"כשאני מרגיש חרקים זוחלים עליי, אני פשוט מקבל תחושה מדהימה ששוטפת לי את כל הגוף – עונג צרוף. הקרבה אל היצורים החיים הללו גורמת לי להרגיש נפלא, שאני נאהב": קייטידיד (מלשון: Katydid. כלומר, חרגול) הוא חבר בקהילה עם פטיש מיוחד מאוד: פורמיקופיליה. זאת אומרת, אנשים שמקבלים ריגוש מיני מהתחושה של פרוקי רגליים, חסרי חוליות ובעלי חיים זעירים אחרים על מתהלכים או זוחלים על גופם. יהיו אלו שיגדירו אותו כדוחה, אך מבחינתו הפטיש הוא ההפך הגמור. מבחינתו, מדובר בצוהר אל עולם מופלא, אורגזמי, אותו הוא מתקשה לבטא במילים. ויש שיאמרו שעדיף כך.
קייטידיד מספר שהוא גילה את המשיכה שלו למגע של חרקים עוד בצעירותו. "המיניות שלי התפתחה בחיק הטבע", הוא מספר. "אני זוכר איך הייתי הולך ליערות ונהנה לשמוע את שירת החרגולים. טבע יכול להיות חלל מבודד מאוד, מקום שאתה לומד בו על דרכים שונות להסב לעצמך עונג. הייתי מתפשט, שוחה בנהרות ואז נשכב ערום בשלוליות, מרגיש איך הבוץ עוטף אותי. הייתי הולך בדשא הגבוה, רק כדי שהוא ידגדג אותי בכל מיני מקומות בגוף. הייתי נשכב על אבנים חמות ונותן לנמלים פשוט ללכת עליי. יש לטבע המון תחושות נפלאות להציע".
בהשוואה לפטישים אחרים, קיים מעט מאוד מידע על פורמיקופיליה. ישנם מעט מאוד מאמרים אקדמיים שעוסקים בפרפיליה הזו ואלו שכן עוסקים בה, נכתבו בשנות ה-80. התפיסה הרווחת היא שמדובר בתת-קטגוריה של זואופיליה, כלומר משיכה לבעלי חיים. רטנין דוורג'ה, חוקר מאוניברסיטת קולומבו אשר בסרי לנקה, הגדיר את התופעה בתור סטייה מינית הממוקדת במשיכה לבעלי חיים קטנים, כגון: חלזונות, חשופיות, נמלים ואפילו צפרדעים. למעשה, כל חיה קטנה שעשויה להזדחל או ללכת על גוף האדם – ספציפית באזור איברי המין. למרות זאת מסתמן כעת שהאמת מאחורי הפטיש היא מעט יותר מורכבת מזה, במיוחד עבור בני הקהילה.
בחיפוש אחר המגע הייחודי
וינטר טשלין, מומחה ל-BDSM, מגדיר את עצמו בתור מעין שגריר של הקהילה. במסגרת תפקידו הבלתי פורמלי, הוא נוהג לתת לאנשים הצצה אל העולם השנוי במחלוקת של פורמיקופיליה. לטענתו, הפעם הראשונה שהוא נחשף לתופעה הייתה בגיל 16, כאשר הוא הניח חשופית על עורו והתיר לה לזוז כאוות נפשה. בריאיון לאתר האינטרנט Vice, הוא מתאר את החוויה ואומר: "מבחינה רגשית, זה היה רגע מאוד אירוטי ואינטנסיבי עבורי. זה היה מרגש מצד אחד ומצד שני, ידעתי שאני כביכול לא אמור לעשות את זה".
טשלין מספר כי בעשורים האחרונים התחולל שינוי גדול מאוד בחברה בנוגע לכל מה שמוגדר כפטישיסטי – ככל הנראה בעקבות פופולריות של סדרת הספרים "50 גוונים של אפור" או אפילו סרטים כגון "המזכירה". מהבחינה הזאת, המון אלמנטים שנחשבו פעם בתור תופעות אקסקלוסיביות של עולם ה-BDSM והקינקים המיניים אחרים הפכו לתופעות מוכרות יותר במיינסטרים – ובמובן מסוים, מקובלים יותר. למרות זאת, פורמיקופיליה עדיין מוגדרת כתופעה מאוד נישתית שעדיין לא שברה את תקרת הזכוכית הזו.
"ישנן המון שיטות שניתן ליישם פורמיקופיליה במהלך אקט מיני ויש אינספור סיבות שבגללן אדם יבחר לשלב פורמיקופיליה בזמן קיום יחסי מין", מספר טשלין. "יצא לי לדבר לאורך השנים עם אנשים שהתופעה מבחינתם היא אך ורק בשביל התחושה הפיזית. עבורם, פורמיקופיליה היא הדרך הטובה ביותר בשביל להשיג את התחושה הזאת שהם מחפשים. נתקלתי בעבר באנשים שלוקחים את זה למקום המיני בלבד, כאלו שנוהגים לשים את איבר המין שלהם בקופסאות או קערות ואז לשפוך עליו תולעים או רימות. ככה או ככה, המטרה היא לקבל את המגע הייחודי והבלתי צפוי, תחושה שקשה מאוד לחקות".
טשלין מוסיף כי אנשים מסוימים בקהילה עשויים ליישם אלמנטים של פורמיקופיליה בניסיון להתחבר יותר לטבע. אחרים מסוקרנים יותר להתנסות בתחושות של כאב. ישנם מקרים מתועדים של אנשים אשר כיסו את עצמם בדבש והתירו לחרקים מסוימים לכסות אותם – לעיתים אפילו לעקוץ אותם.
קייטידיד מספר שלרוב הוא נוהג "לשחק" עם נמלים ותולעים בטבע. אף על פי כן, יצא לו להתנסות עם מגוון בעלי חיים. הוא מוסיף: "יצא לי לשחק עם זחלים, תולעי קמח שנשכו אותי ורימות זבובים שגם נשכו אותי. גם עם חשופיות יצא לי לשחק מדי פעם, אבל אני מניח שזנים של מרבה רגליים הם האהובים עליי". קייטידיד מוסיף כי התחושה שהוא חווה מן המגע עם בעלי חיים היא אמנם אורגזמית, אם כי לא במובן המיני. הוא מסביר: "זה לא שאני חווה שפיכה. קשה להסביר את זה – אבל זאת חוויה מאוד ייחודית".
חלק מחברי הקהילה נוהגים לשלב גם אלמנטים של גירוי השופכה (כלומר, סאונדינג) עם אקטים של פורמיקופיליה. קייטידיד מספר שבין הפעולות שהוא נוהג לבצע מפעם לפעם היא החדרה של תולעת אל תוך איבר מינו. "ישנן דרכים בטוחות בהן ניתן להחדיר תולעים לשופכה", הוא מספר. "אחת הדרכים שלי היא לשים את הפין בכוס עם מי קרח, כי תולעים אוהבות מקומות קרים. דרך נוספת היא להדליק קטורת ולגרום להן לנסות לברוח מן העשן. מה שהופך את האקט לבטוח באופן יחסי היא העובדה שככל שהתולעת זוחלת עמוק יותר, כך נהיה לה חם יותר. זה למעשה מה שמונע ממנה להזדחל עמוק יותר ולהגיע בסופו של דבר אל שלפוחית השתן שלכם".
קייטידיד ממשיך: "התחושה שלהן בפנים פשוט מדהימה. לעיתים התולעים גם מסתובבות בתוך השופכה ומותחות אותה, זה לא יאומן. הייתה לי פעם חברה שאהבה מאוד פשוט לשבת ולראות את העונג על הפנים שלי כשהתולעים היו בפנים. באמת שאין שום תחושה כזאת בעולם. אני מבין שאנשים רבים נרתעים מזה ואני מניח שאני מבין אותם במקום כלשהו. גברים רבים מורגלים לחוש עונג ממגע חיצוני של הפין להבדיל מפנימי, אבל אפשר להרגיש עונג בכל מיני מקומות בגוף".
* * * * *
טשלין מסביר שלמרות העובדה שבני הקהילה הפטישיסטית פתוחים באופן עקרוני למגוון תופעות שנועדו למתוח את גבולותיהם של תענוגות המין, ישנו טאבו מאוד גדול בכל הנוגע לפורמיקופיליה – ספציפית סביב הנושא של יחסים בהסכמה. "אני באופן אישי לא מעסיק את עצמי יותר מדי במחשבות על הסכמה כשאני משחק עם רימות", הוא מספר. "הסיבה לכך שלרימות אין שום תפיסה לגבי היגיון או כל תהליך מחשבתי מורכב אחר. להבדיל מהן, אני לא מרגיש ככה עם הכלבה שלי, שמסוגלת להחליט דברים בעצמה. היא יודעת מה היא רוצה או לא רוצה ולכן, ההסכמה שלה בהחלט תהיה עניין מהותי בשבילי. זאת אגב אחת מבין אינספור סיבות למה אני לא מתכוון לשכב עם הכלבה שלי, מעבר לעובדה שאני לא מעוניין לשכב עם כלבים".
טשלין מוסיף כי באחת ההרצאות שלו הוא נקלע לוויכוח עם אחת המשתתפות, שהטיחה בו כי אף אחת מהתולעים שהוא משחק איתן לא הסכימה להיות על איבר המין שלו. על כך טשלין השיב: "התולעים האלה בכלל לא יודעות שהן על איבר המין שלי. תולעים מן הסוג שאני משתמש בהן נמכרות לרוב בתור פיתיונות לדגים או מזון לציפורים וזוחלים – האם אנחנו חושבים על ההסכמה שלהן כשהן עומדות להיות אוכל של חיות אחרות? לא. למרות זאת, בשנייה שאתה מכניס איברי מין אל המשוואה אז אנשים נהיים מאוד מוזרים".