על רקע המשבר המתמשך במערכת בריאות הנפש הציבורית, כעת חושף סקר חדש כי כ-60% מהמטפלים במגזר הציבורי שוקלים לעזוב את מקום עבודתם. הסקר נערך על ידי פרופ' ערד קודש, מומחה לפסיכיאטריה ועומד בראש צוות בכנס ים המלח של המכון הלאומי למדיניות בריאות; וענבל ירקוני, מנהלת מערך הסיעוד ואחראית על בריאות הנפש בחטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים במשרד הבריאות, לקראת כנס בנושא, בהובלת "המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות".
לפי הממצאים, כ-64% מהמתלבטים הם מתמחים בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, כ-42% פסיכולוגים וכ-33% מהמתמחים בפסיכיאטריה. עוד עולה כי הסיבה המרכזית היא השכר הנמוך, וכן הפערים בין המגזר הציבורי לפרטי. שיקולים נוספים לעזיבה כוללים: עומס העבודה, איזון בין עבודה ופנאי, היקף העבודה האדמיניסטרטיבית הנלווית לעבודה הטיפולית והרצון לעבוד גם מהבית.
בשנים האחרונות חלה עלייה בביקוש לשירותי בריאות הנפש ברחבי העולם ובישראל בפרט. כבר בשנת 2020, נכתב בדוח מבקר המדינה כי שיעור ההפרעות הנפשיות בעולם הולך וגדל. ב-2021 ציינו במשרד המבקר כי דיווחים שהתקבלו בארץ ובעולם מצביעים על עלייה ברמות החרדה והדיכאון בקרב האוכלוסייה בעת מגפת הקורונה, המשתקפת בגידול של 72%-139% בפניות לקווי הסיוע השונים.
המצב חמור אף יותר מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל. מחקר משותף לאוניברסיטה העברית, לבית החולים לבריאות הנפש שלוותה ולבית החולים מעייני הישועה, שבחן את השלכות הטראומה של אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה על הציבור בישראל, הצביע על כך שיותר מ-520 אלף בני אדם במדינת ישראל נמצאים בסיכון לפוסט-טראומה. מחקרים נוספים העידו גם כן על מצב נפשי ירוד בקרב הישראלים עקב המלחמה הממושכת.
"עבודה שוחקת, לא מתגמלת ומתסכלת"
מניתוח תשובות המשתתפים בסקר הנוכחי, בין השאר פסיכיאטרים למבוגרים ולילדים, עובדים סוציאליים ואחים ואחיות פסיכיאטריים, עולה תמונה מדאיגה גם לגבי אופי העבודה של המטפלים. בהתייחס לעומס ולתנאי העבודה, ציינו המשיבים כי מדובר ב"עבודה שוחקת, לא מתגמלת, מתסכלת ובניצול העובדים במערכת על מנת שיעבדו כמה שיותר שעות כדי לחסוך בעובדים נוספים". עוד נכתב כי העומס הוא "רב ובלתי נסבל ואינו מאפשר אוויר לנשימה", וכן שהוא מוביל ל"תחושה שעסוקים כל הזמן ב'כיבוי שריפות' במקום בעבודת עומק משמעותית".
בהתייחסם למחוסר בכוח אדם ובמשאבים, המטפלים העידו כי ישנו חוסר בתקציב לפיתוח הדרכות לצוות המטפל, ואף "הישענות רבה מידי על מתמחים בתחומי הטיפול השונים". המשיבים אף ציינו כי בשל המחסור, הם מרגישים שאין ביכולתם להעניק למטופלים מענה מלא. יתרה מכך, הם מעידים כי הם חשים בתחתית מערכת הבריאות, וכי סביבת העבודה פעמים רבות אינה מכבדת את המטופלים ואת אנשי הצוות.
בסקר נבדקו, מנגד, גם הסיבות העיקריות שמשפיעות על רצון המטפלים להישאר במערכת הציבורית, 58% מהמשיבים ציינו את תחושת השליחות, וכ-58% - סיפוק מקצועי הודות לאפשרות הסיוע לאוכלוסיות מוחלשות.
לקראת הכנס שיתקיים במהלך השבוע הקרוב, נערך סקר גם בקרב מטופלים במערכת בריאות הנפש הציבורית, בהווה או בעבר. מהממצאים עולה כי 75% מהציבור סבורים שהגברת זמינות ונגישות הטיפול הוא הנושא החשוב ביותר לקידום חזון בריאות הנפש. 61% חושבים שיש צורך בחלופות לאשפוז פסיכיאטרי. 61% מהנשאלים סבורים כי יש להוסיף מענים חברתיים ושיקומיים בקהילה ו-60% רואים צורך בטיפול המותאם אישית.
עוד עולה מהסקר שנערך על ידי פרופ' ענת ברונשטיין קלומק ופרופ' דנה צור ביתן, כי קיים צורך בשילוב טכנולוגיה וחדשנות בתחום בריאות הנפש, בין השאר בהנגשת השירותים, גישה נוחה למידע מבוסס וטיפול מרחוק.
"חיזוק מערכת בריאות הנפש צריך להיות בחזית העיסוק של מערכות הבריאות"
בתגובה לנתונים, אומר פרופ' נחמן אש, יו"ר המכון לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, כי "מערכת בריאות הנפש, בעיקר לאחר 7 באוקטובר, מצויה על סף קריסה, ועל מנת שניתן יהיה לאפשר לתת מענה מספק וראוי לכלל אזרחי ישראל, יש צורך בשינוי רב מערכתי. פתרונות למצוקת כוח האדם וזמינות השירותים במגזר הציבורי הם צורך לאומי והם מחייבים את המערכת, שעד עכשיו הייתה מוגבלת בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות, לאמץ גישות חדשות, כדי שניתן יהיה לצמצם את המחסור האדיר שנוצר במטפלים. חיזוק מערכת בריאות הנפש צריך להיות בחזית העיסוק של מערכות הבריאות יותר מאי פעם. האתגר בכנס יהיה להביא המלצות לצעדים אופרטיביים שיוכלו לשמש את משרד הבריאות כדי להוביל את המערכת קדימה".
יורם שלאייר, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, מראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, מוסיף כי "כבר עם תחילת הרפורמה בבריאות הנפש ב-2015 ראינו כי הפעולה הראשונה שנוקטים היא סגירת מרפאות לפני שנפתחו חלופות, והתעלמות מטיפול בבעיית הבסיס שהוא כמובן תנאי שכר ועבודה בלתי ראויים ומבזים, אשר מביאים את העובדים לעזוב. מאז ידענו לצערנו מכות רבות, בכללן הקורונה, אסון מירון, שומר חומות וכמובן - אסון אוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. לצערנו, במקום לעדכן את שכר הפסיכולוגים ולעדכן תקינה שתתאים לצרכי האוכלוסייה כפי שנדרש עוד מהרפורמה בבריאות הנפש, ובמקום לשמר את הפסיכולוגים - מחפשים פתרונות 'פלסטר' מהירים".