כפי שפורסם לאחרונה, לפני כמה ימים שם קץ לחייו רופא שעבד בבית החולים סורוקה. זהו מקרה ההתאבדות השלישי שנרשם בקרב רופאים בבית החולים הזה בתוך שנה וחצי בלבד.
בעקבות המקרים המצערים, פנינו לאנשי מקצוע מתחום הטיפול הנפשי, במטרה להעריך מהם המניעים שהובילו את הרופאים לפעול באופן קיצוני וברצף טרגי לאורך תקופה כה קצרה.
"כל המחקרים בתחום מצביעים על כך שכ-90 אחוז מהאנשים שבוחרים להתאבד סובלים מדיכאון קליני שמוביל לכך, אומר ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז "ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית".
לדבריו, הגורמים שמובילים לדיכאון הם באופן כללי רבים ומגוונים: החל מגנטיקה דרך מבנה אישיות ועד לגורמים סביבתיים שמייצרים טריגר שגורם לו להתפרץ.
"חלק גדול מהבעיה נובע מכך שרבים מהאנשים שסובלים מדיכאון אינם פונים לטיפול", אומר ד"ר טל. "העניין נגרם מכמה סיבות: ראשית, קיים חוסר איזון בין כמות האנשים הזקוקים לטיפול לבין המטפלים הזמינים להגשת סיוע בפועל. כלומר, לא תמיד פשוט לתאם תור לפסיכיאטר או לפסיכולוג בזמינות קצרה.
"מעבר לכך, הבושה היא אלמנט מוכר בקרב אנשים שסובלים מדיכאון, וזאת בשל הסטיגמה שלפיה מי שסובל מדיכאון אינו 'נורמלי' או שהוא סובל ממחלה נפשית. מובן שלא כך הדבר - מדובר בתופעה רווחת שעלולה להופיע בקרב אוכלוסייה מגוונת, לרבות כמובן העוסקים בתחום הרפואה, אנשי בידור וכל אדם באשר הוא".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
תוכל להעריך מה הוביל למקרים הספציפיים בסורוקה?
"ראשית, עצוב לי לשמוע על המקרים הקשים הללו שקרו בבית החולים שבו למדתי, שעדיין נחשב לחלוץ הרפואה בנגב. אני מניח שהלחץ הגדול שקיים במערכת הרפואה הציבורית מעמיד את אנשי הצוות בפני התמודדות יומיומית מאתגרת במיוחד. העבודה התובענית שלרוב מתנהלת במשמרות, יחד עם שעות העבודה הרבות הכרוכות בין השאר במחסור בשעות שינה, יוצרות לעיתים מתח נפשי גדול מאוד ולעיתים אף קושי פיזי. העניין רלוונטי לרופאים ואחיות, אך גם לעוסקים בתחומים אחרים שקשורים במצבי חירום כגון: צוותי כבאות, הצבא ועוד. "גם הפער שבין המשאבים הנדרשים במערכת הרפואית לבין אלה הקיימים בפועל עלול לתרום ולהוסיף לעומס הקיים ממילא.
"מעבר לכך, צריך לזכור שבית החולים סורוקה ממוקם בפריפריה, מה שעשוי להעיד על עומס חריג במיוחד שעלול להיווצר במקום, בהשוואה לבתי החולים הממוקמים במרכז הארץ לדוגמה. זאת משום שמדובר בבית חולים יחיד באזור שאמור לספק מענה לסביבה רחבה".
לגבי צירוף המקרים הטרגי, ד"ר טל מסביר כי אמנם יכול להיות שאכן מדובר בעניין מקרי, אך ידוע שהתגובה החברתית למקרי התאבדות עשויה אף היא לתרום למוטיבציה גבוהה יותר בקרב מי ששוקל לבצע פעולה מהסוג הזה: "אם בסביבת המתאבד מדברים על מקרה ההתאבדות כעובדה הגיונית שניתן להסביר בשל עומס בעבודה או כל גורם אחר, זה עלול לעודד את העניין, גם כמובן כאשר דיבורים אלה נעשים ללא כוונת זדון ובהיסח הדעת.
"מעבר לכל מה שצוין, ניתן להזכיר את המתח והלחץ האישיים שכולנו חווים בחיים האישיים מעבר לאלה המורגשים במקום העבודה, שיכולים לתרום לתחושת המצוקה הכללית. מובן שכל אלה הן השערות תאורטיות בלבד".
אילו מאמצים נעשים בפועל כדי להקל על הרופאים באופן כללי, ובפרט על אלה הזקוקים לסיוע נפשי?
"שירותי הבריאות הנפשי פועלים בכל עת כדי לסייע לאוכלוסיות שונות, אך אין גוף ספציפי שפועל למען רופאים. עם זאת, בימים אלה מתבצע ניסיון של ההסתדרות הרפואית שנועד לבחון הענקת עזרה לרופאים שנמצאים במצוקה".
אז מה אפשר לעשות בינתיים כדי למנוע הישנות מקרים כאלה?
"אני מציע לכל רופא או איש מקצוע אחר שחש במצוקה לפנות באופן מיידי לעזרה נפשית, או לכל הפחות לדבר עם קרוב או עם כל מי שיכול לשמש כאוזן קשבת. מעבר לכך, אני חושב שעל קברניטי המדינה מוטלת האחריות להבין שקיים צורך מיידי בהוספת תקנים לבתי החולים שכורעים תחת הנטל", אומר ד"ר טל.
פרופ' יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי על שם ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלת עמותת בשביל החיים, מדגיש את חשיבות עיבוד מקרי ההתאבדויות, וניהול שיחות על אודותיהם, במטרה למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד: "הכאב והקושי לאחר התאבדות עצומים, ולא פעם לכאב מתלווה תחושת אשמה בשל תהיות כמו: איך לא ראינו ואיך לא זיהינו בזמן. לפיכך, קיימת חשיבות אדירה לקיום שיח בנושא. חשוב לאפשר לחברי הסגל הרפואי מקום לבטא את הקשיים ואת המצוקות לנוכח ההתאבדויות וגם לנוכח חיי השגרה המקצועיים והמורכבים שלהם עצמם. בד בבד, חיוני לבצע חשיבה משותפת במטרה למצוא פתרונות ואסטרטגיות המאפשרות להתמודד עם הלחצים השונים".
פרופ' לוי בלז מציין כי רופאים הם לכאורה אנשי מקצוע בעלי יכולות גבוהות שיכולים 'להסתדר לבד', אך בפועל רק שיח פתוח בנושא ועיבודו בסביבה שבה אירעה ההתאבדות וכן למידה לעתיד בעקבותיו יאפשרו להפחית את הסיכון למקרים דומים באותו המקום.
>> הגשת עזרה ראשונה נפשית - מדריך
>> האם אירוע בודד יכול לשמש כטריגר?
"לרוב אנשי הטיפול האמפתיים ביותר הם שמצויים בסיכון מוגבר לפתח קושי בהתמודדות עם מצבים קשים"
ד"ר שי חן גל, הפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר", מוסיף כי על פי המחקרים, מקצועות הטיפול הם הקשים והשוחקים ביותר, ואף על פי כן חלק גדול מהמטפלים נמנעים מלגשת לטיפול.
הוא מעלה נקודה מעניינת וחשובה נוספת: "לרוב אנשי הטיפול האמפתיים ביותר הם שמצויים בסיכון מוגבר לפתח קושי בהתמודדות עם טראומות, מוות ומצבים קשים שעמם מתמודדים המטופלים שלהם. זאת מאחר שהם למעשה נוטלים על עצמם חלק גדול מההתמודדות הנפשית והכאב שחווה המטופל".
לדבריו, נדרש מהלך יזום בתוך בתי החולים והמסגרות הטיפוליות לאיתור מטפלים השרויים במצוקה, על ידי עובד סוציאלי או פסיכולוג שמכיר אותם.
<< דגל שחור: איך מתמודדים עם דיכאון?
ד"ר אולגה טרכמן, מומחית בפסיכיאטריה, שהתמחתה בעבר בסורוקה, כיום בעלת קליניקה פרטית, מחזקת את הדברים:
"בכל פעם שמתרחשים מקרי התאבדויות או מצבי קיצון שכוללים משברים נפשיים בקרב הסגל הרפואי, לבנו מתכווץ. כציבור, אנו מתייחסים לסגל הרפואי כאל בעלי כוחות נפש חזקים שאין דבר שיכול לגרום להם למעשים קיצוניים של התאבדות.
"כמי שמהווה חלק מהסגל הרפואי בבית חולים, אני יכולה להעיד על כך שהנטל המוטל על כתפי הרופאים בבתי החולים כבד מנשוא, ולכן לא אחת כורעים תחתו".
אני מניחה שמאחר שסורוקה משמש כבית חולים מרכזי יחיד באזור הדרום, העומס על כתפי הסגל הרפואי רב מדי. בשונה מכך, העומס בבתי חולים המצויים במרכז הארץ מתחלק בין כמה בתי חולים על פני רדיוס רחב. מערכת הבריאות חייבת להעניק תשומת לב מיוחדת לסגל הרפואי בבית החולים סורוקה ולנסות לנתב את העומס גם לבתי חולים אחרים".
תגובת משרד הבריאות: משרד הבריאות מביע צער ומשתתף באבלן של משפחות הרופאים. לצערנו, אובדנות בקרב רופאים הינה תופעה מוכרת בעולם המערבי. שיעור האובדנות בקרב רופאים כפול מבאוכלוסייה הכללית.
בבית החולים סורוקה היו 3 מקרים מצערים של רופאים שונים ממחלקות שונות, שלא נמצא ביניהם קשר ישיר. יחד עם זאת, לאור שמדובר בפרק זמן קצר יחסית הוחלט על ידי בית החולים להפעיל תוכנית מניעה.
משרד הבריאות נמצא בקשר עם בית החולים ועוקב מקרוב אחר הפעילות שנעשית, כמו כן יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות מייעץ לבית החולים בנושא.
במצבי מצוקה, יש מי שמקשיב
עמותת "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-9640222
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית- 1201
סה"ר - סיוע והקשה ברשת