זה יכול להיות ריח מסוים, סוג של רעש, לעתים זהו המקום או הרוח הסתווית לפני כניסתו של יום כיפור, שמזכירים את רגעי האימה ההם. ישנם טריגרים שונים אך התוצאה זהה - לאלו הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית זהו הרגע שבו הכול חוזר, הפחד, חוסר האונים, החרדה.
ישראל היא מדינה למודת מלחמות, מבצעים צבאיים ואירועי טרור. אלה מובילים לא רק לאובדן בנפש ולפציעה גופנית אלא אף לפגיעה נפשית חריפה ומתמשכת – פוסט-טראומה. אחת המלחמות הקשות שישראל ידעה היא מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו יותר מ-2,000 חיילים נהרגו, מעל ל-7,000 נפצעו, ואף 294 חיילים נפלו בשבי האויב. עבור ישראלים רבים המלחמה ההיא ומלחמות אחרות עדיין לא הסתיימו, והם חווים אותן יום יום, שעה שעה.
שוחחנו עם ד"ר יעל להב, פסיכולוגית קלינית מומחית ומרצה בכירה בחוג לריפוי בעיסוק בבית הספר למקצועות הבריאות באוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בתחום הטראומה הנפשית. ד"ר להב מטפלת וחוקרת טראומה מינית, התעללות פיזית ורגשית בילדות, ואף טראומות מסוג קרב ושבי. המחקרים שאותם ביצעה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב חושפים ממצאים מעניינים לגבי הקשר בין מצוקה נפשית עקב טראומה לבין מצוקה גופנית וכאב, ואף בנוגע לצמיחה פוסט-טראומטית.
לאחרונה ראה אור הספר "משחזור לזיכרון – טיפול בטראומה נפשית" בהוצאת רסלינג, בעריכתה של ד"ר להב ופרופ' זהבה סולומון. זהו הספר הראשון מסוגו בעברית שמאגד בתוכו מגוון רחב של שיטות טיפול לטראומה נפשית.
מהי הפרעה פוסט-טראומטית?
"הפרעה פוסט-טראומטית משקפת את הקושי של הסובל ממנה לעבד את האירוע הטראומטי שעבר. אירועים טראומטיים מוגדרים ככאלה שכרוכים בהם איום על החיים, סכנה של פגיעה פיזית או פגיעה מינית. מדובר באירועים שעלולים לסדוק את האמונות שלנו בנוגע לעולם, לאחרים ולעצמנו, ושמפגישים אותנו עם חוסר האונים ועם הפגיעות שלנו. הקושי לעכל אירועים כאלה עלול להוביל למצב שבו הם אינם הופכים לזיכרונות רגילים ועוברים שוב ושוב החייאה.
"אנשים שסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית מגיבים, מתנהגים ומפרשים סיטואציות כאילו שהאירוע הטראומטי מתרחש עכשיו. הם סובלים מסימפטומים חודרניים שמתבטאים בפלאשבקים של האירוע, בעליית זיכרונות בנוגע לאירוע, בסיוטים ובתגובות פיזיות וחרדה מוגברת כאשר הם באים במגע עם גירויים שקשורים לטראומה. עקב המצוקה שהם חווים הם נמנעים מלחשוב ומלהיזכר בטראומה, ואף נמנעים ממצבים, מאנשים או מגירויים שקשורים אליה. הם סובלים מעוררות מוגברת שמתבטאת בנטייה להתפרצויות זעם, בדריכות, בהפרעות שינה ובקשיי ריכוז. כמו כן, הם נוטים להחזיק באמונות שליליות ופסימיות וסובלים באופן מתמשך מרגשות שליליים כמו פחד, כעס ואשמה".
מה מאפיין את הטראומה של מלחמת יום הכיפורים?
"לדעתי מלחמת יום הכיפורים הפגישה אותנו כחברה עם הפגיעות שלנו. חוסר ההיערכות, התפקוד הלקוי של מקבלי ההחלטות במדינה לצד האבדות הקשות, עוררו חוויה עמוקה של פגיעות וחוסר אונים. עם זאת, אני מאמינה שזה לא מדויק לעשות הכללה כאשר אנחנו מדברים על חוויה טראומטית. לכל אחד מהלוחמים או האזרחים שנפגעו מהמלחמה יש את סיפור הטראומה האישי שלו - משהו ספציפי שקרה לו ושסדק את ההגנות שלו. מה שהיה טראומטי עבור האחד לא היה טראומטי עבור האחר, ולהפך. בטיפול אנחנו רוצים להכיר מקרוב את הנרטיב האישי של המטופל, את המשמעויות הספציפיות של הטראומה עבורו, במטרה לקדם החלמה."
לאחרונה יצא הספר בעריכתך ובעריכתה של פרופ' זהבה סולומון "משחזור לזיכרון – טיפול בטראומה נפשית". מאיפה הגיע הרעיון לספר ולמי הוא מיועד?
"לצערנו הרב, קשה לחשוב על החברה הישראלית במנותק מהטראומה הנפשית. החברה הישראלית מתאפיינת בהיסטוריה טראומטית קשה ובחשיפה חוזרת ונשנית לטראומה המונית. בכל פעם שיש מלחמה או מבצע צבאי, עשרות אלפי אנשים בישראל מגויסים לצבא או לוקחים חלק באירועים קשים. נוסף על כך, יש קבוצות שלמות של אנשים שחווים את 'שדה הקרב' בביתם, ונחשפים לטראומה במסגרת שגרת חייהם כדוגמת תושבי יישובי הדרום. לחשיפה המסיבית הזו לטראומה יש מחירים רבים ונרחבים. לא זו בלבד שהיא עלולה להוביל לפגיעה נפשית וגופנית מתמשכת, אלא שההשלכות של הטראומה מחלחלות ועוברות הלאה, ומשפיעות הן על הסביבה הקרובה של שורדי הטראומה והן עלינו כחברה.
"מתוך ההכרה במחירים הכבדים של הטראומה הנפשית, פרופ' זהבה סולומון ואני זיהינו את החשיבות הגדולה שיש להנגשת הידע בנוגע לטיפול בטראומה. הספר 'משחזור לזיכרון - טיפול בטראומה נפשית' הוא פרי של שיתוף פעולה עם טובי הקלינאים בארץ, והייחודיות שלו היא בעובדה שהוא פורש מגוון רחב של טיפולים ופונה לא רק למטפלים אלא גם לאנשים שמעוניינים לפנות לטיפול. ההנחה שבבסיס הספר היא שאין טיפול אחד ויחיד לטראומה. ישנו מגוון רחב של טיפולים ולכן ניתן להתאים את הטיפול לצרכים הספציפיים של המטופל".
מהן שיטות הטיפול המומלצות לפוסט-טראומה?
"כפי שציינתי, אין שיטה אחת ויחידה לטיפול בהפרעה פוסט-טראומטית, אלא מגוון של שיטות. עם זאת, על שיטות טיפול רבות אין מחקר או שהמחקר הוא מצומצם ביותר. יש כמה שיטות טיפול שיש לגביהן הרבה עדויות מחקריות ושנמצאו כיעילות: שיטת החשיפה הממושכת, שיטת העיבוד הקוגניטיבי, EMDR, וכשמדובר בתסמונת פוסט-טראומטית מורכבת, הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT). חשוב לציין שלא כל המטופלים מתחברים או נעזרים בכל אחת מהשיטות ולכן יש צורך בגמישות ובפתיחות הן של המטפלים והן של המטופלים. אם מטופל נמצא בטיפול ואין תוצאות כדאי לשקול לעבור לשיטת טיפול אחרת".
כמטפלת האם קרה שהבנת ששיטת טיפול אחת לא עובדת ועברת לאחרת?
"בהחלט. כמטפלת אני עושה שימוש בכל מיני שיטות טיפול: EMDR, טיפול דיאלקטי-התנהגותי, היפנוזה ושיטת החוויה הסומטית. והיו כבר מקרים בעבר שמטופלים לא התחברו לשיטה מסוימת, או שחוו אותה כמאיימת וכמציפה מדי, וכאשר עברנו לשיטה אחרת השיפור היה ניכר. אני חושבת שלמטפלים רבים, ואני בהם, יש לעיתים נטייה להיצמד לטיפול שאנחנו מתחברים אליו במיוחד, אבל חשוב מאוד שנפגין גמישות, ושנהיה קשובים למטופלים שלנו".
מה אנחנו לא יודעים על טראומת קרב?
"פעמים רבות אני מגלה שאנשים רבים לא מכירים בהשפעות שיש לטראומה הנפשית על הגוף. לרוב יש נטייה לתפוס את התגובות הפוסט-טראומטיות כנפשיות או רגשיות ולשים בצד את העיסוק בגוף. אבל למעשה ידוע שהגבול בין הנפשי לגופני הוא מלאכותי, ושההפרעה הפוסט-טראומטית משפיעה לא רק על הבריאות הנפשית אלא גם על הבריאות הפיזית. המחקר מראה שאנשים שסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית תופסים את הבריאות שלהם באופן שלילי, מדווחים על שכיחות גבוהה יותר של תחלואה וכאב כרוני ומזדקנים מהר יותר. החוויה המתמשכת של המצוקה הרגשית וההחייאה התדירה של הטראומה מהווים מעמסה על המערכת הפיזיולוגית, ולאורך זמן התהליכים האלה מחלישים את מערכת החיסון".
האם בטיפול פסיכולוגי ישנה התייחסות להשלכות של הטראומה על הגוף ועל הבריאות הפיזית?
"בהחלט כן. ישנן שיטות טיפול ששמות דגש על החוויה הגופנית של האדם שסובל ממצוקה פוסט-טראומטית. אחת מהן היא שיטת החוויה הסומטית (Somatic Experiencing), שאף נכתב עליה פרק בספר, על ידי ועל ידי מיכל קלארמן ונחום פרידמן. ההנחה בבסיס השיטה הזו היא שההפרעה הפוסט-טראומטית הוא תוצר של עוררות עודפת שנשארה 'תקועה' במערכת העצבים בעקבות האירוע הטראומטי. בזמן האירוע הטראומטי, עקב האיום המשמעותי שאנחנו חווים, המערכת הסימפתטית מניעה את הגוף לקראת תגובה של לחימה או בריחה. ברגעים האלה נוצרת עוררות מוגברת שנשענת על תהליכים פיזיולוגיים. במקרה שיש לנו אפשרות לבצע את תגובת הלחימה או הבריחה נחווה פורקן של העוררות ונוכל לחזור לתפקוד רגיל. לעומת זאת, במקרה שאנחנו חווים קיפאון (Freeze) או שאנחנו נמנעים מפורקן טבעי של העוררות אחרי שהטראומה חלפה, אותה עוררות תישאר במצב של תקיעות ותוציא את מערכת העצבים מאיזון, מה שמתבטא, בין היתר, בהפרעה הפוסט-טראומטית. בטיפול בשיטת החוויה הסומטית אנחנו מפנים את הקשב של המטופל לחוויה הגופנית שלו, ומאפשרים לו בהדרגה להשלים את התהליך הטבעי של פורקן העוררות והחזרה לאיזון של מערכת העצבים".
<< פוסט טראומה: הטיפולים הטבעיים שיכולים לסייע
האם לדעתך אדם יכול לצמוח אחרי טראומה?
"התשובה היא כן, אבל כנראה פחות ממה שהיינו רוצים. צמיחה פוסט-טראומטית היא תופעה שמשקפת שינוי עמוק וחיובי שהאדם חווה בעקבות הטראומה. מדובר בטרנספורמציה חיובית שבאה לידי ביטוי באופן שבו האדם תופס את עצמו, את הקשרים שלו ואת החיים. אנשים שמדווחים על צמיחה פוסט-טראומטית מתארים תפיסה חיובית יותר של עצמם כבעלי כוחות, מערכות יחסים קרובות ומשמעותיות יותר, והערכה רבה לחיים. בעשורים האחרונים נושא הצמיחה הפוסט-טראומטית הפך להיות מאוד פופולרי, ובוצעו מחקרים רבים שתיעדו צמיחה בקרב שורדי טראומה.
"עם זאת, בעבודה שלי כמטפלת שמתי לב שפעמים רבות יש פער בין הדיווחים על צמיחה פוסט-טראומטית לבין המצב בפועל שהולך ומתדרדר. מתוך המקום הזה התחלתי לחקור את הנושא וביצעתי מחקרים בקרב לוחמים לשעבר ופדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים ובנות זוגם, במסגרת מרכז מצוינות לחקר טראומה המונית בראשותה של פרופ' זהבה סולומון. הממצאים הראו שדיווחים על צמיחה פוסט-טראומטית ניבאו שינויים שליליים ולא חיוביים כמו שהיינו מצפים. מצאנו שצמיחה פוסט-טראומטית ניבאה החרפה בסימפטומים של ההימנעות, ובתפיסות השליליות לגבי הבריאות הפיזית, ואף ירידה בהסתגלות הזוגית. הממצאים האלה חיזקו את התפיסה שלי שפעמים רבות דיווחים על צמיחה פוסט-טראומטית הם תוצר של הגנות, ושלמעשה ייתכנו שני סוגים של צמיחה פוסט טראומטית: האחד שמשקף שינוי עמוק שנובע ממציאת משמעות באירוע הטראומטי, והשני שמשקף שימוש מוגבר במנגנוני דיסוציאציה וניתוק. בעוד שהראשון עשוי לקדם רווחה נפשית ופיזית, השני עלול למנוע החלמה ולהוביל להחרפת המצוקה".
אם כך, יש צמיחה פוסט-טראומטית אמיתית אבל היא פחות שכיחה ממה שנדמה לנו?
"בדיוק כך. אם אני מנסה לסכם את הממצאים שלי, אז הם מובילים למסקנה שאולי אנחנו צריכים להיות מעט יותר צנועים מול ההשפעות של הטראומה. טראומה נפשית היא חוויה יוצאת דופן, לא כיוון שהיא אינה שכיחה, אלא משום שהיא מפגישה אותנו באופן בוטה וחריף עם הפגיעות ועם חוסר האונים שלנו. האפשרות לשרוד את הטראומה ולעבד אותה אינה מובנית מאליה. היא דורשת כוחות נפש, ולעיתים גם עזרה חיצונית. לא תמיד, אף שכך היינו רוצים, אפשר 'להפוך את הלימון ללימונדה' ולצמוח מאירועים קשים. והשיח שמקדם ומהלל צמיחה פוסט-טראומטית כחלק מהטרנד של החשיבה החיובית, עלול במובן הזה להיות בעייתי. הוא עלול לייצר לחצים נוספים עבור שורדי הטראומה, שמתמודדים גם כך עם אתגר עצום, ולהקשות על מטפלים בזיהוי המטופלים שחווים מצוקה ושזקוקים לעיבוד של החוויה המכאיבה הטראומטית כדי לחוות הקלה".
>> בת זוג של לוחם הסובל מפוסט טראומה מספרת על היחסים האינטימיים ביניהם
כיצד אנחנו יכולים לעזור לסובלים מפוסט טראומה בסביבתנו?
"קודם כל לעודד את האדם שסובל מהפרעה פוסט-טראומטית לפנות לטיפול פסיכולוגי כמה שיותר מהר. ידוע שיש יתרון משמעותי לפנייה לטיפול בסמוך ככל הניתן לאירוע הטראומטי. מעבר לכך, ניתן לעזור על ידי מתן תמיכה. מחקרים מראים שתמיכה חברתית עוזרת להפחית את הסיכון להתפתחות הפרעה פוסט-טראומטית, ומקדמת תהליכי החלמה לאחר התפתחות ההפרעה. לכן חשוב מאוד למצוא את הדרך ולספק תמיכה מתמשכת, עקבית ויציבה לאדם קרוב שסובל מהפרעה פוסט-טראומטית. עם זאת, חשוב שהתמיכה תהיה מאוזנת ותואמת את הצרכים של אותו אדם שסובל מההפרעה, וגם את היכולות והמשאבים של נותן העזרה. עזרת-יתר, שפעמים רבות מגיעה ממקום של רצון לגונן ולשמור, עלולה להעמיק את האמונה של השורד שהוא לא מסוגל להתמודד ובאופן הזה, להחריף את מצבו. יתרה מזאת, עזרה כזו עלולה להגביר את הפגיעות של נותן העזרה. במחקר שביצענו בקרב בנות זוג של פדויי שבי ולוחמים ממלחמת יום הכיפורים, מצאנו שמעורבות-יתר הובילה להתפתחות של טראומטיזציה משנית, כלומר לתהליך שבו בת הזוג 'נדבקת' וסובלת בעצמה מסימפטומים פוסט-טראומטיים. לכן חשוב שהאנשים הקרובים לאדם שסובל מההפרעה הפוסט-טראומטית ימצאו את האיזון העדין בין מעורבות ואמפתיה ובין שמירה על גבולות, ופעמים רבות יש צורך בעזרה מקצועית כדי להתמודד עם הסיטואציה המורכבת הזו".