זו הייתה רק שאלה של זמן. עידן הקורונה שהביא לחיינו התנסות בלתי מוכרת עם הסגר ממושך בתנאים של אסון מתגלגל ומטלטל הספיק כבר להצמיח כתופעת לוואי בדיחות על היום שאחרי: על הבייבי בום הצפוי בסוף השנה האזרחית, כמו גם על זינוק במספר הזוגות המתגרשים שבדרך.
הבדיחות מהסוג האחרון לא מצחיקות אותי. אני עדה מקרוב - באמצעים דיגיטליים - לזוגות רבים מדי שאינם עומדים בלחץ שמייצרת המציאות החדשה. שמאבדים את זה ומרימים ידיים, במקרה הטוב פונים לעזרה, ובמקרה הפחות טוב פותחים בהליכי פרידה וגירושין ממש עכשיו.
זוגות יקרים, זה לא הזמן לקחת החלטות, בוודאי לא מהסוג שמשנה חיים כמו גירושין! אתם לא בשכלכם בתקופה הזאת, וזה מסוכן.
אתם פועלים בימים מיוחדים אלה במוד הישרדות. אם במודע ואם ממעמקי המוח הלא-מודע שמתוכנת לזהות סכנות. שלא כמו בשגרה, בהישרדות עובדים מנגנונים פנימיים אחרים. כמו מנגנון ה"הילחם, ברח, קפא". נכון שאין דוב בקרחת היער שמאיים עליכם כרגע, אך עבור התודעה – דוב גריזלי אימתני וקורונה זערורית הם היינו הך. שניהם מאיימים על חייכם ועל כל עולמכם. אתם מתמודדים כרגע עם סיטואציה קיצונית שאינה מאפשרת חשיבה רציונלית מדודה. גם אם תשכנעו את עצמכם שאתם לא מושפעים מהמצב, היו בטוחים שאתם כן. זה יהיה נבון להמתין עם ענייני הגירושין עד שהדוב ייכנס לשנת החורף ואתם תוכלו לחזור לנשום באופן סדיר.
הכלכלה מזועזעת וחסרת יציבות. אין לכם מושג איך ייראה היום שאחרי – האם תהיה לכם עבודה? הכנסה קבועה? אילו מסים יושתו עליכם? מה יהיה מצב הנדל"ן? כמה ייפגעו החסכונות שצברתם? אתם חייבים להתנהל בתבונה מרחבית. גירושין מעולם לא היו עסק כלכלי מוצלח, קל וחומר בתקופת קיצון כזו שמקדמת בהכנעה מיתון קרב ובא. אתם עלולים להתרסק, לפגוע בכם ובעתיד הילדים שלכם. ייתכן שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם להתגרש. זה לא הזמן לאקזיט.
הילדים שלכם מביטים עליכם כל הזמן. זכרו שאתם לא לבד. הילדים שלכם לומדים איך אתם מתנהלים תחת מתקפה בלתי נשלטת של אויב בלתי נראה, בעולם של אי-ודאות מוחלטת, של הוראות חדשות מדי יום, השכמה אל מניין המתים, המונשמים והנדבקים, ומחסור בביצים. ילדים לומדים בעיקר דרך צפייה והם צריכים אתכם חזקים כרגע כדי להפוך למבוגרים עמידים וחסונים. היו עבורכם דוגמה טובה ובוגרת, אתם תחת זכוכית מגדלת.
התמודדות עם אסון מתגלגל עוברת דרך שבעה שלבים - הלם מוחלט, קורבנות פסיבית, התנגדות אקטיבית, כניעה חלקית, השלמה פסיבית, השלמה אקטיבית ושיתוף ועזרה - כל אחד מכם נמצא בשלב כלשהו על הרצף, וסביר להניח שאתם לא ממוקמים באותו השלב. הבדל מהותי זה עשוי לייצר עימותים ואי הסכמות, ללבות כעסים והתנגדויות וזאת בנוסף למחלוקות קיימות. פירוק זוגיות ומשפחה נחשב ממילא לאחד המשברים הקשים בחיי אדם, האתגר גדול גם ככה. ולכן, מומלץ ככל הניתן לדחות את האירוע למועד שפוי יותר.
הבעיות שלכם לא התחילו עם הקורונה. היא רק משמשת מגבר משמעותי למה שהיה שם מזמן. תקשורת לקויה, אינטימיות לא מספקת, כעס הדדי, האשמות, קורבנות ואפילו אלימות מילולית ופיזית מהדהדים את עצמם בעוצמות גבוהות במיוחד. אינכם רגילים לשהות זה בחברת זו זמן ממושך ואינטנסיבי כל כך, תחת מתח ולחץ שיכולים לטלטל גם את הספינות היציבות ביותר. קפטן אחראי לא מגיש מכתב התפטרות בעיצומה של סערה בים. הוא מתמקד בהשבת ספינתו לנמל מבטחים, אחר כך הוא הולך לשתות כוס רום (ואולי לברך הגומל), משם הוא הולך לישון ורק בבוקר מחליט מה לעשות. היו קפטן אחראי עכשיו.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> חוששים מפני העתיד? אתם בעצם מתאבלים עליו
>> חרדה או קורונה? כך תבדילו
טיעונים רציונליים לא יספיקו כאן, אני יודעת. מה תוכלו לעשות כדי להימנע מטעויות שתצטערו עליהן אחר כך חיים שלמים?
חשבו על שני צבאות יריבים שבעיצומה של מלחמה מחליטים לחבור זה לזה בשם אינטרס משותף כנגד אויב שלישי גדול וחזק מהם. בדימוי זה הקורונה היא האויב המשותף, אתם הגנרלים של שני הצבאות והילדים הם החיילים. זו עת חירום וכל מה שמתרחש בעת הזו ייעלם מחייכם בעוד כמה שבועות או חודשים. החליטו על הפסקת אש זמנית ועל התנהלות לא שגרתית. הסכימו על כך שכל המתרחש בימים אלה – נכון רק לזמן הזה מתוקף 'תקנות חירום' ולא לאחריו. קבלו החלטה שאתם לא מוותרים על המחלוקות ועל הכעס ועל הסכסוך, אלא רק משתפים פעולה לזמן מוגבל, פועלים כצוות יעיל ותבוני, על פי תוכנית עבודה ברורה ומוגדרת, עד יעבור זעם.
הסכימו על שעות של לבד, העניקו אחד לשני מרחב. אתם זקוקים לזה.
החליטו על חזית אחידה ורגועה מול הילדים. הם זקוקים לזה.
חדלו ללבות כעסים. אל דאגה, תוכלו להפיח בהם אש אחר כך. במקום זאת, מצאו דרכים יצירתיות להרגיע אחד את השני בתורות. הומור יכול לעשות כאן עבודה נהדרת.
שריינו חצי שעה ביום לעשייה משותפת אקטיבית זה לצד זה. בישול יכול להיות נפלא, פתרון תשחצים, הקשבה להרצאה ברשת, משחקי קופסה, והכי טוב – עזרה לאחרים.
הכניסו במודע מנהג קטן אחד ליומכם – שתי שאלות אנושיות ופשוטות ששואלים זה את זו מדי יום:
- בכל בוקר שאלו – איך אני יכול/ה להקל עליך היום?
- בכל ערב שאלו – בבקשה ספר/י לי, איך עבר עליך היום?
הניחו בצד – בהסכמה משותפת ובאופן זמני – מלחמה זוגית כואבת ופוגעת. אל תדאגו, מוקדי הסכסוך, ימתינו לכם בסבלנות עד היום שאחרי (ואולי לא?).
ואם אתם עדיין מתקשים, אל תהססו, מצאו עם מי לדבר גם בזמן הזה. אנשי מקצוע מומחים ואחראים שעובדים בימים אלה מאחורי מסכים מקוונים, עסוקים בעיקר ב-להרגיע, לקרב, לשמר את הלב פועם, גם אם על טורים נמוכים מאוד, רק שימשיך לפעום עד שהכול ייגמר. ואז... יהיה מספיק זמן לטפל בעצמכם לעומק ובאחריות.
* אורלי אדלר - My Blue Bird בית הספר להכשרת מאמנים לאהבה וזוגיות