האיש בתמונה נקרא נסלה. "פשעו" היחיד היה אי מילוי מכסת איסוף הגומי. על כך הוא נענש באמצעות גדיעת ידיהן ורגליהן של בתו ואשתו. לטענת הצלם, גם אשתו גם בתו של נסלה, אליס סילי האריס, נרצחו לאחר שהוטל בהן מום, ואיבריהן נאכלו. קיצוץ גפיים היה עונש אופייני במדינת קונגו החופשית תחת שלטון האימה של ליאופולד השני, שהרוויח את הונו על חשבון ילידי המקום. ליאופלד, יש לציין, לא ביקר בקונגו מעולם. ועם זאת, סיפורו הזוועות של נסלה - שנלכד כולו בפריים אחד - הוא סיפורים של רבים מילידי המקום וכך הוא התגלגל:

לאופולד השני, מלך הבלגים, נודע בשל היותו הבעלים הפרטיים של מדינת קונגו החופשית, בה שלט מ-1884 ועד 1908. בשנת 1876 יזם ליאופולד כנס שבמהלכו שכנע חוקרים ופוליטיקאים לתמוך במה שהוא תיאר כקרן צדקה - החברה האפריקאית הבינלאומית. חברת זו, בתחפושת של ארגון פילנתרופי, אפשרה לליאופולד השני לשלוח חוקרים לקונגו, ומשם הדרך היתה מהירה להקמת מדינת קונגו החופשית, תוך ניצולם המחפיר של הילידים - וכל זאת במסווה של מחקר וקולוניאליזם.

תחת שלטונו של ליאופלד הוכרחו ילידי קונגו לאסוף את חומר הגומי שהיה מוצר מבוקש מאוד בזמנו ברחבי העולם. מי שביצע עבורו את העבודה היתה חברת גומי אנגלו-בלגית, בשם קומפני דו קונגו בלג', שהיתה האחראית על מילוי דרישתו של מלך בלגיה. חברה זו נודעה שנים לאחר מכן בהפרת זכויות האדם שביצעה, ובעיקר ברווחים העצומים שהרוויחה על חשבון ילידי קונגו. בשנת 1905 ועדת חקירה שנשלחה לקונגו חשפה את היחס הלא אנושי לבני המקום, מה שהוביל לסגירתה של החברה, אך הנזק הנורא כבר נגרם.

האכזריות של המיליציה הבלגית שהוצבה במדינת קונגו החופשית היתה שיטתית, והיא הושתתה על בסיס איום בנזק גופני קיצוני לכל מי שיפר את הפקודות שקיבל. הכוח הצבאי, המכונה Force Publique, היה מורכב משכירי חרב בלגיים ואפריקאים, שנדרשו לקטוע את ידיהם של מי שלא עמדו במכסת הגומי היומית. מלאי הידיים הקטועות הפכו למעין מטבע ששימש את החיילים, מה שהוביל להטלת מומים בחפים מפשע, כשחלק גדול מהם מתו כתוצאה מכך.

אלו לא היו העונשים היחידים שהיו מנת חלקם של ילידי קונגו. כדי למלא את מכסות האיסוף העצומות אליהן הם נדרשו, נאלצו העבדים לעבוד בעומק היערות, ולעתים קרובות כוסה גופם בגומי המופק, אשר התקשה על עורם והוסר תוך כדי קילוף מכאיב ביותר.

בבוקר ה-15 בנובמבר 1902 ניסה גנארו רובינו, אנרכיסט איטלקי, להתנקש במלך הבלגי. רובינו ירה שלוש יריות בזמן שליאופלד נסע בכרכרתו, אך כולן החטיאו את המטרה. רובינו נעצר ונידון למאסר עולם. במהלך חקירתו אמר למשטרה שהיה יורה גם על מלך איטליה באותה קלות שירה על מלך בלגיה, "מלכים הם עריצים הגורמים לסבל של עמיהם", אמר.  

רק שנים אחרי תחילת שלטונו של ליאופלד החליטו מדינות אירופה לבדוק את המתרחש בקונגו. בתחילת המאה ה-20 מינתה ממשלת בריטניה את הקונסול רוג'ר קייסמנט לחקור את פעולותיו של ליאופלד השני במקום. בדו"ח שכתב, פירט קייסמנט את הזוועות שנגרמו לקונגולזים (בני קונגו) בהוראת המלך. ב-1908 לחץ בינלאומי אילץ את ליאופולד השני לוותר על השליטה בקונגו, שניסה לטייח את שאירע שם על ידי שריפת הארכיון של מדינת קונגו החופשית. על פי הדיווחים הוא אמר לעוזרו כי "אין להם זכות לדעת מה עשיתי שם".

בתקופה שלטונו של מלך בלגיה נרצחו כעשרה מיליון מהתושבים על ידי הבלגים, תוך עינויים מחרידים. המלך ליאופולד השני נפטר ב-1909 (בגיל 74) ונקבר באזור המלכותי של כנסיית נוטרה-דאם. יותר ממאה שנה אחר כך, ותמונתו של נסלה מביט בשאריות גופתה של בתו הקטנה ממשיכה להיות תזכורת כואבת ומצמררת לזוועות להן אחראי ליאופלד השני.