דמיינו שהייתם חקלאי, חקלאי מסור כזה, עובד אדמה, אוהב את הבריות, אוהב לזרוע ולקצור, אוהב את היבול, את ריח הדשן, מביא אל שולחנו את תוצרתו. עכשיו תארו לעצמכם את תחושת הבגידה כשאחד מהירקות חושף בפניכם את ישבנו. איך אפשר לחזור לעבודה אחרי קרע עצום שכזה באמון? ובכן, בן פלץ', חלקאי מקנט שבדרום מזרח אנגליה, שלף כמדי יום בטטות מאדמתו כשהאירוע הטראומטי התרחש: "זה היה קורע. היא נראתה כמו גברת שמתכופפת". אוקיי, אולי זה לא היה כזה טראומטי.
לבטטה הייתה צורה של אחוריים, "זה גרם לי לגחך, הראתי את זה למשפחתי וכולם אהבו אותה – צחקנו ממש הרבה", תגובת פוסט-טראומה מוכרת. בן לא אכל את הבטטה. "זרקנו אותה, בגלל שלא רצינו לבשל אותה". בן, הדחקה היא לא הפתרון.
(מקור)