ארתור הרולד ביל, גורר האשפה המקומי, שמוכר לתושבי העיירה הקטנה קמבריה שבקליפורניה גם כקפטן ניט ווט, אהב מאוד זבל. ביל אהב אותו כל כך, שבסופו של דבר אסף אלפי פיסות של זבל ממוחזר במשך חמישים שנים ובנה מהן אחוזה מפוארת בה גר עד מותו. אותה אחוזה משמשת כיום ציון דרך היסטורי באזור ודוגמה ראויה לאומנות עממית.
את העבודה על הפרויקט החל עוד בשנת 1928, כשכלי העבודה היחיד שברשותו היה רק מכוש, אך כמובן שנעזר גם בגב חזק ובכישורי הבנייה הכישרוניים שלו.
על מנת להכין את הקרקע לבנייה, הוא חצב שניים וחצי דונמים של חלל בצלע הר, ובהם הניח יסודות בניין בלתי שגרתיים של, ובכן, המון זבל.
על גבי היסודות הוא הניח זבל מסוגים שונים כדי להרכיב את הגנים, המרפסות, הקשתות, המזרקות והשבילים. בין החומרים בהם השתמש לבנייתם: סלעים משומשים, קליפות, פחיות בירה, תופי מכונת כביסה, אריחים, תנורים ישנים, חלקי מכוניות ועוד.
ביל נפטר בשנת 1992 לאחר מחלה ממושכת, ובהתאם לבקשתו האחרונה אפרו פוזר סביב הבית לו הקדיש את חייו. מספר שנים לאחר מכן רכש את הבית זוג צעיר, שלמרבה המזל אוהב את לא פחות ממנו, וכעת הוא נוהג לערוך לקהל הסקרן סיורים במקום. אפשר בהחלט לומר שהבית משמש כמצבה של מקימו עד היום, הממחזרת אפילו את גופו שלו.
(מקור)
