הילה פרץ ואלעד ברנט מתמודדים עם סכיזופרניה, לומדים להפריד בין מציאות לדמיון, להשאיר את טראומות העבר מאחור, להנמיך את הווליום של החרדות, וכל הדרך לשם הם אוהבים זה את זו אהבת אמת. "אנשים לא צריכים לפחד מזוגיות בגלל הסכיזופרניה, אם אנחנו הצלחנו, גם אתם יכולים", אומר אלעד.
הילה פרץ (30) סובלת מתסמונת די ג'ורג', מחלה שיש לה שלל ביטויים כמו רמת סידן נמוכה, מומים בלב וגם סכיזופרניה פרנואידית. לפני 5 שנים היא הגיעה לדיור מוגן בשרון לאחר שעברה דרך חתחתים של לקויות למידה וקשיים חברתיים, שליוו אותה כבר בבית הספר היסודי ועד הצבא. "המחלה פרצה ב-2008. התחלתי לשמוע קול שדיבר אליי בראש, הוא היה מספר לי על עצמו ועל המשפחה שלו, על הדברים שעבר בשואה, וביקש ממני לעשות כל מיני דברים כמו לחייך פתאום או לצחוק בסיטואציות לא קשורות, ואנשים מסביבי לא הבינו אותי", מספרת הילה; "היו לי הרבה מחשבות על ילדות שנחטפו והייתי בטוחה שאני אימא שלהן. היכולת שלי להבחין בין מציאות לדמיון הייתה מאוד מוגבלת". מאז הילה מלווה בטיפול פסיכיאטרי, ובהמשך עברה תוכנית שיקום בת מספר שנים. כיום ידיה מלאות, היא עובדת בשלוש עבודות: סדרנית בסופר פארם בכפר סבא, מדריכת נגישות חברתית בפארק רעננה, וחונכת חברתית לילדים, ומלווה אותם עד לכניסתם לדיור מוגן.
עוד ב-mako בריאות:
>> סקס לעצלנים: השדרוגים שיהפכו אתכם למאהבי על
>> תתפלאו מה קצת שום יכול לעשות לכם
>> תולעים בטוסיק: מה עושים עם הסיוט הזה?
"בכל פעם שעברתי ליד קניון פחדתי שיחשבו שאני מחבל. היו לי מחשבות אובססיביות"
ב-2015 הגיע למועדון החברתי של אנוש אלעד ברנט. "עוד לפני שנפגשנו פניתי לרכזת השיקום וביקשתי שימצאו לי בן זוג, היה לי צורך להכיר מישהו כמו כולן, לגור יחד, להתחתן. ראיתי את אלעד במועדון ופזלתי לעברו, די מהר הפכנו לידידים טובים. כשיצאנו לטיול לחמת גדר מטעם המועדון, התחיל הסיפור ששינה את חיינו", מספרת הילה.
עד גיל 15 חייו של אלעד ברנט (35) מהיישוב קדומים התנהלו על מי מנוחות: הוא למד בחינוך הדתי ואף ניגן בהרכב מוסיקלי. בגיל 15 הוא היה עד לפיגוע שזרע הרס בנפשו. "עם השנים התחילו תסמינים של מחלה נפשית, התעוררו קשיים חברתיים ונפשיים, ומחלת הסכיזופרניה הכפייתית התפרצה. הייתי מלא בחרדות ופחדים: בכל פעם שעברתי ליד קניון, פחדתי שיחשבו שאני מחבל או שיעשו לי משהו, היה לי קושי לצאת לבד מהבית, לפעמים הייתי נשאר בחדר ומגיף את התריסים. המחשבות האלו היו אובססיביות, למרות שכל הזמן ידעתי שהן לא אמיתיות. אושפזתי כמה פעמים, התגלגלתי בהוסטלים ודיורים מוגנים, שאמנם קידמו אותי, אבל בראייה לאחור הבנתי שהמשפחה שלי נותנת לי הכי הרבה תמיכה, ולאחר כמה שנים החלטתי שאני חוזר הביתה", מספר אלעד. ב-2012 חזר לבית הוריו, ומאז הוא מרגיש שחייו השתנו לטובה. הוא החל לעבוד בחנות, וכיום הוא מתנהל באופן עצמאי ובקרוב אף יתחיל לעבוד בעבודה נוספת. "הייתי מאוד ביישן, וכשהגעתי לאנוש הכרתי את הילה כידידה. בדיעבד הסתבר לי ששנינו רצינו לעשות צעד ולפתוח את הלב אבל לא ידענו איך להגיד את זה אחד לשנייה. בטיול לחמת גדר אחרי חצי שעה של ניסיונות, אמרתי לה שאני רוצה שנהיה חברים. היא מייד הסכימה והחיים שלי ושלה השתנו פלאים".
הדייט הראשון התקיים במסעדה בכפר סבא. "ישבנו, דיברנו והעלינו חששות משותפים", אומר אלעד ומודה בכאב שבתחילת הקשר הילה חששה ממנו, משום שעברה טראומות במערכות יחסים קודמות. "יש הרבה מתמודדים עם מחלות נפש שמנצלים מינית את הבנות ומזלזלים בהן, וזה נושא כאוב", הוא מוסיף.
היו לך בעבר קשרים רומנטיים?
"הכרתי בעבר בהוסטלים קשרים בעיקר קצרים, שום דבר שדומה לקשר עם הילה. היא מיוחדת, אמיתית ונחושה להצליח. לפני שהכרתי אותה לא האמנתי שתהיה לי חברה ושאני אתחתן, הביטחון שלי היה ירוד. לכן חשוב לי להעביר מסר לאחרים שגם אם מתמודדים עם מחלות שונות, צריך להאמין בעצמכם, כי זה בסוף יקרה. הילה נותנת לי יציבות, ביטחון, עתיד וגאווה גדולה על כך שבחורה שמתמודדת עם הכול נותנת לי את ליבה. אנחנו 'הזוג' של אנוש. כל מה שאגיד לא יבטא את האהבה שלי אליה. חששתי שתהיה לי חברה חולה ושזה יקשה על הקשר. אבל היום אני רואה כמה אנחנו יכולים לתת אחד לשנייה וגם לתרום לחברה. היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי".
אם במערכות יחסים "רגילות", כל אדם מגיע עם חבילה ארוזה של זיכרונות, כאב ומשקעים, במערכת יחסים שבה שני הצדדים מתמודדים עם קשיים נפשיים מתווספים עוד כמה אתגרים. "בגלל המחלות שלנו, אנחנו יותר תלויים בהורים, מתייעצים איתם בכל דבר ונתמכים על ידם. הדיבור על המעבר לגור יחד הלחיץ אותי, אבל פנינו לייעוץ זוגי ופתרנו שם הכול. לפעמים קשה לי שדברים שבעיניי לא צריך להגיד, הילה אומרת לאחרים או לי, ויש לנו לא מעט מתחים. כשאחד מאיתנו רוצה מאוד משהו, קשה לצד השני אבל תמיד אנחנו פותרים את זה באהבה ולא שומרים בבטן, מוצאים את הזמן לדבר על הדברים ולפתור אותם. מתחילת הקשר החלטנו שניתן חופש זה לזו. אנחנו זוג כמו כל זוג אחר שלא מתמודד עם מחלות", אומר אלעד.
לאחר שהקשר התהדק, הילה ואלעד נפגשו גם עם ההורים והמשפחות, שהתאהבו גם הן זו בזו. אז החלו לבנות את החלום של בית משותף עם ילדים. "אלעד הוא החבר הראשון שהבאתי הביתה. המשפחה והחברים התאהבו בו, ואמרו לי שרואים שאנחנו אוהבים אחד את השנייה", אומרת הילה. לאחרונה הם חגגו שנה. "הלכנו למרינה בהרצליה, החלפנו מתנות וכתבנו מכתבים אחד לשנייה. אני מרגיש שאנחנו ננצח הכול ביחד", מוסיף אלעד.