צ'ארלס אוסבורן נולד ה-1893 בעיר אנת'ון, איווה, ארה"ב. הייתה לו ילדות נורמטיבית לחלוטין ובסוף לימודי התיכון, הוא התגייס לצבא האמריקאי. עם סיום שירותו, הוא עבר להתגורר בעיר יוניון, נברסקה, ושם התקבל לעבודה אצל אחד הקצבים. יום אחד, הוא ניגש לתלות חזיר שלם על אחד הווים באטליז כשלפתע קרתה תאונה קטנה.

"תליתי חזיר במשקל 158 ק"ג כהכנה לשחיטה", ציין אוסבורן בשיחה עם המגזין People. "הרמתי אותו באוויר ואז נפלתי על הרצפה בחוזקה. למרות זאת, לא הרגשתי כלום". על פניו, הקצב בן ה-29 לא נפגע בתאונה והוא לא סבל משום תופעות לוואי אחרות. הדבר היחיד שקרה זה שהוא החל לשהק – ופשוט לא הפסיק.

מאז שנת 1922, אוסבורן מצא את עצמו הולך למגוון רופאים ויועצים בתקווה למצוא תרופה לשיהוקים הבלתי פוסקים שלו. למרות זאת, כולם היו אובדי עצות ואף אחד מהם לא הצליח למצוא פתרון לבעיה הביזארית שלו. עם הזמן, מומחים שונים החלו להעלות כל מיני תאוריות לגבי הבעיה הרפואית שלו – רובם גרסו שהיא הופיעה בגלל התאונה באיטליז.

"ד"ר טרנס אנתוני, אחד המומחים שהלכתי אליהם, טען שהשיהוקים הם תוצאה של נזק מוחי שנגרם לי בגלל הנפילה", סיפר אוסבורן. "לטענתו, קרעתי איזה כלי דם מזערי במוח שמפריע לאזור שגורם לשיהוקים. זה בעצם מה שגרם לבעיה שלי". מומחה נוסף טען לעומת זאת שהתופעה קרתה בגלל נזק שנגרם לסרעפת שלו בזמן הנפילה ובינתיים, מומחה אחר סבור שהשיהוקים היו תוצאה של שבץ מוחי. היו כל מיני תאוריות שהסבירו את הבעיה, אבל מעטים מהמומחים הציעו טיפול בבעיה – ובהיעדר פתרון, הבחור המסכן פשוט ניסה כל תרופה אפשרית נגד שיהוקים.

תרופה למכה

אוסבורן עבר בהתחלה סדרת טיפולים ניסיונית בהורמונים ולמרות שנדמה היה שהם שיפרו את מצבו, בכל פעם השיהוקים חזרו. פעם אחת אפילו נדמה שהצליחו להפסיק אותם לחלוטין, אבל זה קרה רק אחרי שחשפו אותו לפחמן חד-חמצני – גז רעיל שנידף באוויר לרוב כתוצאה משריפה. בפעם אחרת הציעו לו לעבור טיפול פולשני שעשוי היה לפגוע בתפקודי הנשימה שלו, אבל אוסבורן החליט לוותר. הוא לא היה עד כדי כך נואש. אף על פי כן, הוא לא התבייש לנסות כמה תרופות לא קונבנציונליות.

"אחד החברים שלי ניסה להבהיל אותי פעם במחשבה שזה יעביר לי את השיהוקים", סיפר. "הוא ירה מאחורי עם רובה ציד. אמנם זה הבהיל אותי מאוד, אבל זה לא עזר לי להיפטר מהשיהוקים שלי". המסע שלו למצוא תרופה לשיהוקים הביא אותו לכמה וכמה מקומות נידחים בארה"ב – הנידח ביותר היה במדינת אלסקה – אבל אף מומחה לא הצליח לפתור את הבעיה.

הסיפור שלו הופיע בשלב מסוים בכלי התקשורת האמריקאים, מה שגרם לאינספור אזרחים לשלוח לו מכתבים עם פתרונות יצירתיים – כמו לעסות את קצות האצבעות או להפעיל לחץ על הסנטר. למרות זאת, הוא שלח להם בחזרה את אותה תשובה בכל פעם: "תודה רבה על העזרה, אבל ניסיתי את זה כבר". עם הזמן, הוא פשוט קיבל את גורלו המר וחי עם הבעיה הרפואית הביזארית שלו.

אחרי עשרות שנים בהן הוא סבל משיהוקים בלתי פוסקים, אוסבורן למד כיצד לשחרר אותם מבלי להוציא קולות. קוורן קוסקוביץ', אחד מחבריו הוותיקים, התייחס לאופן שבו שיהק בשנים האחרונות שלו ואמר: "הוא כל הזמן היה מותח את החזה שלו. אולי שלוש או ארבע פעמים כל דקה. יכולת לראות שהוא משהק, אבל הוא לא הוציא שום קול. הוא מאוד התאמץ".

על אף הבעיה הרפואית המשונה שלו, צ'ארלס אוסבורן הצליח לנהל חיים נורמטיביים למדי. הוא התחתן פעמיים, הביא לעולם 8 ילדים ואפילו עבד פעם בתור כרוז בבית מכירה פומבית – שהצריך ממנו לדבר במהירות גבוהה מאוד. מקורבים סיפרו שהוא היה נחוש לחיות חיים מלאים ולא היה מוכן לתת לשיהוקים לפגוע בו, אפילו כשהם באמת דרדרו את איכות החיים שלו. "היו שנים ארוכות שהוא לא היה מסוגל לאכול כמו שצריך בגלל השיהוקים", סיפר אחד מחבריו. "הוא היה פשוט שם את כל הארוחות שלו בבלנדר ושותה אותם ככה". בהמשך, הוא ציין שהארוחה האהובה עליו הייתה עוף מבושל עם רוטב וחלב, יחד עם כמה כוסות של בירה.

אוסבורן התמודד עם שיהוקים במשך 67 שנים – עד שהיה בן 96. לקראת סוף חייו הוא אמר: "הייתי נותן הכל כדי להיפטר מהשיהוקים האלה. אני כבר לא זוכר איך החיים נראו בלעדיהם. אני כבר לא יכול לסבול אותם. כואב לי בכל הגוף מהקפיצות האלה שהם עושים לי".

על פי ההערכות, הוא שיהק יותר מ-430 מיליון פעמים במשך כל חייו. אז, יום בהיר אחד, ביוני של 1990, משאלתו התגשמה והוא הפסיק לשהק. צ'ארלס אוסבורן חי שנה שלמה בלעדיהם וזמן קצר אחרי יום הולדתו ה-97, הוא הלך לעולמו.