משפחת וויטאקר המתגוררת בעיירה אוד, מדינת מערב וירג'יניה, ארה"ב, הפכה לידועה לשמצה בקרב הקהילה המקומית. בני המשפחה הם צאצאים של שתי קבוצות בני דודים מדרגה ראשונה שנישאו והביאו ילדים לעולם – מה שגרם לכך שהם סובלים מפגמים פיזיים וגופניים רבים. לאחר שבמשך שנים הם חיו בבידוד מוחלט בביתם, סרט דוקומנטרי שחשף את סיפורם בשנת 2004 הפך לסנסציה.
"עבור הרבה אנשים במערב וירג'יניה, בני משפחת וויטאקר הם סוג של אגדה", סיפר תושב העיירה לאתר הדיילי מייל הבריטי. "כולם שמעו עליהם אבל אף אחד לא ראה אותם מעולם. הם לא הלכו מעולם למכולת או למסעדה, הם תמיד היו בבית שלהם, מוגנים ומבודדים". עם זאת, מאז שנחשף סיפורם של בני המשפחה הם הפכו ליקירי הקהילה, ולאחרונה שופץ ביתם של בני המשפחה הודות למיזם מימון המונים שנפתח עבורם באתר GoFundMe. לאחר שגויסו עבורם 40 אלף דולרים, הגג של ביתם הוחלף וקירות הבית נצבעו מחדש. בני המשפחה הביעו מאז שביעות רצון מהשינוי החיובי והמחווה לרצון טוב.
The Whitaker family of West Virginia. 5 generations of documented inbreeding. Some things cannot be un-googled. pic.twitter.com/USp4sqzbvb
— Dan Collins (@DanCollins2011) August 27, 2022
על פי עדויות, בני המשפחה – האחים ריי, בטי, לארי ולורן, כמו גם טימי, בנה של לורן שחגג לאחרונה 44 – מתקשרים אך ורק באמצעות נהמות ונביחות. תושב בעיירה, שלמד בעבר עם טימי בבית הספר, סיפר על ילדותם: "אף אחד לא התעסק איתו או הציק לו. הוא נסע באוטובוס נפרד לבית הספר״.
נראה שהשכנים בקהילה המקומית מגוננים על בני משפחת וויטאקר, כיוון שאלה הפכו למוקד סקרנות מאז שפורסם הסרט התיעודי אודותם. כך, הם נשבעו כי ירדפו אחרי כל מי שינסה להציק לבני המשפחה, והמשטרה המקומית התחייבה לסכל כל מבקר סקרן. כמו כן, במקרים שבהם האחים הפכו למוקד להצקות ובריונות – לדוגמה, כאשר זרקו ביצים או נייר טואלט על ביתם – השכנים נחלצו לעזרתם ותפסו את כל המעורבים.
רוב בני המשפחה נשרו לפני סיום התיכון. למעשה, טימי הוא היחיד שסיים את לימודיו לאחר שהשתתף בתוכנית החינוך המיוחד בבית הספר התיכון וודרו וילסון בשנות ה-90. בטי, דודתו בת ה-71, מהווה את ראש השבט, ובביתם חיים לצידם תרנגולים ובעלי חיים נוספים.
"אני חושב שהסרט התיעודי עליהם הוא טוב ורע, טוב כי הוא עזר להם – אבל הוא גם הביא לאזור הרבה אנשים שרק רוצים להציק להם״, סיכם אחד ממכרי המשפחה. "אכפת לנו מהם מאוד. הם אנשים מאוד מתוקים, אמנם לא מובנים, אבל אנשים נהדרים, שמחים מאוד".