השיתוף האמיץ של הזמרת בילי אייליש על הקשיים הנפשיים שחוותה כתוצאה מחשיפה לפורנו בגיל צעיר, ממשיך לעורר הדים. אנשי חינוך, רופאי ילדים ופסיכולוגים מגיבים, ומה שכבר ברור הוא שהסיפור של אייליש מדגיש את הצורך בשינוי גישה בכל מה שקשור לחינוך על מיניות, מין, מערכות יחסים והסכמה, גם בגילאים מוקדמים.
הזמרת שיתפה בראיון בתכנית של השדרן הווארד סטרן, כי נחשפה מגיל 11 לתכנים פורנוגרפיים אלימים, מה שגרם לה לסיוטי לילה, לבעיות נפשיות ולקשיים בקיום יחסי מין. אייליש תיארה כי החוויה הביאה אותה "לא להגיד לא לדברים לא טובים" כשהחלה לקיים יחסי מין, כיוון שחשבה שזה מה שהיא אמורה להימשך אליו. "אני חושבת שזה ממש הרס לי את המוח", סיפרה.
חשיבותו של הראיון עם הזמרת טמון קודם כל בעצם קיומו. יש לנו לעתים רבות את האמונה שאם לא נדבר על משהו הוא לא יקרה, אך המציאות היא שכל ניסיון להתעלם ולהדחיק תכנים רגשיים וטעונים אל מתחת לפני השטח, גורם להתמודדות מורכבת בהרבה בהמשך. או במילים אחרות, חוסר חשיפה למיניות בריאה בגובה העיניים בגיל צעיר, עלולה לגרום לקשיים חמורים במיניות בגיל מבוגר יותר ואף לתוצאות אלימות קשות יותר.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
האם גיל 11 הוא גיל נורמטיבי לצפות בפורנו?
הנתונים הסטטיסטיים לגבי הגיל שבו ילדים נחשפים לראשונה לתכנים פורנוגרפיים, והמהירות שבה צפייה בפורנו הופכת לנורמטיבית, מחייבים שינוי יסודי בגישה ובעיקר בהנגשה של "מיניות בריאה" על ידי ההורים ואנשי החינוך לדור הצעיר. סקר משנת 2017 שנערך בקרב כ-1,000 צעירים וילדים בבריטניה, הצביע על כך ש-28% בגילאי 11-12 צפו בפורנו, ו-65% בגילאי 15-16.
בשנת 2019, "המועצה הבריטית לסיווג סרטים" הזמינה סקר שהראה כי 51% מבני 11 עד 13 נחשפו לפורנו במחשב. ברוב המקרים זה היה מקרי, ולילדים צעירים רבים זה אף היה טראומטי. המחקר גם חשף פערי ידע בין ההורים לילדים - רק 25% מההורים שנשאלו חשבו שילדם ראה פורנוגרפיה באינטרנט, מול 63% מהילדים שראו בפועל.
ייעוץ מיני בציבור החרדי: מה מאפיין אותו ומה מייחד אותו?
"לדבר מוקדם ולדבר לעתים קרובות"
הזמינות המיידית והנגישות של התכנים, קשים ואלימים ככל שיהיו, גורמת לכך שילדים לא רק שנחשפים לפורנו בגילאים צעירים הרבה יותר מבעבר, אלא גם רואים יותר ויותר תכנים גרפיים ללא שום פיקוח. ויש לזה מחיר. מחקר משנת 2012 הראה כי מתבגרים שצפו בפורנוגרפיה גרפית אלימה, היו בסיכון גבוה פי שישה להיות תוקפניים מינית מאלה שלא נחשפו.
נציבת הילדים באנגליה, דאם רייצ'ל דה סוזה, קראה בשבוע שעבר להורים "לדבר מוקדם ולדבר לעתים קרובות" עם ילדים על פורנוגרפיה והטרדות מיניות. היא הודתה שהשיחה עלולה להיות קשה, אך המליצה להורים ומטפלים: "ליצור את התרבות לפני המשבר. ילדים רוצים לדבר עם הוריהם ועם המטפלים שלהם על זה. אנחנו יודעים את זה כי הם אמרו לנו", אמרה.
איך נדבר על מיניות בריאה עם ילדינו המתבגרים?
המציאות מתחילה מחוץ למסך
צעירים פונים לעתים קרובות לפורנוגרפיה, בשל מחסור במידע מספק בבתי הספר. מילי רוטמן, יו"ר המחלקה לריפוי בעיסוק באוניברסיטת בוסטון, ופרופסור לרפואת ילדים ורפואה, אמרה שההערות של אייליש משמשות קריאת השכמה להורים ולמבוגרים לשחק תפקיד פעיל יותר בחיי הילדים.
"ניהול שיחה עם בני נוער על מה שהם ראו, מתי, איפה וכמה פעמים, יכול להיות מאוד מועיל כדי לנסות למנוע מקרים עתידיים ולענות על שאלותיהם", אמרה רוטמן שסיפקה ייעוץ בנושא אלימות למחלקת המדינה לבריאות הציבור בארה"ב.
"בני נוער צופים בחומרים פורנוגרפיים קשים וחושבים שזה החיים האמיתיים, ובכך מניחים את הבסיס למציאות מעוותת ולבעיות נלוות בהמשך הדרך", הסביר דייוויד לי, פסיכולוג קליני ומטפל מיני מאלבקרקי, ניו מקסיקו. לי הוסיף שהניתוק האמיתי מושפע דווקא ממה שהפורנו לא מציג. "אינטראקציות מיניות בריאות דורשות משא ומתן, הסכמה, כנות, שליטה עצמית וכבוד", אמר. "ברוב תכני הפורנו מדלגים על כל זה. ובלי הסברה נכונה, ילדים לא יבינו עד כמה חשובים כל הנושאים האלה לקשרים מיניים בריאים".
חשיפה מוקדמת מובילה לביטחון מיני
הנתונים מראים שחשיפה מוקדמת לנושא מבטיחה מודעות גבוהה יותר ומביאה לפחות מקרים של אלימות מינית. בעוד שהחינוך המיני הרשמי בארצות הברית מתחיל רק בחטיבת הביניים, מדינות אחרות מתחילות ללמד ילדים על כך בגיל צעיר יותר. בהולנד, מתחילים ללמד חינוך מיני מגיל 4, והתוצאות מדברות בעד עצמן - שיעורים נמוכים בהרבה של הריון בקרב בני נוער, מחלות המועברות במגע מיני ותקיפות מיניות.