בוקר אחד פנה ילד בן חמש להוריו, הצביע על שדה קרב היסטורי בדרום אנגליה ואמר: "זה המקום שבו מתתי". לאחר מכן הוא הוסיף: "אני זוכר את זה כי הבוץ היה עמוק והגיע עד לקרסוליים שלי". הוריו ההמומים הקשיבו בפה פעור כיצד הוא מספר על הדברים שהתרחשו במקום – כמו למשל על מגני הרגליים שלבשו חיילים מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20. רק שמסתבר שהילד המדובר אינו היחיד.

מחקר שנערך בארה"ב מאז שנות ה-60 בדק ומצא יותר מ-2,200 מקרים בהם ילדים טענו כי הם "רדופים על ידי הזיכרונות מהחיים הקודמים שלהם". אלו שמבקרים את המחקר טוענים כי אותם ילדים ברוב המקרים שואבים את אותם "זיכרונות" ממקורות אחרים – כמו טלוויזיה, אינטרנט וסיפורים משפחתיים – בזמן שהעדויות של אחרים הם פשוט פרי דמיונם הפעיל בגיל זה.

עם זאת, כשני-שליש מהמקרים שנחקרו הראו כי הילדים זכרו מספיק פרטים כדי לדעת מי הם היו – כך על פי מחקר נוסף שנערך לאחרונה באוניברסיטת וירג'יניה. על פי החוקרים, מדובר על ילדים בני שנתיים עד גיל 6, שחוו מעין דז'ה-וו בזמן שהיו במקום מסוים או שחלמו על הגלגול הקודם שלהם.

"צריכים להתייחס ברצינות לדיבורים מסוג זה"

המקרה המפורסם ביותר הוא של הילד הבריטי קמרון מקאוליי שהשתתף גם בסרט תיעודי מ-2006: "אנשים יוצאי דופן – הילד שחי לפני". כבר בגיל שנתיים, קמרון תיאר בצורה ברורה את ביתו על חוף הים באיים ההיברדיים שבסקוטלנד. הוא סיפר על מותו של אביו בתאונת דרכים ועל הכלב שגידל, למרות שמעולם לא ביקר באיים האלו.

"אני צריך לנסוע לבּארה", מקאוליי היה חוזר ואומר. "המשפחה שלי רוצה לראות אותי". כמו כן, הוא נזכר כיצד שחה בבריכות ואיך שיחק עם חבריו על חוף ים שבו נחתו מסוקים. החזיונות שלו נשמעו כל כך מציאותיים עד שמשפחתו החליטה בסופו של דבר לנסוע איתו יום אחד לאיים. כשהגיעו לשם, הם מצאו בית על החוף שנראה בדיוק כפי שהילד תיאר אותו.

במקרה אחר סיפר אב כי הוא נדהם לשמוע את בתו בת השנתיים מדברת על "האבא האחר שלה, שמת לפני המון זמן". האב ציין: "בהתחלה חשבתי שיש לה פשוט חבר דמיוני בשם צ'רלס, כי היא דיברה איתו ודיברה עליו לא מעט פעמים. כששאלתי אותה לגביו היא אמרה לי שהוא מת מזמן. לאט-לאט היא סיפרה עליו עוד ועוד פרטים. היא סיפרה שהוא גר בבית עם דלת שחורה ושבכניסה לבית היה גרם מדרגות מעוגל מברזל. זה היה קצת מפחיד ולמרות זאת, זה סקרן אותי מספיק כדי לבדוק את העניין. גיליתי שבבתים בפרבר שלנו היו אכן מדרגות כאלו בנכסים הישנים יותר. זה נמשך כמה חודשים ואז היא הפסיקה לדבר עליו".

משפחה אחרת בבריטניה טענה כי בתם הצביעה יום אחד על זוג קברים בכנסייה כפרית ואמרה ששם קבורים הוריה, ואפילו אמרה מה שמותיהם – שאכן היו נכונים. "הייתי באה לכאן בתור ילד", היא אמרה והתחילה לפרט את מראה הכנסייה. הוריה תיארו אותה כילדה בעלת דמיון עשיר, אך עם זאת ראו שהיא צדקה בכל פרט ופרט.

ילד אחר, בן 3, סיפר להוריו ש"הוא טבע בתאונת סירת מנוע כשהיה אדם מבוגר". לדברי הוריו, הוא לא ידע באותו הגיל מה זו בכלל סירת מנוע. "זה קרה כשראינו כמה סירות בנהר והוא התחיל להגיד שהוא היה על סירה", סיפרה אימו. "כשאמרתי לו שהוא עוד לא היה על סירה הוא אמר לי שכן, ואז סיפר לנו על התאונה. אחר כך הוא המשיך לפרט איך זה קרה".

"צריכים להתייחס ברצינות לדיבורים מסוג זה, בעיקר בגילים האלו", טוען טוני ריי, מהפנט ומומחה לחיים קודמים. לטענתו, כל שנה מגיעים אליו יותר מ-120 דיווחים על ילדים שזוכרים את החיים הקודמים שלהם. "יש כאן ראיות שצריך לבדוק", ציין ריי. "הייתי אומר להורים לשמור על ראש פתוח עם ילדים שאומרים דברים לא מוסברים או משתמשים בשפה שונה. ההסבר הנפוץ ביותר הוא שיש לילדים האלה חבר דמיוני, רק שהורים הגיעו אליי לאחר שהבינו שזה לא נכון וכי ילדיהם עברו גלגול כלשהו. זה משהו שאנחנו צריכים לחקור ברצינות".

ריי היה בעצמו ספקטי לגבי התופעה עד שנתקל במקרה ששינה את דעתו. "לפני כמה שנים התארחתי במלון ביורקשייר. מנהל המלון אמר לי שהברמן הראשי שלו משוכנע שהוא חי חיים קודמים ושאל אם אני יכול לעזור", סיפר החוקר. "דיברתי איתו והוא התחיל לספר לי על תקופתו כחייל במלחמת קרים (1853-1856). הוא אמר שהוא היה טוראי ואפילו אמר לי מה היה המספר האישי שלו בצבא. הוא נתן לי גם את השם של המפקד שלו והברמן הזה חי כל חייו באנגליה. מקרה מאוד מעניין. כמה חודשים לאחר מכן קיבלתי טלפון ממנהל המלון שאמר שהוא ואשתו היו במוזיאון, ומצאו את המספר האישי שהברמן אמר. מאותו היום אני כבר לא ספקן לגבי נושאים כאלו".