למרבה ההפתעה, אחד מזייפני הסרטים הפוריים ביותר בניו יורק הוא היימן שטרכמן בן ה-92, שמשכפל ומפיץ מאות אלפי עותקים של הסרטים החדשים ביותר בהוליווד מביתו שבלונג איילנד. שטרכמן מבלה 60 שעות בשבוע מול המחשב ובשמונה השנים האחרונות הוא שכפל בצורה לא חוקית סרטים חדשים אותם הוא שלח ללוחמים האמריקניים בעירק ובאפגניסטן. (מקור)
שטרכמן הפטריוט, שלחם במלחמת העולם השנייה ושביתו נראה כמו כנס בחירות, חיפש תעסוקה אחרי שאישתו הלכה לעולמה. "זה לא הדבר הנכון לעשות, אבל עשיתי את זה", הוא מצהיר. "אם הייתי צעיר יותר כנראה שהיו שולחים אותי לכלא".
היימן נולד בברוקלין לזוג מהגרים פולנים וכשהיה בתיכון הוא עבד בחנות של משפחתו בצל השפל הגדול. לאחר מכן הוא הפך לברוקר בוול-סטריט עד שפרש בתחילת שנות התשעים; אבל הפרויקט הגדול של חייו החל דווקא בשנת 2003, אחרי שאישתו הרייט מתה.
הוא הפך לסוג של גיבור בחזית ולדברי המילואימניקית ג'נה גורדון, שחילקה לחיילים בשנה שעברה אלפי סרטים שהיימן שלח, כולם מתאספים לערבי צפייה סביב מחשב ורובם לא יודעים בכלל מי האיש שעומד מאחורי הצ'ופר - הם רק יודעים שהם אוהבים אותו. "זה היה עניין גדול להתחבר לכל הדברים שהשארת מאחור. אנחנו כל הזמן אומרים לחיילים להעביר את הסרטים הלאה".
קירות ביתו של היימן מכוסים בדגלי ארה"ב, במכתבי תודה ובתמונות של חיילים שהצטלמו עם התקליטורים שלו ושלחו לו למזכרת. מאז שהסתער בעצמו על האויב במלחמת העולם השנייה הוא לא התמלא בתחושת שליחות כזו ולדבריו, "בכל פעם שקיבלתי מכתב או מייל מרגש שלחתי להם עוד קופסה".
היימן הגה במוחו את הרעיון לאחר שגלש לאתר המרכז בקשות של חיילים בחזית. הוא שם לב שבקשות רבות נוגעות לסרטים ולמרות שהוא מבין את הבעייתיות שבצריבה, חשוב לו להבהיר שהוא מעולם לא קיבל כסף עבור הסרטים. "אני יותר שמח שהחיילים חוזרים מאשר עצוב על כך שעליי למצוא תחביב חדש", הוא אומר בחיוך.
בהתחלה הוא היה צורב את הסרטים במחשב האישי - תקליטור אחד בכל פעם, אבל אחרי שמאס בשגרה המייגעת הוא רכש מכונת שכפול יקרה בכמה מאות דולרים, החל להכין שבעה עותקים בכל פעם ועבר להספק של מאות סרטים ביום. "לא הייתי אומר שזו התכלית של חייו אבל זה החזיר לו את שמחת החיים", סיפר בנו ארתור.
לפני כחצי שנה הכריז אובמה על סיום המערכה בעירק אבל הסרטים ממשיכים להסתובב שם. שטרכמן מעריך שמאז החל בשנת 2004 הוא שלח לחזית בסביבות 300,000 סרטים. עלויות המשלוח והתקליטורים הריקים עלו לו בסביבות 30,000 דולר אותם הוא שמח לתרום.
"זה נגמר בכל מקרה - הם חוזרים הביתה בקרוב", אומר שטרכמן במבטא יהודי ברוקליני טיפוסי בזמן שהוא ממשיך לארוז את התקליטורים הצרובים עם הסרטים החדשים ביותר. למרות שהוא לא שומר לעצמו עותקים ומעביר הכול לחיילים, באיגודים המקצועיים בהוליווד לא רואים בעין יפה את התחביב של הצורב הסדרתי; אבל גם הם מבינים שלתבוע יהודי קשיש שעוזר לחיילים יעשה להם יותר נזק מתועלת.