אתמול שוחרר איתן בן ה-12 משבי החמאס. בני משפחתו תיארו את התופת שעבר בעת שהותו עם החוטפים האכזריים. דבורה כהן, דודתו, סיפרה היום (שלישי) בראיון ששודר בטלוויזיה הצרפתית, על חוויותיו הקשות שעבר במהלך שהותו ברצועת עזה. "חמאס הכריחו אותו לצפות בסרט של הזוועות, זה שאף אחד לא רוצה לראות, הם חייבו אותו לצפות בו", ציינה בין היתר.
ד"ר יונתן קושניר, פסיכולוג קליני, מומחה ומדריך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אומר כי באופן כללי צפייה בסרטים קשים יכולה להוביל לתגובות המתבטאות במצוקה וחרדה חריפות. "אנחנו יודעים איזו השפעה יש לסרטי אימה על ילדים ומבוגרים, ופה מדובר בסרט שמראה זוועות שממש קרו במציאות. זו ממש התעללות. אם לנו כמבוגרים קשה להתמודד עם זה, הרי שלילד קשה פי כמה. חלק מהילדים אף עשויים להתמודד עם פוסט-טראומה".
עוד הוא מוסיף כי חוויית הטראומה כוללת שינוי באמונות הבסיסיות שלנו – אמונה בבני אדם, בביטחון שלנו וישנן גם תחושות אשם שעלולות להתעורר לנוכח הסיטואציה האכזרית. לדבריו, ילד שנמצא בשבי והוא עד לזוועות וגם נמצא תחת איומים, עלול לסבול מתסמינים שונים ומגוונים. "יכולים להתעורר קשיי שינה, היצמדות להורים. יש גם סיכוי לפתח פחדים שכלל לא היו קודם, פחד ללכת לבד למקומות, קושי לסמוך על אנשים. באופן כללי הביטחון בעולם נעלם. זה עלול לגרום לחרדה מטורפת. יש פה מתכון למשהו מזוויע. כשמדברים על ילד שגם נמצא בתוך שבי, וגם רואה סרטונים כאלה זה נורא – זה מנפץ את כל עולמם, את כל מה שהכירו".
יתרה מכך, הד"ר מציין כי גם אם ילד לא נמצא פיזית בתוך שבי אלא צופה בסרט הזוועות מביתו, ההשפעה צפויה להיות משמעותית.
אפשר בכלל להשתקם ממצב כזה?
"אני חושב שאם אני צריך להשוות את זה לשואה, שזה האירוע הכי גדול ונורא שאפשר להשוות אליו את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, רואים שיש מנעד גדול מאוד בשיקום של אנשים. היו אנשים שהשתקמו והיו שלא. זה תלוי באופי הטראומה. גם למקום שאליו הילד חוזר ישנה השפעה גדולה. הדבר הבסיסי והחשוב ביותר הוא חום ואהבה ותחושת עיטוף. בנוסף, המטרה היא להחזיר לתפקוד, לנרמל, לייצר סיפור קוהרנטי של מה שהיה, לשים דגש על העובדה שהוא שרד. בשורה תחתונה - לא כולם יפתחו פוסט-טראומה, זה מאוד תלוי במערכת התמיכה שיש להם. במקרה של אלה שכן מפתחים אותה, יש גישות טיפוליות שונות שיכולות לעזור להתמודד, כמו למשל EMDR (שיטת טיפול בטראומה דרך העיניים) ועוד".