מי לא שמע על אוחזת ענף עץ השקד, התנין בכנרת או הצבים הלוחמניים בתעלות הביוב של ניו יורק, שהגדילו לעשות ולמדו אמנות לחימה מעכברוש. כל אלו (חוץ מהאחרונה) הן אגדות אורבניות שבינן ובין המציאות אין הרבה מן המשותף.
באגדות כאלו, שלעיתים קיימות אלפי שנים, לעתים רחוקות יש בהן גם קמצוץ של אמת. אספנו עבורכם שבע מהן שהוכחו כנכונות. רגע לפני הקריאה נמליץ על ערנות מוגברת במהלך סוף השבוע, כי איך אמרו הסוכנים מאלדר וסקאלי? האמת נמצאת אי שם.
צ'רלי גרין-פייס
אם תיקלעו במקרה למסעדת דרכים או למוטל זול במערב פנסילבניה, ודאו היטב שלא ראו שם לאחרונה את "האיש הירוק", המכונה גם "צ'רלי-בלי-הפנים". במשך שנים התרוצצה באזור אגדה אורבנית אודות ישות בצבע ירוק זוהר, מעין שדון מוזר המשוטט בלילות בכבישי המדינה הנידחים. אותו שדון התגלה לבסוף כריימונד רובינסון, אזרח מן השורה, שהתחשמל בילדותו באופן קשה ואיבד את שתי עיניו, אפו, אוזן אחת וגם יד.
אם כל זה לא מספיק, עורו של ריימונד נפגע אנושות וקיבל גוון מוזר וירקרק. כך, כשהוא מנודה חברתית, שוטט "האיש הירוק" בלילות, הזמן היחיד בו יכול היה לצאת לרחוב בלי לגרום לבהלה סביבו. זו כנראה גרסת האימה לסיפורו המקסים של יהונתן גפן.
גופות בבלונד פלטינה
האגדה האורבנית אודות "אספני הגופות" – אותם אנשים משועממים הנוהגים לחפור באדמת בתי קברות, להוציא את הנמצאים שם ולעשות בממצאים דברים שהס מלהזכיר – היא אגדה נפוצה בכל רחבי העולם. ההיסטוריון הרוסי, אנטולי מוסקבין, לקח את האגדה הזו קצת יותר מדי ברצינות. על פי משטרת מוסקבה, ביקרו האיש ואת החפירה שלו ביותר מ-12 בתי קברות שונים, והוציאו מהם 29 גופות נשים.
במקום להחביא במקום סודי את הנשים אותן הטריד ממנוחת העולמים, אנטולי הפך אותן לבובות חסרות פנים, כשלכל אחת הוא מתאים גם פאה נוכרית בצבע בלונד פלטינה.
סודות מעליית הגג
לצערנו, התעללות בבעלי חיים אינה באמת אגדה אורבנית אלא עניין יומיומי המתרחש בכל מקום בעולם. היינו שמחים לדעת כי בסיפור הזה אכן מדובר באגדה, אך לצערנו הוא אמיתי לחלוטין. בעיירה קטנה בארקנסו גר הילד ג'רלד פלויד בטיס. ג'רלד נהג לאסוף לביתו כלבים וחתולים משוטטים ולהעביר אותם דרך שבעת מדורי גיהנום. הייסורים אותם עברו החיות המסכנות החלו באי-האכלה שיטתית, דרך כליאה בחדרון בעליית הגג והתעללות פיזית קשה, עד למותם ברעב או בצמא.
"ג'רלד נהג להחזיק את הכלבים והחתולים כלואים בקומה העליונה של ביתו כמעט כל הזמן", סיפר אחד השכנים. "הוא היה מאכיל אותם רק כאשר החליט שהגיע זמנם לאכול, כלומר, כמעט אף פעם". בנוסף לאופיו האכזרי, סבל ג'רלד גם מעודף משקל והגיע כמעט ל-150 קילוגרם. מראהו המפחיד והתנהגותו הסדיסטית עוררו שמועה כי יש לו כוחות על טבעיים, אולם אין לכך כל הוכחה חותכת.
מותק, הילדים נעלמו
בשנות ה-70' וה-80' נעלמו מספר רב של ילדים באזור סטטן איילנד שבמדינת ניו-יורק. בעקבות ההיעלמויות המשונות נפוצה שמועה אודות יצור מפחיד החי ביערות ונוהג לחטוף ילדים. האגדה עשתה לה כנפיים ובאזור החלו אף להתלוצץ אודותיה ונהגו להפחיד אחד את השני בזמן טיולים. "המדריכים שלנו הובילו אותנו ליד היער, והיינו מבקשים להיכנס לשם", נזכר תושב האזור יהושע זמאן. "אחרי שהיינו מטיילים קצת בין העצים, תמיד היה אחד מהם יוצא עם גרזן ו'מאיים' לחטוף אותנו".
אבל איש לא צחק כשהתברר לבסוף שבאגדה האורבנית הזו יש אמת. בסמוך ליער שכן בית מחסה לילדים בעלי פיגור שכלי שהיה מוסד ידוע לשמצה בתנאיו העלובים. אחד מעובדי המקום, אדם בשם אנדרה ראנד, חי לו בבקתה ביער ובסוף שנות ה-80' התברר כי יש לו גם מנהג מגונה.
המשטרה ערכה אחרי ראנד מעקב ממושך, ולבסוף תפסה אותו על חם כשהוא חוטף ילד מהמוסד בו עבד. לצערנו, התפיסה התרחשה רגע אחד מאוחר מדי והילד מצא את מותו מידי הרוצח המתועב. למרות שרשויות החוק לא הצליחו מעולם להוכיח כי ראנד הוא רוצחם של שאר הילדים שנעלמו, גזר עליו בית המשפט עונש של 50 שנות מאסר בעוון רצח וחטיפה, אותו הוא מרצה כיום בבית סוהר פדרלי שמור היטב.
ערפדים בוזזי שומן
לאגדה הזו, שמקורה בפרו, יש שורשים בני 400 שנה ויותר. הפרואנים, כך מתברר, פחדו במשך שנים מערפדים מוזרים שנהגו לצוד בני אדם ולאכול אך ורק את שומן גופם. כדי לתמוך בסיפור, נמצאו בתקופה מאוחרת יותר גם גופות שנזרקו כשהן מרוקנות מכל השומן בגוף, אלא שלגוויות המסכנות הללו לא היה שום קשר לערפדים.
האגדה האורבאנית המדממת הזו סיפקה סיפור כיסוי מצוין לחבורת "שודדי שומן" מתוחכמת, שנהגה לרצוח נשים, לרוקן את גופן משומנים ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. אותם "ערפדים" נתפסו על ידי משטרת פרו בשנת 2009, והושמו במאסר ארוך. נקווה שהאוכל בבית הסוהר של פרו הוא דל שומן.
חיים בהקפאה
סיפורים על בני אדם ששרדו ימים שלמים בטמפרטורות רבות מתחת לאפס הם סיפורים נפוצים למדי, אך לא תמיד מדובר בסיפורים מבוססי מציאות. סיפורה של ז'אן היליארד, לעומת זאת, הוא אמיתי לחלוטין. הצעירה מצפון דקוטה, הגיעה בשנת 1981 לבית החולים במינסוטה לאחר שנלכדה במשך ימים אורכים בשלג ובטמפרטורה של 22 מעלות מתחת לאפס.
היליארד נמצאה במצב קפוא, והמחלצים לא חשבו שיש סיכוי שתחיה, אולם כשהפשירו את גופה בבית החולים קרה נס והאישה פשוט קמה לתחייה. "כשהגיעה ז'אן לבית החולים עורה היה קשה מדי ולא יכולנו אפילו להחדיר אליה מחט של מזרק", סיפר ד"ר ג'ורג' סייתר. "טמפרטורת גופה הייתה נמוכה מדי מכדי להירשם במדחום, פניה היו חיוורות ועיניה היו מוצקות ולא הגיבו לאור, אבל ברגע אחד היא פשוט התעוררה. אני לא יכול להסביר למה היא בחיים".
צל כבד
נסיים באגדה אורבנית שרלוונטית בימים אלה גם למדינתנו הקטנטנות - המוקפת לאחרונה אויבים מבית ומחוץ. עולם שלם של סיפורים נוצר במשך ההיסטוריה על שושלת "אנשי הצל". במשך שנים נשבעו אלפי אנשים כי התעוררו באמצע הלילה כשדמות צללים הסתערה עליהם, תקפה אותם באלימות ונעלמה אל תוך החשיכה. אמנם האנשים שסיפרו על התקיפות לא היו בהכרח בעלי עמדה פוליטית שמאלנית, אך רובם סבלו מחוסר שינה.
במקרה אחד, שהתרחש בפוקואוקה שביפן, התחיל אדם שחי לבדו לחשוד שמישהו אחר נוכח בדירתו, מעביר בה חפצים ממקום למקום ואף גונב אוכל. היפני האמיץ התקין בדירה מצלמות מעקב ואכן, לאחר זמן קצר נתפסה אישה זקנה כשהיא "מחליקה" החוצה מהארון שלו. טאטסוקו הוריק אווה, הייתה חסרת בית שהודתה כי התגוררה בארון במשך שנה שלמה מבלי להיתפס על ידי בעל הבית.
(מקור)