע הוצגה משפחה שוויצרית טיפוסית שולפת רצועות פסטה מהענפים ומניחה אותן בסלסלות.
הצלחת הבציר נזקפה לזכות החורף המתון ו"השזירה של הספגטי"; היא אפילו הסתיימה במשפט: "בשביל מי שאוהב את המנה הזו, אין כמו ספגטי אמיתי בגידול ביתי". הכתבה היכתה גלים ומאות צופים התקשרו לבי.בי.סי לברר כיצד הם יוכלו גם לגדל ספגטי בחצר ביתם.
תגובת רשות השידור הייתה לקונית ושובבה: "הניחו ספגטי אחד בפחית רסק עגבניות וקוו לטוב". המתיחה הזו נחשבת עד היום לאחת המתיחות המוצלחות של כל הזמנים וזו כנראה הייתה הפעם הראשונה ששידור טלוויזיה שימש לביצוע תעלול על הצופים ב-1 באפריל.
בונוס:
ב-1 באפריל 1979 הודיעה "קול ישראל" שהשיר "הללויה", שזכה באירוויזיון באותה שנה יהיה ההמנון החדש של ישראל ויחליף את "התקווה".