המילה "דיכאון" מזמן הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח הישראלי. למעשה, רבים נוטים להשתמש בה כמילה נרדפת לתחושה של באסה או קושי יום יומי: 'לא הצלחתי במבחן', 'נשארתי שבת', 'הבוס צעק עליי', 'התקשרו מהבנק' – לכל אלה נצמד בקלות הביטוי 'איזה דיכאון'. אך למרות שהביטוי נפוץ ומשתמשים בו בקלות, זו אינה ההגדרה האמיתית של דיכאון.
"דיכאון זו הפרעה פסיכיאטרית", מדגיש ד"ר שחק יריב, פסיכיאטר בכיר במערך בריאות הנפש ומנהל השירות לנוירומודולציה במרכז הרפואי העמק. "בניגוד למצב רוח או לתגובה נפשית למשבר, דיכאון משפיע על כל תחומי החיים: על צורת החשיבה, איכות השינה, התיאבון, האנרגיה, הריכוז, הערכים, היכולת להיקשר לאנשים אחרים ובעיקר על היכולת ליהנות מדברים, שזה אחד המוקדים החשובים. חשוב להדגיש שדיכאון זו תופעה ממושכת ובדרך כלל לא עוברת לבד. כשמדובר במשבר, אנשים מוצאים את הכוחות, נעזרים בחברים ובמשפחה ובהדרגה מתאוששים. בדיכאון מתקבל המצב ההפוך. שקיעה והידרדרות, שמיטה של תפקוד שהולכת וגוברת, ושעלולה להימשך גם שנים בהיעדר טיפול מתאים".
"אדם בדיכאון מאבד את היכולת לשמוח וליהנות מדברים שבדרך כלל הוא נהנה מהם. הכול נהיה לו קשה, תפל ומייאש. הדברים השליליים בעצמו מודגשים, והעולם שמסביב נצבע בשחור", הוא ממשיך, "מעבר לתכנים השליליים שמעסיקים את הסובלים מדיכאון מבחינה מחשבתית, דיכאון עלול להפריע משמעותית גם לתפקוד היום יומי. יש כאלה שממשיכים לתפקד ברמה כזאת או אחרת, אבל לרוב לא ברמה שתפקדו לפני כן. גם אם הם הולכים לעבודה, הם לא יהיו פרודוקטיביים כשהיו. רוב האנשים כלל לא מצליחים לתפקד במשרה מלאה ומי שכן מצליח לשמור על מראית עין, עשוי להתפרק בבית, לשמוט את האחיזה ולעשות רק את הדברים ההכרחיים".
מי חשוף יותר לתופעה? "יש אנשים שיותר פגיעים לדיכאון", אומר ד"ר יריב. "למשל אנשים שעברו ילדות קשה או חוו בעיות משפחתיות וראו דפוסי התמודדות. לא פשוט לגדול לצד הורה דיכאוני. אנשים שחוו טראומה נמצאים בסיכון גבוה יותר". בדרך כלל יש טריגר שמעורר את הגל הראשון של הדיכאון. "הטריגר יכול להיות כל דבר: משבר בחיים, בעבודה או בזוגיות ועד 'טריגר ביולוגי-פסיכולוגי' כמו לידה או מוות. גם צריכת סמים יכולה להיות טריגר לדיכאון".
הדרכים השונות לטיפול בדיכאון
מדיכאון, כאמור, כמעט שאי אפשר להתאושש לבד - ולכן חשוב לפנות לעזרה מקצועית לצורך התאמת טיפול מתאים. דרכי ההתמודדות, לדברי ד"ר יריב, נחלקות לארבע קבוצות מרכזיות. הקבוצה הראשונה היא טיפולים פסיכולוגיים מסוגים שונים. "אנחנו מתמקדים בהם גם באורח החיים, בהרגלים של המטופל, בתפיסת העולם שלו, ואז מנסים לשפר אותם". הקבוצה השנייה כוללת תרופות נוגדות דיכאון קונבנציונליות. "שורה ארוכה של תרופות שפותחו משנות ה-50 ועד העשור האחרון שהמשותף לכולן הוא שהן משפיעות על מתווכים מוחיים בשם מונואמינים – חומרים שמשפיעים בין השאר על מצב הרוח", הוא אומר ומסביר שכולן יעילות בכשני שליש מהמקרים, אך לוקח להן מספר שבועות להשפיע.
"שיטה נוספת לטיפול היא גרייה מוחית", ממשיך ד"ר יריב. "אנחנו מנסים להשפיע על תפקוד אזור מסוים במוח ובהדרגה יוצרים שינוי בפעילות מוחית. אפשר לבצע את התהליך בשיטות שונות: אלקטרודות שמזינות חשמל במתח נמוך דרך הקרקפת (TDCS). דרך אחרת היא פולסים חוזרים של מגנט שעוברים לאזור מסוים ומנסים לעורר אותו - גרייה מגנטית (TMS). יש עוד שיטה ותיקה (ECT) נזעי חשמל, שמתבצעת תחת הרדמה בבית החולים. השיטה הזו גורמת לפרכוס ובכך מעוררת אזורים רחבים במוח לשנות את הפעילות שלהם. זו שיטה יעילה, אך יכולה לגרום לתופעות לוואי כמו למשל פגיעה בזיכרון".
עוד מציין ד"ר יריב, כי קיימת חלופה חדשה ומהירה. "ישנן תרופות שמשפיעות בתוך ימים ואף שעות תוך השפעה הולכת ומצטברת. מדובר בתרופות כמו אסקטמין וחומרים משוכללים אחרים. בניגוד לתרופות הקונבנציונליות, האסקטמין (ספראבטו) לא משפיע על מונואמינים אלא על מתווכים מוחיים אחרים. הוא לא מצריך הרדמה, ולא גורם לפגיעה בזיכרון ולכן מדובר בחלופה טובה לחלק מהמטופלים, בעיקר לכאלה שלא מסתדרים עם התרופות הקונבנציונלית". החלופה החדשה, אגב, נכנסה לסל התרופות בשנה שעברה.
חשוב להתאים לכל אדם שסובל מדיכאון את הטיפול הנכון ביותר עבורו, במקרים רבים יש צורך לשלב יותר מתרופה אחת. "דיכאון, בעיקר קשה, זו מחלה מורכבת שהרבה גורמים תורמים לה והרבה הרגלים לא מוצלחים נוצרים כתוצאה ממנה", מסביר ד"ר יריב, "רוב המטופלים ששקעו בדיכאון לתקופה ממושכת ומתקשים לתפקד, יצטרכו שילוב של טיפול ביולוגי עם עבודה על שינוי הרגלים, כולל עבודה עם המשפחה ובני הזוג". כאן המקום להדגיש שהטיפול הפסיכולוגי והתרופתי נלווים לשינויים באורח החיים. "זה דיאלוג עם המטופל. אני בודק מה המטופל היה רוצה, מה הכי מפריע לו ומה עשה לו טוב לפני ששקע בדיכאון. פעילות גופנית אירובית יכולה לעזור ולפעמים צריך להתחיל ממשהו יותר פשוט כמו לתכנן סדר יום או לקום מהספה. השינוי צריך להיות הדרגתי, להתקדם לאט, כמו בסרגל מאמצים".
"יש תקווה ובהחלט יש מוצא לסובלים מדיכאון", מסכם ד"ר יריב. "אפשר לעזור לרוב האנשים שמתמודדים עם דיכאון ולהקל על הסבל. ולכן, אסור להתבייש. חשוב לפנות לטיפול ועדיף כמה שיותר מהר. ככל שהדיכאון ארוך יותר, המצב נהיה מורכב יותר ולכן מאתגר יותר לטיפול. כאמור, יש היום המון סוגים של טיפול בדיכאון וכמעט לכל אחד אפשר להתאים את הטיפול שמתאים לו, כך שגם אם טיפול מסוים לא עבד בעבר, יש הרבה חלופות אחרות שאפשר להציע".
בשיתוף יאנסן ללא מעורבות בתכנים