ארה"ב. ספטמבר, 1961. בני הזוג בטי ובארני היל נוסעים במכוניתם על כביש 3 בניו המפשיר. זוהי שעת ערב מאוחרת. השניים חוזרים לביתם בפורטסמות' מחופשה במונטריאול, קנדה. הדרך שוממת לחלוטין, בזמן שבארני דוהר הביתה. בטי מסתכלת מחוץ לחלון על הנוף המקומי, חולמת. היא מעיפה מבט אל עבר השמיים כשלפתע, היא מבחינה באור בוהק ומסתורי שנע מעליהם. היא מפנה את תשומת ליבו של בארני אל האובייקט המשונה והשניים מסכימים שזה ככל הנראה כוכב נופל – עד שהוא טס ליד הירח ועוצר במקומו.

בטי מוציאה את המשקפת האישית שלה בשביל לבחון את העצם המשונה באופן קפדני יותר. היא מבקשת מבעלה לעצור את המכונית. בארני סבור כי זה לוויין או כלי תעופה אחר ולמרות זאת, הוא נענה לבקשתה ועוצר את הרכב. בטי מסתכלת על האובייקט הבוהק עם המשקפת ומבחינה כי הוא מחליף צבעים. היא חוזרת למכונית ובארני ממשיך בנסיעה. האובייקט המסתורי עדיין בשמיים, עדיין בוהק. בני הזוג ממשיכים לעקוב אחריו במבטם כשפתאום, הם שמים לב שהוא מנמיך את הגובה שלו ומתקרב אליהם במהירות.

בארני בולם את המכונית ויוצא החוצה – חמוש באקדח האישי שלו. בטי מגישה לו את המשקפת והוא מעיף מבט קרוב יותר באובייקט. מה שנגלה לנגד עיניו הוא כלי תעופה בצורת דיסק ברדיוס של כ-10 מטר ומוקף בטבעת אור בוהקת. הוא מצליח לזהות חלונות בכלי התעופה ומאחוריהם, דמויות אשר מסתכלות היישר אליו. בארני מסתובב אל עבר מכוניתו, כשקול פתאום נשמע בתוך ראשו ופוקד עליו להישאר במקומו. הוא נכנס פנימה ולוחץ על דוושת הגז בניסיון להימלט מן האזור מהר ככל שאפשר. לרגע אחד נדמה לבני הזוג שהם הצליחו לאבד את כלי התעופה המסתורי. לפתע, צפצופים מחרישי אוזניים נשמעים בתוך המכונית. הרעש חזק כל כך, שבטי מרגישה את דלתות הרכב רוטטות. תחושת הזמן מתחילה להתערפל, השניים מתחילים לאבד אחיזה במציאות. כשהצפצופים לבסוף מפסיקים, בני הזוג מוצאים את עצמם עשרות ק"מ ממוקד התקרית. השעונים של שניהם חדלו לעבוד ולמיטב הבנתם, שעתיים שלמות מאותו ערב פשוט נמחקו מהזיכרון שלהם.

בדיקה של כלי הרכב שלהם גילתה כתמים משונים שלטענתם מעולם לא היו שם קודם לכן. בני הזוג מזהים שטפי דם על עורפם וקרעים מסתוריים בנעליים שלהם. השניים יצרו קשר עם נציגים של בסיס חיל האוויר באזור ודיווחו על עב"ם – אך עדותם מעולם לא נלקחה ברצינות על ידי הפקידים הצבאיים. חוסר האמון מצד הרשויות והנסיבות הטראומטיות של התקרית משפיעה לרעה על מצבם הנפשי. בטי סובלת במשך שבועות מסיוטים נוראיים וחווה סהרוריות. השניים פונים לייעוץ פסיכולוגי שנמשך כשנה ובו הם מתעקשים כי הם יצרו קשר עם משהו באותו ערב גורלי. לבסוף, הם מופנים לגורמים פסיכיאטריים. בני הזוג עוברים טיפול היפנוטי בניסיון להבין מה קרה בשעתיים שנעלמו מזיכרונם באותו ערב גורלי. במהלך הטיפול, השניים מדווחים כי חייזרים ערפלו את החושים שלהם, חטפו אותם וביצעו בהם ניסויים מבעיתים. בני הזוג מתארים את החייזרים בתור יצורים נמוכים, בעלי עור אפור, ראש גדול, עיניים שחורות ואף קטן. "האנשים האפורים". במהלך הבדיקה, בטי מציירת סקיצה של מפת כוכבים שהיא ראתה במהלך שהותה על כלי התעופה. 7 שנים מאוחר יותר, חוקרים מצליחים לזהות דמיון מטריד בין הסקיצה של בטי למערכת הכוכבים Zeta Reticuli. עד היום, התקרית מוגדרת בתור אחת העדויות הבולטות והמשכנעות בהיסטוריה של אנשים שנחטפו על ידי חייזרים.

בדיקות פולשניות וסקס קוסמי

אנשים שטוענים כי הם נחטפו על ידי חייזרים היא תופעה שמוכרת כבר שנים בתחום הטיפול הנפשי. למעשה, הראשון שהחל לעסוק בתחום היה פרופסור ג'ון אדוורד מאק, פסיכיאטר ומרצה באוניברסיטת הארוורד. במהלך הקריירה שלו, הוא חקר קרוב ל-200 מקרים של אנשים שסבורים שחטפו אותם חייזרים. בספרו Alien Abduction: Creating A Modern Phenomenon, פרופ' מאק כותב: "כשאתה מדבר עם מטופל שמספר לך משהו שנשמע כמו פסיכוזה, אני לא יכול להתכחש לתחושות של חוסר האמון. לעומת זאת, במקרים הללו זה ממש לא ככה. האנשים האלו בריאים בנפשם. הם אומנם מפקפקים בחוויות שלהם, אבל הם מתארים אותן בצורה אמיתית ואינטנסיבית – כאילו משהו באמת נעשה לגוף שלהם" - האומנם?

התיאורים של אנשים שטוענים כי נחטפו על ידי חוצנים לרוב מתארים סצינת אימה, בהן הם עברו פרוצדורות מסתוריות. לצורך העניין, במהלך ההיפנוזה של בארני היל, הוא דיווח כיצד "האנשים האפורים" הפרידו בינו ובין אשתו וביצעו בו שורה של בדיקות פולשניות. לטענתו, הוא עצם את העיניים שלו לאורך רוב הבדיקה, אך הוא הרגיש הכל. בשלב מסוים, החוצנים שמו על איבר המין שלו אביזר שנראה כמו גביע, ששאב ממנו את הזרע. במהלך הטיפול, הוא נזכר כיצד הוא הרגיש את הנוזל יוצא מאיבר מינו בלי שחווה אורגזמה. מאוחר יותר, צינורית הוחדרה אל הרקטום שלו והוא הרגיש כאילו משהו סופר לו את החוליות בגב.

בפעמים אחרות ניתן גם לשמוע על אקטים מיניים עם החוטפים המסתוריים – כמו במקרה של אנטוניו וילאס בואס. בואס היה אזרח ברזילאי שטען כי נחטף על ידי חוצנים בשנת 1957, כשהיה בן 23. בעדותו, הוא מתאר כיצד חוצנים חטפו אותו מהשדה של הוריו, סגרו אותו בתוך תא והכניסו פנימה חוצנית ערומה בדמות אישה. בריאיון לעיתונאי חוזה מרטינס, בואס סיפר כי החוצנית הייתה בעלת שיער בלונדיני, שיערות אדומות בבית השחי, עיניים מוארכות בצבע כחול ושפתיים דקות. הוא מודה כי הוא נמשך אליה מינית וקיים איתה יחסי מין מרצון. לטענתו, היא מעולם לא נישקה אותו בפה תוך כדי האקט, אלא ניקרה אותו בעדינות בסנטר.

אחרי שהאקט נגמר החוצנית קמה על רגליה, חייכה אל בואס, ליטפה את בטנה והצביעה אל תקרת החדר. למרות שאף מילה לא הוחלפה בין השניים, הוא התייחס למחווה הידנית בתור סימן לכך שהיא הרתה ובכוונתה לגדל את הצאצא שלהם בכוכב המוצא שלה. מאוחר יותר, החוצנים החזירו אותו לשדה של משפחתו, המריאו משם ונעלמו. לאחר שהוא חזר לביתו, בואס הגיע למסקנה שהמפגש שלו ארך 4 שעות בסך הכל. למרות שעדותו תמיד הוגדרה כשנויה במחלוקת, בדיקות רפואיות שבוצעו בו מאוחר יותר גילו שהוא פולט קרינה בצורה יוצאת דופן.

המוניטין הטיפולי

"החוויות שהאנשים הללו עברו השאירו בהם חותם פיזי", מספר ניקולס דוּמונט, פסיכולוג קליני. "מהבחינה הזאת, העדויות הללו לא מאובחנות כהזיות או מסעות רוחניים למיניהם". דוּמונט הוא אחד המומחים המובילים בתחום הטיפול באנשים שסבורים כי הם נחטפו על ידי חוצנים. לאורך השנים, הוא טיפל בכ-100 מקרים של אנשים שתיארו חוויות כאלו. חלקם עדיין מגיעים אליו לטיפול – כולל אישה ששמה סוניה, שטוענת כי חייזרים חוטפים אותה מאז שהיא ילדה קטנה.

דוּמונט מספר כי טיפול באדם שסבור כי הוא נחטף על ידי חייזרים יכול להיות תהליך מורכב ורגיש מאוד. "ישנן שתי מטרות עיקריות בטיפול: אבחנת הבעיה ומטרת הטיפול", מספר הפסיכולוג. "ראשית כל, אני רוצה להבין מי האדם שאני מדבר איתו ומה הרקע התרבותי שלו. כך בעצם אני קובע את שיטת הטיפול שלי. לאחר מכן מגיע השלב שבו אני מייסד את מטרתו של המטופל – מה הוא רוצה להפיק מהמפגשים? חלק מהאנשים רוצים להבין מה קרה, אחרים מתמודדים עם טראומה קשה ומעוניינים לשים קץ לסבל שלהם. יש גם אנשים שמעוניינים לעבור טיפול בהיפנוזה, אבל לצערי זה לא תמיד עובד. מעבר לזה, הייתי אומר שהרוב פשוט רוצים לקבל הכרה".

הפסיכולוג הקליני טוען כי לרוב ניתן להבחין בחוט מקשר בין החוויות של המטופלים. רובם מתארים תחושה של ערפול חושים ואובדן תחושת הזמן – כמו במקרה של בארני ובטי היל. לא משנה מה הרקע התרבותי, העדויות בדרך כלל מתארות שולחן ניתוחים וחוצנים בעלי יכולות טלפתיות. "ישנם גם תיאורים תכופים על 'אנשים אפורים', שהם פולשניים במיוחד וחסרי אמפתיה", מספר דוּמונט. "הם כנראה הגרועים ביותר, בגלל הקרירות שהם מפגינים כלפי החטופים". לטענתו, רבים מהמטופלים שלו חוו טראומות בילדות, עובדה שלרוב מיוחסת על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים בתור הגורם לחוויות הללו. על כך, דוּמונט אומר: "אני מאמין בלב שלם שהאנשים האלו היו במגע כזה או אחרת 'אחרות' מסוימת (Otherness) ואני לא חושב שהטראומות שלהם מן העבר בהכרח קשורות לזה".

מסתמן כי טיפול מכיל של אנשים שטוענים כי הם נחטפו על ידי חייזרים הוא נושא שנוי במחלוקת בקהילה הטיפולית. לטענתו של דוּמונט, פסיכיאטרים ופסיכולוגים רבים ממעטים לדבר אחד עם השני על התופעה מחשש שילעגו להם, אבל הוא ממשיך לעסוק בזה למרות הכל. "איני חושש מכך שהמוניטין שלי יפגע", הוא מספר. "אני בסך הכל רוצה להבין את האנשים האלו ולעזור להם. יש אנשים שחווים תופעות יוצאות דופן במהלך חייהם, ככה זה בחיים. חלק מדווחים על חוויה חוץ גופית בעוד שאחרים טוענים שחטפו אותם חייזרים. אני לא אשקר, אני מתמודד עם הספקנות רבה מצד העמיתים שלי, אבל ישנם גם מטפלים עם פתיחות לנושא. אני לא שופט אף אחד. התפקיד שלי הוא להרגיע את המטופלים ולהפיג את הסבל שלהם. החוויות שהם מתארים מסוגלות להרוס להם את החיים, בין אם זה קרה או לא קרה - וזה מה שאני מנסה למנוע".