בזמן שבמערב סממני ההתבגרות, העושר והיופי קשורים בחגיגות גדולות, קניין ותכשיטים, בתרבויות רבות מסמנים מעמדות חברתיים וטקסי מעבר מנערות לבגרות באמצעות שינויי גוף קיצוניים הכוללים פירסינג כבד, חריטה, צילוק והרחבת איברי הפנים. הכירו 8 סוגים שונים של שינויי גוף מתרבויות שונות, ותגידו תודה שהדבר הכי כואב שקרה בבר מצווה שלכם היה הטופי שזרקו עליכם מעזרת הנשים.
הרחבת אזניים
בלתי אפשרי לדעת מי היו האנשים הראשונים בעלי אוזניים מתוחות, או למה הם עשו זאת. היום, תרבויות רבות משתמשות באומנות הרחבת האוזן מסיבות שונות, כמו מטעמי דת, טקס לציון גיל, נגד רוחות רעות, לשיפור חיי המין, או ליופי. אנשים ברחבי העולם מרחיבים את אוזניהם בין אם זה שבטי המסאי בקניה או שבט הואוראני באגן האמזונס - אוזניים מתוחות הן עדיין מחזה נפוץ. זוהי עדות מרתקת של התרבות האנושית כאשר בזמן שנער מערבי יכול להיכנס לחנות פירסינג כדי לבחור תכשיטים להרחבת האוזן, שנער מבני ההמונג בתאילנד בוחר מתוך מערך של צינורות כסף.
פקקי עץ בנחיריים
שבט האפאטאני, המונה 26,000 אנשים, חי בעמק הזירו, במדינת ארונצ'אל פראדש, בצפון מזרח הודו. נשים אפאטאניות נחשבו לנשים היפות ביותר בין השבטים בארונצ'אל. כל-כך יפות, עד שהן נאלצו להפוך עצמן לפחות מושכות, כהגנה מפני פולשים משבטים אחרים. לכן, נשים אפאטאניות תחבו פקקי עץ גדולים לנחיריהם. המסורת הזו לא המשיכה אל הדור הצעיר של נשות השבט בימינו.
צילוק הפנים
רוב נערי שבט הדינקה לא בוכים כשהמכשף המקומי מניח את הסכין החם על פניהם. אם ירתעו, יבכו, או יגיבו בצורה כלשהי לכאב, הם יאבדו את שמם בקהילה, אז עדיף להם לנסות לעבור בשקט ובשלום את התהליך. צילוק וסימון הפנים ידוע ברחבי סודאן, בין אם הוא מבדיל בין השבטים או נועד לקישוט פני האישה. הגברים בשבט הדינקה שבדרום סודאן, מצלקים את פניהם בשלושה קווים מקבילים לאורך המצח כסימן לאומץ. הם זוכים לקבל את החריטה בסביבות גיל ההתבגרות כסימן לכניסתם לעולם הגברים, כאשר הם מתחילים לקחת אחריות על שאר בני השבט.
מתכות בלחיים
רוב האנשים יראו את השיפודים הארוכים בלחייהם של הנערים התאילנדים ויחשבו שזה קיצוני, בשבילם, זה נורמלי לחלוטין. הם נאלצים להתעלם מהכאב למען טקס המעבר לבגרות, המתרחש בפני ציבור רחב כדי להכריז על התבגרותם.
מקום נוסף בו נהוג לחורר באופן משמעותי את הלחיים, הוא הפסטיבל הצמחוני המתקיים באי התאילנדי הדרומי של פוקט בכל שנה בחודש אוקטובר, במשך 10 ימים. כמעט בכל בוקר מתקיימות תהלוכות הכוללות השתתפות של חסידים ממקדשי ערים אחרות, אשר משמשים מעין "מדיומים" לאלים סיניים. חלק מהמדיומים מעבירים חפצים חדים (בעיקר מתכות) דרך לחייהם, כאקט של התמסרות לעצמם ולקהילה כולה. טקסים אחרים כוללים הליכה על גחלים, ועליה בסולמות עם שלבים עשויים להב. המדיומים פועלים שלא מרצון, אלא בזמן טראנס, המאפשר להם לשאת את הכאב.
חידוד השיניים
תרבויות רבות השתמשו בחידוד שיניים: בבאלי, שיניים ייצגו כעס, קנאה ורגשות שליליים נוספים, לכן נהגו לשייף אותן. במקומות אחרים נהגו לחדד את השיניים כטקס מעבר מילדות לבגרות. האבוריג'ינים שייפו את השיניים מסיבות רוחניות, בדומה לשבטים וייטנאמיים וסודניים שונים. בתרבות המאיה השיניים עוצבו וגולפו, כדי להבדיל בין המעמד העליון למעמד הנמוך, ובתרבויות רבות שייפו את השיניים כדי לחקות חיות.
צילוק הגוף
למרות שצילוק הגוף נעשה במקומות רבים ברחבי העולם, הוא בוצע בעיקר אצל בני שבטי נהר הספיק שבפפואה, שם הוא משמש חלק מטקס חניכה לגברים. זהו למעשה רק חלק קטן מטקס שנמשך שבועות, הכולל השפלה פומבית וכאב רב. זקני השבט משתמשים בסכיני גילוח בכדי ליצור חתכים בגופם של הגברים הצעירים, בצורה המחקה את מראה עורו המחוספס של התנין. הם מאמינים כי התנין יכלה את הילדותיות שנותרה בגופם, והם יהפכו לגברים.
הרחבת השפתיים
צלחת השפתיים, הידועה גם בתור פקק- שפתיים, או דיסק שפתיים, בדרך כלל עגולה, עשויה מחימר או עץ, מוכנסת לתוך חור פירסינג בשפה העליונה או תחתונה, או שתיהן במקביל, ובכך מותחת אותן. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שהדיסקיות הומצאו באופן עצמאי לא פחות משש פעמים, בסודאן ובאתיופיה (בשנת 8700 לפני הספירה), באמריקה התיכונה (בשנת 1,500 לפני הספירה), ובאקוודור (בשנת 500 לפנה"ס). כיום, המנהג מתוחזק על ידי כמה קבוצות באפריקה ובאמזונס.
באפריקה, שימוש בצלחת בשפה התחתונה בדרך כלל נעשה בשילוב כריתת שתי השיניים הקדמיות התחתונות, ולפעמים כל הארבע. בין בני שבט הסרה והלובי, צלחת הוכנסה גם לשפה העליונה. שבטים אחרים, בטנזניה ומוזמביק, נהגו לשים צלחת בשפה העליונה בלבד. בכמה שבטים גודלה של הצלחת הוא סימן לחשיבות חברתית או כלכלית.
מתיחת הצוואר
הנשים של צפון תאילנד ידועות בסלילי הנחושת המדהימים שהן עונדות על צווארן. הן נקראות לעתים קרובות "נשות הצוואר הארוך" או "נשות הג'ירפה" ויכולות לענוד עד 25 סלילים, את רובם אי אפשר להסיר, והמיתוס מספר כי אם יורידו את הסלילים צווארן יישבר והן לא יהיו יכולות להחזיק את הראש. ילדות בדרך כלל מקבלות את סט הסלילים הראשון שלהן בגיל 5, ומשקלו כ-2 קילוגרמים. במשך השנים יוסיפו סלילים לצווארן. למרות שזה נראה כך, הצוואר לא מתארך עם הזמן, למעשה, זה עובד בכיוון ההפוך. משקל הסלילים לוחץ כלפי מטה, ומוריד עצם הבריח. עם הזמן כשמוסיפים טבעות גם הכתפיים נדחסות מטה, וכך נוצר מראה של צוואר מוארך.
