לפני כשלושה שבועות, לקירה רודיק, חברת הפרלמנט האוקראיני, היו תוכניות פשוטות יחסית: היא התכוונה לשתול נרקיסים בחצר האחורית של ביתה. במקום זאת היא בילתה את סוף השבוע שלה ללמוד לירות ברובה ולהתכונן להתקפות על קייב. "אנחנו לא הולכים לשום מקום", כתבה רודיק בציוץ שהפך ויראלי. "זו העיר שלנו, האדמה שלנו, הקרקע שלנו. נילחם על זה. בשבוע הבא אני אשתול את הפרחים שלי. כאן".
I planned to plant tulips and daffodils on my backyard today. Instead, I learn to fire arms and get ready for the next night of attacks on #Kyiv. We are not going anywhere.
This is our #city, our #land, our soil. We will fight for it. So next week I can plant my flowers. Here. pic.twitter.com/TCMGogKVt5
רודיק כנראה עדיין לא שתלה את הנרקיסים ובזמן שהמלחמה באוקראינה נמשכת ונמשכת, רבים מאיתנו שממשיכים לחיות חיי שגרה חשים תחושת אי נוחות ביחס לעובדה שאצלם הכול ממשיך להתנהל כרגיל. יש משהו מציק בללכת לארוחת ערב עם חברים או לתכנן תוכניות לסופ"ש בזמן שאנחנו יודעים שכל כך הרבה אנשים נמצאים במצב שונה לחלוטין.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"אל תצמצמו את הכאב שלכם"
תחושת האשמה הופעלה אצל רבים מאיתנו במהלך השנתיים האחרונות. "החוצפה" להנות מהחיים בזמנים שיש אנשים רבים שסובלים יכולה להרגיש לא נכון מבחינה מוסרית, ותחושת האשמה משקפת מנגנון טבעי של שותפות בכאב של אחרים, גם אם אנחנו לא מושפעים ממנו ישירות. מעבר לתחושות הקשות, הארועים האחרונים יכולים להעלות שאלות ערכיות, כמו עד כמה אנחנו שאננים והאם אנחנו עושים מספיק, או בכלל, כשאנשים רבים כל כך נפגעים.
הפסיכותרפיסטית לורי גוטליב שיתפה בשיחה שניהלה עם מטופל על המלחמה. "אני באמת לא צריך להרגיש כל כך מדוכא," אמר המטופל. "כלומר, אנשים מתים באוקראינה ואני בר מזל להיות בטוח". גוטליב הגיבה, "האם יכולה להיות מלחמה *ו* שתרגיש מדוכא?". זה לא היה משהו שהמטופל שלה שקל.
"יש כל כך הרבה סבל בעולם, בין אם זה בגלל מלחמה או קורונה או הטרגדיות הרבות האחרות שאנו מתמודדים איתן", כתבה גוטליב. "אבל בבקשה אל תצמצמו את הכאב שלכם רק בגלל שאתם לא חושבים שהוא חמור מדי בהשוואה למשהו אחר".
Patient: I really shouldn’t feel so depressed. I mean, people are dying in Ukraine but I’m lucky to be safe.
Me: Can there be a war *and* you feel depressed?
Patient (crying): Oh. I never considered that.
בשבועות האחרונים, רבים שיתפו ציטוט של הסופרת והמאיירת מארי אנדרו שמתארת במילים קצרות ומדויקות את המורכבות של הרגע, ובכלל: "מישהו תמיד משקשק כוס קוקטייל בחצי כדור אחד כשמישהו מאבד בית באחר בזמן שמישהו מתאהב באותו בניין דירות שבו מישהו מתאבל. העובדה שהסבל, היומיום והיופי חופפים היא בלתי נסבלת ומדהימה".
אנדרוז כתבה את הקטע הקצר בתגובה לשריפות הבר באוסטרליה בתחילת 2020. "רציתי להזכיר לעצמי איך העולם תמיד היה ככה: אבל ויופי מתרחשים בו זמנית", סיפרה. "זה כל כך מבלבל לתפוס, אבל זה עוזר להבין את ההקשר שלנו בהיסטוריה, איך זה לא חדש. יש לנו עכשיו הרבה יותר גישה לחדשות, אבל תמיד היו זוועות ונפלאות בו זמנית".
"זה מחריד שאנשים באוקראינה פתאום לא יכולים להנות מסוף שבוע פשוט בבית", סיפרה המאיירת. "אבל הסירוב שלנו להנות לא מועיל כמו לתת מה שאני יכולה ולעזור במה שאני יכולה - פעולות קטנות שמראות שאכפת לי מהם. לסרב להנות או לא לדאוג לעצמנו זה פשוט להיכנע לחוסר התקווה הנורא הזה".
Beautiful words by @bymariandrew. I was on the inside looking out 10 yrs ago, wondering how others were brushing their teeth or decorating for the holidays while I grieved the loss of my son. Now I’m doing the mundane while the people of Ukraine fight for their lives & country. pic.twitter.com/KaKK5sInCA
ולבסוף, עוד משהו שחשוב לזכור זה שאף אחד לא יחשוב שאתם לא מעודכנים או חסרי אכפתיות אם אין לכם משהו מעניין להגיד על שורשי מלחמת רוסיה-אוקראינה, האיום במלחמה גרעינית או על הרעיון של אזור אסור לטיסה. אפשר גם מדי פעם להתרחק מהמסך ולעצור לרגע את שטף הדיווחים, כי לטפל בבריאות הנפש שלנו עצמנו זה בוודאי לא מעשה שמעיד על אנוכיות.