אין על הקומדיות הבריטיות האלה - בכפר הקטן היידוק, השתמשו במה שחשבו לשלד מזויף, למטרות לימודיות בבית הספר המקומי. השלד, שזכה לכינוי "ארתור", שימש בתחילה את מגמת מדעים ובחלוף הזמן עבר למגמת אמנות שם השתתף קבוע במערכונים. מסתבר שחוש ההומור המורבידי של מגמת אמנות שמשום מה מעלה תכופות מערכונים עם נוכחותו של שלד, פלש גם לחיים האמיתיים – "ארתור" התגלה כשלד אמיתי.
מכורים להיקס? כך תקבלו את הידיעות ישירות לסלולר
צבעו הלבן של ארתור הלך להשתנות, הוא הוחלף בדגם פלסטיק ואוחסן במחסני בית הספר. לאחר מספר שנים נתקלה בו עובדת של מחלקת האמנות ושם לב שהוא נראה "פשוט נורא" ושצלעותיו הפכו לצהובות כדבש, דבר שלא אמור לקרות, אלא אם כן אתה אורגניזם מרקיב. לאחר בדיקות גילו כי העצמות הן אכן שלד אמיתי של אדם אסייתי קטן שמת שהיה בין הגילאים 25-30 שסבל מעקמת. ככל הנראה הוא הובא לבריטניה במסגרת סחר בין אנגליה להודו לפני עשורים.
לפי החוק הבריטי זה בלתי חוקי להפטר מעצמות אדם בכל דרך שהיא לא לוויה רשמית, על כן בית הספר היה חייב לחלוק ל"ארתור" כבוד אחרון. ילדי בית הספר ערכו לו לוויה, סחבו את ארונו, קראו הספדים ופיזרו ורדים על קברו. סנדרה דיקסון שמצאה את ארתור אמרה: "נתנו לו את הפרידה הנאותה שהוא היה ראוי לה על שירותיו במשך כל השנים האלו". שלום ארתור, אנחנו מהמרים ששמו אדל בלוויה שלך.
(מקור)