הגיהנום מרתק אותנו משום שהוא בו זמנית דמיוני וגם קונקרטי. הוא תפיסה, או פנטזיה על המקום הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת, אבל הוא גם צריך להיות מספיק מוחשי כדי שנוכל לדמיין אותו ולפחד ממנו. המקומות הבאים פזורים על פני כדור הארץ, ושונים בצורת ההתיישבות שלהם, בחשיבות ההיסטורית שלהם ובתנאים הגאוגרפיים שמתקיימים בהם, ובכל זאת - כולם נתפסו בזמן זה או אחר כייצוגים של רוע מוחלט, ועל כולם נאמר שהם השער אל האבדון. אז שתו מים, חבשו כובע ובואו נצא לטייל במקומות שעלולים להוביל אותנו הישר אל מגרש המשחקים של השטן. כי תכלס, הרבה יותר מעניין בגיהינום מבגן עדן.
1. שבעת שערי הגיהנום בהלאם, פנסילבניה
סליחה, תושבי מחוז יורק בפנסילבניה, אבל מה חשבתם כששילבתם בשם העיירה שלכם את המילה Hell, שלא יתפתחו אודותיה אגדות מחרידות? ואכן, הלאם (Hellam) וסביבתה המיוערת והשלווה למראה זכו למוניטין שטני במיוחד. אגדה אחת מספרת על אב משפחה מקומית שרצח את כל בני משפחתו ובסוף התאבד. התושבים פחדו לגשת אל הבית, שנותר על תילו, כולל חורים מקליע האקדח ששימש את האיש במסע ההרג.
אגדה שניה, נוראית עוד יותר, מספרת על בית משוגעים שעלה באש במהלך המאה ה-19. הכבאים כשלו בניסיונות החילוץ, ועשרות המטופלים שאושפזו בו נשרפו או שניסו להימלט והוכו למוות על ידי כוחות החילוץ שחששו מפניהם. יהיה מה שיהיה מקור הרוע שאופף את הלאם, תושביה מאמינים גם היום שביערות המקיפים אותה, שמבנים נטושים רבים עומדים בהם כעדות ל-300 שנות קיומה של הקהילה, מצויים שבעה שערים. אחד מהם הוא שער מתכת רגיל וששת הנוספים הם שערים נסתרים, שניתן לראות רק באורו של ירח - ושכל מי שעובר דרכם ימות ויגיע הישר לגיהנום.
2. מכתש הגז בדרווזה, טורקמניסטן
אתה יודע שמקום הגיע למעמד מיתולוגי כשאפילו דף הוויקיפדיה שלו מכנה אותו "השער לגיהנום" במקום לקרוא לו בשמו. אז נכון, "השער לגיהנום" הוא כינוי סקסי יותר מאשר "מכתש גז המתאן שליד הכפר דרווזה", ועדיין, חשוב לנו לדייק בפרטים. במהלך חפירות לאיתור נפט בשנת 1971, קרסה שכבת האדמה באזור, הממוקם בלב מדבר קראקום בטורקמניסטן. תחת האדמה שקרסה אמנם לא נמצא נפט, אבל כן התגלה שם מרבץ עצום של גז מתאן. כדי לשלוט בהתפשטותו של הגז, שעשוי לגרום לזיהום אוויר ולחנק בחללים סגורים, החליטו החופרים להצית אותו. אולם הכמויות העצומות של המתאן באזור גרמו לכך שהמכתש החל לבעור - ומעולם לא הפסיק. גם ברגעים אלה, פעור באמצע שום-מקום בטורקמניסטן בור ברוחב של 70 מטרים והוא מלא בוץ לוהט ולהבות.
3. הקטקומבות בפריז
רק הצרפתים יכולים לקחת קונספט מעורר חלחלה כמו רשת מסועפת של מערות תת-קרקעיות המלאות בשלדים בני מאות שנים ולהפוך אותו לאטרקציה תיירותית. זה גם מה שקרה ועודנו קורה בפריז, שהקטקומבות שלה הפכו בשנים האחרונות גם ליעד תיירותי מבוקש. בסוף המאה ה-18, מצבה התברואתי של פריז היה בכי רע. בני המעמדות הנמוכים לא יכלו לממן אפילו שירותי קבורה, והיו נטמנים למנוחת עולמים בקברי אחים ענקיים בחצרותיהן של כנסיות. המצב הזה גרם להתפתחות והתפשטות זיהומים בקרקע ובמאגרי המים בפריז כי בכל זאת - גופות מתפרקות זה עסק די מלוכלך. כדי להתגבר על המכשול הסניטרי הזה, הוחלט להעביר בהדרגה את הגופות לקבורה במערות תת-קרקעיות, ששימשו במקור את הרומאים כמחצבות גיר, ושעמדו תחת רחובות פריז כבר מאות שנים.
חלק הארי של המערות עוצב מחדש ונסלל כדי לאפשר לקוברים לנוע בחופשיות יחסית בקטקומבות, אולם גם כיום ישנם אזורים שלמים ברשת מנהרות הקבורה הזו שנותרו לא-ממופים ואסורים לכניסה. זה לא מונע מאנשים מלנסות ולחקור אותם - תשאלו את האיש שמת שם רק בתחילת השבוע הזה, לאחר שסבל מהתקף לב במהלך מסיבה מחתרתית. היעדר האוויר והאור, ההליכה במבוך שנראה שאין לו סוף ואה, כן, אלפי הגולגולות שמביטות אליך מהקירות גרמו לרבים לייחס לקטקמובות של פריז סגולות מיסטיות, ולהאמין שהן-הן שביל הגישה אל העולם הבא. לפני שנתיים עלה לאקרנים סרט האימה "עמוק למעלה" (As Above, So Below), שעסק גם הוא באימה שרוחשת במנהרות הפריזאיות הללו.
4. צ'ינויקה ג'יגוקו, נגסאקי, יפן
נפתח בציון המובן מאליו: זהו אגם שמימיו רותחים, צבעם אדום והם מעלים ערפל סמיך שגורם לכל האזור להיראות כאילו הוא מתבשל למוות בתוך שיקוי של מכשפה. למעשה, הקרקע במעיינות צ'ינויקה ג'יגוקו (Chinoike Jigoku) שבאזור העיר בפו (Beppu) במחוז נגסאקי, עשירה בתחמוצת ברזל, תרכובת אורגנית בעלת צבע אדום עמוק. השילוב בין הקרקע האדומה למים הלוהטים (כמעט 80 מעלות) יוצר את צבעם המיוחד של המעיינות ואת הערפל שאופף אותם. הוא גם העניק להם את שמם, שמיתרגם למשהו כמו "מעיינות דם הגיהנום", על שום הדמיון שלהם לתיאור הגיהנום בבודהיזם. על פניו, כינוי כזה היה אמור לגרום לכל תייר בעל בינה להסתובב ולברוח חזרה למלון. אבל ליפנים זה הצליח, והמקום נחשב היום לאטרקציה תיירותית נחשקת, למרות שבזמן השלטון הקיסרי שימשו המעיינות כאתר לעינוי שבויים ואסירים. אאוץ'.
5. טירת האוסקה, צ'כיה
מכל המקומות, זה נשמע לנו כמקום הכי לגיטימי להתקל בו בפעילות על-טבעית, ואולי אפילו לפגוש כמה שדים. טירת האוסקה (Houska) שמצפון לפראג נבנתה במהלך המאה ה-13 מעל בור שנטען כי הוא-הוא הפתח לגיהינום. הטירה נבנת על צוק של אבן גיר, והיא מוקפת ביצות ויערות, והיא בנויה כך שהיא מבוצרת מבפנים. כאילו מי שבנה אותה רצה שמי שמאכלס אותה לא יוכל לצאת, במקום שלא יוכלו לחדור אליה מבחוץ. האגדה אומרת שמהבור שעליו נבנתה היו יוצאים יצורים דמוניים, חציים אדם-חציים חיה, שנצפו על ידי המקומיים מתעופפים משם באמצע הלילה.
כשהטירה נבנתה, ניסו למלא את הבור באבנים, אך הוא היה כה עמוק שנאלצו להסתפק בלחסום אותו. בור ללא תחתית, מאוד חשוד. הטירה נבנתה על ידי אסירים נידונים למוות, שהוצעה להם חנינה אם יסכימו לרדת בחבל אל הבור ולדווח מה ראו. האסיר הראשון שהורד החל לצרוח לאחר מספר שניות, וכשעלה נראה כי הזדקן ב-30 שנים בן רגע. מאז חרושת של סיפורים על טבעיים מקושרים אל המקום, ואפילו הנאצים הציבו שם יחידה מסיבה לא ברורה.
6. גיא בן הינום ותל מגידו
אבל בסופו של דבר, אין כמו בארץ, נכון? ובתחום הפתחים האפשריים אל השאול, לישראל יש נציגות כפולה ומכובדת. גיא בן הנום הוא אזור גאוגרפי אמיתי לחלוטין, שמשתרע על חלקים מזרחיים ומערביים גם יחד בירושלים (שמו מצוין, למשל, בספר יהושע ובספר נחמיה בתנ"ך). המקום שימש, כנראה, כאתר להעלאת קורבנות אדם למולך, שעל פי התפיסה המקובלת על לא מעט חוקרים הוא שמו של אליל מקומי שתבע את דמם של ילדות וילדים. על פי פרשנות אחרת, הילדים לא הומתו בטקס הקורבן, אלא רק הועברו בין שתי מדורות. כך או כך, מנהג העמדת הילדים בסיכון נתפס כנוראי כל כך, שדי היה באזכור שמו של המקום בו התבצע כדי לזרוע רתיעה ופחד, ומכאן - 'גיהנום', שיבוש שמו של האזור. הנביא ירמיה ניבא כי בחורבן בית המקדש הראשון יתמלא העמק בגופות, ושמו ישתנה לגיא ההריגה.
אבל גם נוצרים אוהבים לדמיין את הגיהנום שלהם תוצרת כחול-לבן. המילה 'ארמגדון', שמתארת במיתולוגיה הנוצרית את יום הדין, שיחריב את העולם ויטהר אותו מחוטאים, היא שיבוש יווני של הביטוי 'הר מגידו', שהוא למעשה תל-מגידו הממוקם, בגסות, בין אום אל-פחם למגדל העמק. העדויות המוקדמות ביותר ליישובים באזור מתוארכות באלף הרביעי(!) לפני הספירה. בברית החדשה מוזכר אותו הר מגידו כמקום ההתכנסות לקרב מכריע בין כוחות הטוב וכוחות הרשע, שהוא שיאו של רצף אסונות טבע נוראיים שיחריבו את העולם. לאחר הקרב במגידו, תוכל לקום ממלכה אלוהית חדשה וטהורה, שרק מאמינים אמיתיים יוכלו להיכנס אליה ולחיות בה. כל קשר לברוס וויליס וצוות הקודחים הפטריוטיים שלו - מקרי בהחלט.