היי אמא: המילים האחרונות של הנידונים למוות

מילים אחרונות הן מעמד כל כך דרמטי. מי מאיתנו לא מצא את עצמו, סתם באופן תאורטי, עומד נבוך מול תיבת טקסט ריקה בהודעת וואטסאפ במשך חמש-שש דקות רק בניסיון למצוא את הדרך המדויקת ביותר לכתוב "טוב, ביי"? ומובן שככל שהסיטואציה דרמטית יותר, המילים נעשות חשובות יותר ואנחנו מצפים מהן להיות יפות ותמציתיות יותר; כאלה שנוכל לקרוא גם בדיעבד ולהבין מהן את הסיפור כולו. ומה אומרים רגע לפני המוות? לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות ניתנה לנידונים למוות הזכות להגיד מילים אחרונות לפני הסוף. אספנו כאן כמה מהדוגמאות המזעזעות, המרגשות והמופרכות ביותר, הישר מפיותיהם של כמה מהאנשים הכי מתועבים שאי פעם תכירו.

מונסטר תחזור ביום השלישי

איילין וורנוס קנתה לעצמה שם בתרבות האמריקאית, לאחר שהואשמה ברציחתם של שבעה גברים בסוף שנות השמונים והפכה לאחת הרוצחות המפורסמות בהיסטוריה. משפטה הסתיים ב-1991, וורנוס הורשעה בשש מתוך שבע הרציחות שיוחסו לה, ונידונה להוצאה להורג בזריקת רעל. הזריקה התבצעה בחודש אוקטובר ב-2002. וורנוס היא האישה השנייה שהוצאה להורג בכל היסטוריית מדינת פלורידה, והאישה העשירית שהוצאה להורג ברחבי ארצות הברית. לאורך כל תקופת משפטה, הצדיקה וורנוס את מעשי ההרג בכך שטענה שכל הקורבנות התעללו בה, תקפו אותה וניסו לאנוס אותה כשעסקה בזנות, בניסיון לכלכל את עצמה ואת בת זוגה. היא אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות אנטי-חברתית ומפרנויה. אבחנות אלה יכולות אולי להסביר את מילותיה האחרונות: "אני רוצה לומר שאני שטה עם הסלע, ואני אחזור, כמו "היום השלישי", עם ישו. בשישה ביוני, כמו בסרט ["היום השלישי", סרט האסונות שיצא ב-1996]. ספינת האם וכל השאר… אני אחזור, אני אחזור".

"היו שתי בדיקות DNA"

מי שלא בחר בנבואות זעם הוא וויליאם ווסלי צ'אפל, שהוצא להורג בחודש יוני ב-2002, לאחר שהורשע ברציחתם של שני הוריה ואחותה של בת זוגו לשעבר, לאחר שאלה העידו נגדו בבית משפט וסייעו בהרשאתו על הטרדה מינית של קטין בן 3 ב-1989. כבר כשהשתחרר מהכלא הודות לעסקת טיעון, הביעו בני המשפחה חשש לחייהם, וסיפרו שצ'אפל איים עליהם ש"זה עוד לא נגמר". ואכן, פחות משנה לאחר שחרורו, הוא התלבש בבגדי נשים, חבש כובע, הסתיר את פניו במסכת סקי ודפק על דלת ביתה של המשפחה, והרג את השלושה תוך פחות מעשרים דקות.

צ'אפל הורשע ברציחות, אולם לאורך כל המשפט טען לחפותו, ואף ערער על גזר בדין מספר פעמים. גם שנים ארוכות באגף הנידונים למוות לא שינו את גרסתו, ומילותיו האחרונות היו מעין כתב אישום נגד הרשלנות המשטרתית, שלטענתו, הובילה אותו לגזר דין מוות. "לא עשיתי את זה, זה לא בטבע שלי", הוא אמר שניות אחדות לפני זריקת הרעל. אז פנה לבת זוגו לשעבר ג'יין, שאת הוריה ואחותה רצח: "אני יודע שאת חושבת שעשיתי את זה, וזה בטח נהדר בעינייך. אבל תני לי לספר לך משהו: היו שתי בדיקות DNA, ושתיהן לא הפלילו אותי. ביקשתי בדיקה שלישית, אבל זה לא קרה. את רוצחת אותי ואני מרחם עליך".

"הערפד מדיסלדורף"

כאילו הסיפור של פיטר קורטן לא מספיק מחריד (והוא בהחלט מספיק מחריד), מילותיו האחרונות מזעזעות במיוחד. קורטן, מהרוצחים הסדרתיים הקטלניים והנודעים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים, זכה לכינוי "הערפד מדיסלדורף" בשל חיבתו להתענג על הסבל שהסב לקורבנותיו. במהלך המשפט, הודה קורטן, שבמהלך שנה וחצי ביצע לפחות עשרה מעשי רצח, בהם זה של ילדה בת חמש, אותה חנק בזמן שדקר אותה במספריים. הוא הודה גם ברצח נוסף, גם הוא של ילדה, שהתרחש 17 שנה לפני שנתפס ונשפט.

קורטן נידון למוות בגיליוטינה ב-1931, בעיר קולון, גרמניה וגם ברגעיו האחרונים לא ויתר על חיבתו לדם ומוות: "תגידו לי", פנה אל המוציא להורג ושאר הנוכחים, "אחרי שראשי ייכרת, אוכל עוד לשמוע, אפילו לרגע, את הקול שישמיע הדם שיזרום מהגדם בצוואר שלי?". קורטן סיפור גם במהלך המשפט כי הרציחות והפגיעות הגופניות שביצע בקורבנותיו הסבו לו הנאה מינית, ושלעתים נאלץ להשהות את ההריגה כדי להגיע לפורקן. "זה באמת יהיה התענוג המושלם", אמר.

הרעב גבר על האמנות

אם אתם נאמני מותג, אולי תזדהו עם הסיפור הבא: ב-1992, הורשע תומאס ג'. גראסו ברציחתן של שתי קשישות, שלבתיהן פרץ במטרה לשדוד מהן כסף ורכוש שיוכל למכור. הוא נידון לעשרים שנות מאסר, אולם חילופי שלטון במדינת ניו-יורק (בה נלכד ונשפט) איפשרו תוך שנתיים את הסגרתו חזרה לאוקלהומה, המדינה בה נולד וגדל - ובאקולהומה קיים עונש מוות. במהלך השנים בהן היה כלוא, פיתח גראסו חיבה לשירה, והמילים האחרונות שמסר היו אמורות להיות מרגשות ומלאות תבונה:

"אני מוכן, מזומן וממתין

לא יכול למות, אך מחכה למותי

כל זריחה היא יום אחד פחות

בו אצטרך לסבול את הזוועה הזאת…"

אבל ברגע האחרון, היתה זו דווקא הסעודה האחרונה שהעסיקה את גראסו, ורגע לפני מותו הצהיר: "לא קיבלתי את הספגטיו'ז שביקשתי, אלא ספגטי רגיל. אני רוצה שהתקשורת תדע זאת". ספגטיו'ז הוא מותג אמריקאי פופולרי של אטריות בתבשיל, שמוגשות בפחית שימורים ומגיעות מוכנות לאכילה. גם אנחנו לא ידענו שההבדל ביניהן לבין ספגטי רגיל הוא כל כך משמעותי, אבל גראסו ביקש שהתקשורת תדע ואנחנו רק מפיצים את הבשורה.

אנשים של מעשים, לא דיבורים

ובכלל, על אף שמדובר בסצינה דרמטית עם פוטנציאל רב לווידויים סוחטי דמעות, נראה שלא מעט פושעים מורשעים בוחרים להמעיט במילים, להתנסח בעלבונות או להתנגח בחברה שהרשיעה אותם. גארי גילמור, שהורשע בשני מקרי שוד ורצח והוצא להורג בתחילת 1977 על ידי כיתת יורים (עונש שבחר בעצמו) במדינת יוטה. הוא בחר לסיים את חייו במילים "בואו נעשה את זה" (Let's Do It). המקרה של גילמור זכה לתהודה עיתונאית רבה, כיוון שהיה המוצא הראשון להורג בארצות הברית מזה עשור. האגדה מספרת שמשרד הפרסום שרקח עם חברת ביגוד הספורט "נייקי" את הקמפיין המפורסם Just Do It שאב את ההשראה מהמילים המפורסמות של גילמור. חבר נוסף במועדון המקמצים במילים הוא הרוצח הסדרתי מקליפורניה, ג'ון ויין גרייסי, שכונה "הליצן הרצחני" בשל האישיות הנוספת שיצר, פוגו הליצן, ושאותה האשים בשלושים ושלושה (!) מעשי האונס והרצח שיוחסו לו. הוא הוצא להורג ב-1994 ומילותיו האחרונות היו: "שקו לי בתחת", ועל זה רק נאמר - לא תודה, אדוני.

אוהבים משחקי מילים?

אם אהבתם את הסגנון המתריס של גייס, אולי תיהנו גם ממשחקי המילים של הנידונים העליזים יותר להורג. ג'ורג' אפל, שבשנת 1928 הוצא להורג לאחר שהורשע ברצח של שוטר בניו-יורק, בחר לסיים את חייו בבדיחה, ואמר, "רבותיי, אתם הולכים לראות תפוח [אפל] אפוי" רגע לפני שחושמל למוות. ג'יימס פרנץ' הוצא להורג ב-1966 לאחר שרצח טרמפיסט וגם את שותפו לתא, לאחר שהורשע ונכלא בגין הרצח הראשון שביצע. במעמד ההוצאה להורג הוא התבדח עם העיתונאים שסיקרו את המקרה, והציע להם כותרת לעיתון של מחר: French Fries, מה שמיתרגם גם לפרנץ' נצלה (מה שהולם בהחלט את מה שהתרחש דקות ספורות לאחר שסיפר את הבדיחה) וגם לצ'יפס.

העדינות

ואולי דווקא ברגעים הנוראיים ההם, מתגלה איזושהיא עדינות בנפשם של הנידונים להורג. ג'רי בירד, שהוצא להורג בטקסס ב-1991 בגין שוד והצתה שגבתה את חייו של אדם, אמר "היי אמא" ונופף לשלום לאימו רגע לפני שהוצא להורג. מרי סורט הוצאה להורג בתליה ב-1865 לאחר שהורשעה בסיוע לרצח הנשיא האמריקאי, אברהם לינקולן. כשהתליין שאל אותה למילותיה האחרונות, היא הצביעה על הלולאה בראש עמוד התליה וביקשה "תדאג רק שלא אפול". גם מארי אנטואנט, שהתפרסמה בזכות הציטוט (השגוי, כנראה) "שיאכלו עוגות", תרמה ציטוט מכמיר לב לאוסף המילים האחרונות. כשהובלה אל הגיליוטניה ב-1793 לאחר שהורשעה במעילה בכספי ציבור, קשירת קשר ובגידה במולדת, דרכה בטעות על רגלו של המוציא להורג. "סליחה, אדוני", אמרה שניות לפני מותה, "לא התכוונתי לעשות זאת".