יעל גולן (47, נשואה + 3) מהשרון, הגיעה לליווי רוחני מעולמות ההייטק, בהם עבדה במסחר ושיווק בצ'ק פוינט ונייס, עבודה תובענית עם נסיעות לחו"ל ושכר גבוה בצידה. "הייתי טובה בזה אבל לא אהבתי את מה שעשיתי". בעשור האחרון היא מלווה רוחנית בבית אבות "בית יוליאנה" בהרצליה ובשיקום אורטופדי בשיבא וחברה בוועד המנהל של העמותה לליווי רוחני בישראל.
איך הגעת לליווי רוחני?
"כשעבדתי ב-ECI אבי התמודד עם סרטן בדרך ייחודית - הוא לא קיבל כימותרפיה וסרב לקבל משככי כאבים, זה הותיר בי חותם עמוק. כשאבא חזק ודומיננטי הולך ודועך, זה מערער את כל היסודות שאתה גדל עליהם. הוא לא יכול היה לחשוב שיאבד את הזקן שלו שהיה חלק מהזהות שלו, ואני חושבת שאם היה לו מלווה רוחני שיחבר אותו למקום הזה אולי הוא היה מסכים לקבל טיפולים. במהלך השנים למדתי הילינג ואימון אישי, ורק בהמשך נחשפתי לליווי רוחני. הבנתי שהחיים עוברים מהר ועדיף לעשות משהו שמתחברים אליו ונותן משמעות ותחושה של שליחות".
עוד ב-mako בריאות:
>> אופס: תאונות הסקס הכי נפוצות נחשפות
>> איך נשארים צעירים? שותים את המיץ הזה
>> מה השיניים שלכם אומרות עליכם? מתברר שהמון
גולן מספרת שאחד האנשים שליוותה במהלך השנים היה גבר בן 55 שהיה אמור לעבור קטיעת רגל. "בתקופה הזו הוא היה צריך להאמין שלא יקטעו את רגלו או להשלים ולקבל זאת כעובדה. עשינו דמיון מודרך והרפיות, קראנו טקסטים על תקווה. כשהאמין שיצליח, הייתי איתו שם, וכשהבין שזה לא יעבוד, ביררנו איך יתמודד עם אובדן רגל. הליווי הוא להיות עם האדם במקום שבו הוא נמצא ולהרחיב את השיח דרך הכלים. בסופו של דבר הוא עבר את הקטיעה אבל היה כבר במקום אחר, יצא מחוזק מהתהליך והאמין שיצליח להתמודד עם כל תוצאה".
איך נראה יום בעבודה של מלווה רוחני?
"אני עובדת פעמיים בשבוע עם 15 קשישים, שאליהם קיבלתי הפנייה מעו"ס, בו נאמר לי שהם עוברים משבר. בזקנה יש סבל, היחלשות וכאב, וכשסוחבים את זה לאורך שנים חייבים להתחבר למקור שנותן כוח ומשמעות. אני יושבת איתם לשיחות בגינה או בחדר. עובדת הרבה עם הקראת שירים, טקסטים, מוזיקה או תפילה ודמיון מודרך. ליווי רוחני הוא לא טיפול, אין מטרה לשנות או לתקן משהו, ואין לי יעד טיפולי. הליווי הרוחני הוא גם לצוות, לדיירים ולמשפחות, נותנים להם סדנאות וכלים להתמודד עם המוות. אני עובדת איתם על חיבורים, לעצמם לאמונה, לסיפור חיים, למשמעות, לקהילה ולטבע. יש הרבה בדידות בזקנה ואובדנים של בני משפחה. דווקא כשכבר לא רודפים אחרי כסף, יש להם את כל הזמן שבעולם להתחבר למקורות הרוח".
איך הליווי הרוחני השפיע על חייך?
"הרגעים בהם אני יושבת עם אדם והעיניים שלו מנצנצות ועולה חיוך בגלל זיכרון, בגלל שהוא הצליח לשכוח שהוא חולה וזקן והתחבר לחלק עמוק בתוכו. בניגוד למה שחושבים, אני לא רואה הרבה מוות אלא אנשים שחווים משבר סביב ניתוח, זקנה או פציעה. אני חושבת שאנחנו לא מתארגנים מספיק לחיים של זקנה, ולא מדברים על נושאים כמו חולי, מוות וסבל. החשיפה שלי לסבל של אנשים אחרים יכולה לעורר פחדים ודאגות אבל הביאה איתה גם ראייה של הערכת הטוב, כי אני לא יודעת מה יהיה מחר. אני משתדלת להוקיר תודה על הקשרים עם הילדים ובן הזוג, ליהנות מהדברים הקטנים. אני פחות רודפת היום אחרי החומר ונמצאת בחיבור עם מה שיש לי".
איך את שומרת על עצמך מהקושי והסבל שאת נפגשת איתו?
"יש לי קבוצה של מלוות רוחניות בה אנחנו מלוות אחת את השנייה ומשתפות בסוגיות, דילמות והתלבטויות. אבל אני גם מקבלת הרבה השראה מאנשים שחווים קושי. למרות שכל יום בשביל הזקנים הוא מאמץ, יש להם כוח לחיים, והם עדיין רוצים לחיות. כמובן שיש לי רגעים של עייפות. אבל אנו עובדים על נפרדות, כי לכל אחד יש את המסע שלו. חלק מהמקצועיות שלנו, זה להתחבר במפגש ולהיות בנוכחות והקשבה אבל כשזה נגמר, זהו, אני מסכמת את המפגש ונפרדת".
אחת המטופלות שמהן נפרדה גולן הייתה קשישה בת 90 פלוס שגילו לה סרטן ממאיר. "ברגע אחד היא הבינה שחייה עומדים להסתיים והתלבטה האם לעבור טיפולים כימותרפיים. למרות גילה המופלג היא אהבה את החיים ורצתה להמשיך לחיות, היא הייתה מאוד פעילה ונהגה לומר 'יש לי הרבה תוכניות'. היא חשבה שתחיה לעד אבל הגיע הרגע שהבינה שחייה עומדים להיפסק. ביררתי איתה מה היא רוצה עוד להספיק, והיה לנו זמן לשבת יחד ולעכל את הבשורה. לבסוף היא החליטה לא לעבור את הטיפולים הכימותרפיים. בזמן המועט שהיה לנו הספקנו לסכם את החיים את ההצלחות, ההחמצות, לסגור מעגלים סביב המהות של מי היא הייתה כל החיים, ומה היה הקו שליווה אותה. כשלאדם יש אפשרות לסכם את חייו זו זכות גדולה. בסוף, היא נפטרה בשלווה ללא כאב, עטופה באהבה של משפחתה".
לשפר את איכות החיים גם בסוף החיים
בניגוד לארה"ב ואירופה שם פועלים מלווים רוחניים שנים רבות, לישראל הוא הגיע רק ב-2002 בעזרת הפדרציה היהודית בניו יורק. העמותה לליווי רוחני הסמיכה עד כה כ-80 מלווים רוחניים, שעובדים באחד מ-10 בתי החולים במחלקות של שיקום אורטופדי, גריאטרי או נוירולוגי ובמחלקה האונקולוגית או בבתי אבות או מחלקות הוספיס. כיום יש כעשר תוכניות הכשרה, ביניהן תוכניות המבוססת על בודהיזם, ותוכניות המבוססות על תכנים יהודיים.
"אחד הקשיים הוא למצוא מקומות לסטאז' בבתי חולים ובתי אבות. מחקר שנעשה בארץ במחלקה האונקולוגית העלה כי ברגע שהסבירו למטופלים על הליווי הרוחני, מחצית מהם אמרו שהיו רוצים בזה. ברגע שאנשים יודעים, יש להם רצון בליווי רוחני, אבל הרוב לא מודעים לכך", אומרת ד"ר מיכל פגיס, חברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן; "יש לליווי משמעות רחבה גם בתוך החיים החילוניים כמו מה התפקיד שלנו בחיים, במה תרמנו לעולם, הקשר הבין אנושי שיש לנו עם אנשים אחרים, וזהויות לאומיות או תרבותיות".
עד כמה הליווי הרוחני יעיל למטופל?
"קיימים מחקרים על צרכים רוחניים של מטופלים. אנשים שמעוניינים להיפגש עם מלווה רוחני מדווחים שמפגשים גורמים להם לעלייה בתחושת רווחה והקלה הקשורה במציאת משמעות. מחקרים אחרים מראים שהמלווים הרוחניים מסייעים בשיתוף פעולה עם הצוות הרפואי, במקרים שיש חוסר שיתוף פעולה מצד המטופלים. האם זה אומר שהם גם עוזרים להחלמה? זו לא מטרתו של הליווי הרוחני, אלא יכולה להיות רק תופעת לוואי שלו. עלייה בשביעות רצון, סיפוק ואושר כמובן תורמת להחלמה. עם זאת, הליווי הרוחני יסתיים במוות של המטופל. הרעיון הוא לשפר את איכות החיים גם בסוף החיים. חלק מהטיפול התומך הוא גם בבני המשפחה של החולים ובשיפור היחסים ביניהם".
ד"ר פגיס מציינת כי בישראל המושג של ליווי רוחני עדיין לא ממש מוכר לצוותים רפואיים ובכלל. "קיימת התנגדות וחשדנות מצד ישראלים שמגדירים את עצמם חילוניים כנגד אנשי דת במוסדות ציבוריים", ולמרות שליווי רוחני בישראל לא מבוסס על אנשי דת, המונח רוחני בעל קונוטציה לעולם הדתי. בארץ הליווי הרוחני נכנס בעיקר בהקשר לסוף החיים. יש תנועה שלמה בישראל שמנסה לשנות את חוויית המוות, שרוצה לאפשר המתה בחסד, או הוספיס ביתי, והמלווים הרוחניים הצטרפו אליהם. בארה"ב ובאירופה הליווי הרוחני הוא לכולם, ולא רק לאנשים לפני המוות, גם למשפחות שמתמודדות, לפעמים אחרי המוות".
לאחרונה העמותה לליווי רוחני הקימה פיילוט עם משרד הרווחה בו הם מלווים בני משפחה שאיבדו מישהו במוות אלים ופתאומי. בנוסף, יש כיום מלווים רוחניים ביחידות להשתלות ודיאליזה, קטועי גפות. "זה הולך ונפתח לעולמות שלאו דווקא קשורים במוות, אלא גם במשבר קשה".
מי זקוק לליווי רוחני?
"מנעד גדול של אנשים. מלווים רוחניים במערכת הרפואית יעבדו עם אנשים שחלה החמרה במצב הרפואי או הרגשי שלהם. אם הצוות הרפואי מזהה החמרה כזו הוא מפנה לפסיכולוג ואם יש עניין וזה נראה מתאים גם למלווה רוחני. לפעמים מדובר בחולים שלא משתפים פעולה עם הצוות הרפואי, כי הם מאבדים תקווה, ומציאת משמעות יכולה לעזור. בארה"ב המלווים הרוחניים מסתובבים במחלקות ופוגשים כל יום חולים אחרים או בחדרי מיון או בטיפול נמרץ, שם הם מדברים עם המשפחות לאחר שהודיעו להם שבן משפחה נכנס לניתוח או נפטר. בישראל אין מלווים רוחניים בחדרי טיפול נמרץ משום שהמערכת הרפואית במצב כלכלי קשה. באונקולוגיה, לדוגמא, היכן שיש יותר טיפול תומך וכספים מקרנות מחקר או תרומות, מוצאים את הדרך לממן את הליווי הרוחני".
המטרה הפורמאלית היא לענות על הצרכים הדתיים והרוחניים של אנשים במצבי משבר. צרכים דתיים יכללו בין היתר תפילה או דיבור על האל או על מה שקורה אחרי המוות, צרכים רוחניים לא מחייבים אמונה וכוללים חיפוש אחר משמעות במובן הרחב– משמעות שאפשר למצוא למשל בספרות, אומנות או בקשר בינאישי. "בארה"ב הרעיון שיש צרכים רוחניים ודתיים נלקח כמובן מאליו, והמלווים הרוחניים הם חלק מהקבוצה שמלווה את החולה יחד עם הפסיכולוג, הרופא והאחות. בישראל הסיפור יותר מורכב, אנשי דת שמוצבים במוסדות ציבוריים עונים ברמה מסוימת על הצרכים הדתיים של המטופלים, אבל רוב הזמן הם עסוקים בענייני כשרות וסוגיות הלכתיות. אין להם זמן לשבת עם משפחות , לחפש עם החולים את המשמעות לחייהם ולמותם, או לפעמים פשוט להיות איתם בשתיקה ולהחזיק להם את היד", מוסיפה ד"ר פגיס.