אם נכנסתם לקרוא את הטור הזה אתם כנראה משתייכים לאחת מ-3 קבוצות - לא שמעתם על הסדרה "חאנשי'", לא סובלים את "חאנשי" או מתים על "חאנשי". אם אתם מתכננים לצפות בסדרה, כדאי לכם להפסיק לקרוא כי צפויים לכם פה כמה ספויילרים.
אז חאנשי, צעירה אמריקאית דתייה מברוקלין, מחליטה חודש לפני החתונה לעשות עלייה לישראל ובפעם הראשונה היא מתמודדת עם כל הקונפליקטים שמלווים אותה לאורך שנות התבגרותה - איך אפשר להיות חרמנית וגם להקפיד על כללי ההלכה?
זו אולי הסוגיה המרכזית שהכי מושכת את הצופים לצפות בפרקי הסדרה ולא לעצור את הצפיה בה, אבל מי שממשיך מבין בהדרגה שמה שבאמת משותף לחאנשי ולשאר הדמויות בה הוא המאבק וההתמודדויות הנפשיות של כל אחת מהן, ובנושא הזה בחרתי לעסוק.
טריגר אונס ופגיעה מינית
כבר בפרק הראשון חאנשי מקיימת יחסי מין עם חייל שפגשה בפלאפלייה ירושלמית, היא מבקשת ממנו באמצע הרחוב לחדור אליה בכוח, אפילו שהיא כביכול, לא רוצה בזה. מעין "אונס", אבל אונס שהיא מעוניינת בו.
יוצרי הסדרה הסבירו בראיון שהסיבה שחאנשי מבקשת סקס בכוח היא מכיוון שע"פ ההלכה את לא אמורה לקיים יחסים אם את רווקה, אבל אם מדובר באונס שנכפה עליה ולא מבחירה, זה נחשב לגיטימי.
בפרקים הראשונים דמותה של חאנשי בלתי נסבלת, בלתי אפשרי להזדהות איתה. היא נופלת על חברה שלה לשעבר נוקי, שמתגוררת בירושלים, ומחליטה להתנחל אצלה בהחלטה של רגע ומבלי להודיע מראש. החברה החמודה (והשפויה מבין השתיים יש לציין) מצליחה להכיל את האגואיזם של חאנשי ונותנת לה מקום לישון.
נוקי, שבעצמה נמצאת בהכנות קדחתניות לחתונה שלה עצמה, היא היחידה שמסוגלת לעמוד מול חאנשי - וגם להיעזר בה. בהמשך נראה אותה מרביצה לעצמה באמצעות צמיד שקיבלה כשעברה טיפולי המרה. נוקי מצויה בהכחשה ומאמינה שחתונה עם גבר תוציא לה מהראש את הרעיון שהיא נמשכת לנשים, (בהמשך כמובן נגלה שהיא לא תצליח לעשות את זה).
חאנשי האמריקאית מסתובבת ברחבי ישראל בחיפוש אחר משהו שיעניק לה פורקן ויאפשר לה להגשים את הפנטזיות שלה. מהיכרותי מקרוב עם המגזר הדתי וגם עם האוכלוסייה האמריקאית, אין ספק שחאנשי מייצגת, כנראה טיפה בהגזמה, את המשיכה של צעירות יהודיות-אמריקאיות לחיילים על מדים. בכל מקום אליו חאנשי מגיעה, היא מתחקרת את הגברים אם יש להם מדים, ואם הם מזרחים. כי "אשכנזים היא מכירה בשפע באמריקה והיא צריכה מישהו "חום" שהשתזף בשמש הישראלית".
ככה היא גם מגיעה אל דוד, סטודנט דתי ירושלמי ושומר נגיעה, שהיא גורמת לו לעשות בעיקר את מה שהיא רוצה. כשהוא אומר לה ש"הוא דתי ואינו מקיים יחסים לפני חתונה" היא עונה לו "אבל גם אני דתייה" בשביל לגרום לו לחשוב שזה קצת יוצא דופן שהוא לא שוכב עם נשים.
חאנשי מנצלת את רצונו להתקרב אליה ובסצנה שערורייתית נראה כאילו היא אונסת אותו לקיים עימה יחסים. המבט שלו בזמן המעשה לא משאיר מקום לספק. אבל חאנשי רואה את הצורך לספק את עצמה בלבד ולא חושבת על ההשפעה שיש לה כלפיו. מודה שהסצנה הזאת עוררה בי כעס רב על חאנשי, שכל מה שעומד לנגד עיניה הוא מימוש צרכיה האישיים.
בהמשך נגלה שחאנשי עברה בעצמה אונס כשהייתה נערה. כשחבריה ואפילו דוד מסבירים לה שזה לא בסדר לקיים יחסים ללא הסכמה, היא מתייחסת לכך בביטול ובזלזול, כאילו מכחישה כל מה שקרה. "זה יהיה עניין רק אם תעשו מזה עניין", היא מסבירה.
באחד הפרקים חאנשי ודוד נוסעים לבקר חבר שלו שגר בהתנחלות. גבר שוביניסט שמחזיק אקדח ואישה "קטנה" ששותקת ועושה כדברי בעלה. כשחאנשי מבקשת לירות באקדח היא עוברת הטרדה מינית על ידו. השחקנית שמגלמת את חאנשי, עליזה חנוביץ', מספרת שרצתה להעביר מסרים אפורים, שיהיה קשה להחליט בדיוק האם הם טובים או רעים. בסצנה הזאת די ברור שהיא מוטרדת, אבל לא נראה שמישהו מהנוכחים שם עושה מזה עניין.
כמו מחלת מין - חאנשי מדביקה את כל מה שהיא נוגעת בו. כשהיא עוברת לגור עם שותפה חדשה בשם אליאנה, השותפה מחליטה לקיים יחסים עם נהג מונית, רק בגלל שראתה שזה מה שחאנשי עושה עם דוד. כשדוד מבקש מחאנשי ללכת לטיפול בעקבות האונס שעברה, היא מסרבת וטוענת ש"הכל בסדר", וזורקת אותו. לאחר מכן היא מוצאת את עצמה מתקרבת אל גברים זרים בפאב, ומציעה להם לקיים מין קבוצתי לקראת יום העצמאות כשהם כולם ילבשו מדים.
דמותה מייצרת תחושת בלבול כללית. ברגע אחד של צפייה גיליתי הזדהות איתה. למרות שאת אישה חזקה שיכולה לעשות הכל, עדיין תרגישי שאת מאויימת ע"י גברים.
בכל סצנה שחאנשי פוגשת גבר חדש אני מוצאת את עצמי נושאת תפילות שהיא לא תנסה לקיים איתו יחסי מין, ורק בגלל שהייתי שמחה לראות אותה מודעת לעבר שהיא מנסה להדחיק.
בפרק ה-9 והלפני האחרון של הסדרה, חאנשי פוגשת במקרה את דוד לאחר שנפרדה ממנו, במסעדה. היא יושבת עם משפחתה והוא יושב בשולחן אחר עם בחורה. בפגישה הוא משתף אותה כי הוא מתגעגע אליה וכיצד שינתה את חייו, הרי עד אותו מפגש עם חאנשי הוא בכלל שמר נגיעה. חאנשי מתייחסת לכך בזלזול ואומרת "יהיה בסדר", ספק אם היא מבינה כיצד טלטלה את עולמו. הסצנה הזאת גרמה לי להיזכר בבחור שהכרתי בעבר כששמרתי נגיעה בעצמי, הוא היה חשוב לי והתנהגותו כלפיי שינתה את תפיסת עולמי. אבל הוא, בדיוק כמו חאנשי, לא ראה אותי.
הטרגדיה בסיפור הזה הוא שפתאום דוד הופך להיות אנס בעצמו ומספר לחאנשי שקיים יחסים ללא הסכמה עם בחורה שהשתכרה. "רציתי לדבר איתך על זה, חשבתי שאת תביני", אמר לה. היא אומרת לו שזה "לא טוב", ואולי מבינה פתאום גם דברים על עצמה.
טריגר דיכאון ונטיות אובדניות
רווקות יכולה להיות כיפית ומהנה, אבל בשלב שבו רובנו כבר מחפשים זוגיות ולא מצליחים למצוא - זה שלב מדכא ביותר. מי מאיתנו לא חווה דחייה? לפחות פעם אחת, אבל אלה שמעוניינים בזוגיות ולא מוצאים אותה במשך שנים, מרגישים נורא. רווקים ורווקות שמרגישים שמשהו בהם דפוק, הרי לא יתכן שכולם מצליחים למצוא ורק אני לא.
וכשאתה דתי זה עוד יותר קיצוני, כל החברים מתחתנים בגיל יחסית צעיר ומי שלא מתחתן נחשב חריג. לעיתים יש הרגשה שאם נשארת רווק כנראה שאתה לא ראוי למצוא זוגיות, הרי אם עברו כ"כ הרבה שנים ועדיין לא מצאת - למה שפתאום עכשיו תמצא?
וזה בדיוק מה שקורה לאליאנה, השותפה של חאנשי, שיוצאת לדייט למרות שכמה דקות לפני כן היא ישבה בבית והזילה דמעות, כי כנראה שהדייט הזה לא יוביל לשום מקום. היא מחליטה לתת צ'אנס ולבסוף מגלה שהבחור שהיא יוצאת איתו, נזקק לטיפול יותר דחוף ממנה.
הוא משתף אותה בכך שמגיל צעיר הוא מקיים יחסים עם אחיו הגדול, שניהם קרובים בגיל והם עשו זאת למשך שנים רבות עד אשר אחיו התחתן. הגילוי הדרמטי הזה הוא נוראי ולמעשה קיצוני ביותר, ונחשב לאחת הסצנות הקשות בעיניי בסדרה.
הניגוד בין הבחור החמוד עם הכיפה שנראה כ"כ תמים ומתוק לבין מעשה גילוי העריות מטלטל. לא יעבור זמן רב מהדייט המזעזע עד שאליאנה תחליט לאמץ חתול, כיאה לרווקה מזדקנת, ולבצע ניסיון התאבדות בכדורים.
נראה כי כמעט אין דמות בסדרה שלא סובלת מהפרעה נפשית בעקבות חוויות קשות. אם זאת דמותה של חאנשי, חברתה הלסבית נוקי שעוברת טיפולי המרה, החברה אליאנה שסובלת מדיכאון והחבר של חאנשי שפגע מינית בחורה שהכיר.
שבוע שעבר שודר הפרק האחרון של הסדרה (פרק 10), והצופים עדיין מבולבלים. הוריה מגיעים לביקור ושם מתגלה כי אביה של חאנשי, לא משחרר ולא ליברלי, ואולי בגלל זה היא החליטה להתרחק ממנו ומהמסגרת הדתית שכ"כ מפריעה לה. ועדיין לא ברור מה הולך לקרות איתה, האם תישאר בארץ או שהיא תחזור לברוקלין?
חאנשי וכל חבריה זקוקים לטיפול, ועונה שנייה נראית כמו דרך טובה להמשיך את מה שהסדרה התחילה לעסוק בו. לפני חודש אתר "כיפה" קיים כנס העוסק בבריאות הנפש לבני המגזר הדתי, מאות נכחו בו ושמעו על התמודדויות נפש שונות ועל היחס למתמודדים אלו במגזר. יואל אמיתי שמתמודד עם מאניה דיפרסיה שיתף את הקהל וכשנשאל על היותו דתי ומתמודד נפש אמר כי הוא אינו מרגיש שיש למישהו כמוהו מקום במגזר הדתי. מה הפלא שחאנשי, שעברה פגיעה מינית בעצמה, מרגישה שהיא חייבת להיות במרכז העניינים, שכולם יראו אותה. כי אבא שלה לא ראה אותה, ספק אם הוא בכלל יודע שעברה אונס, ספק אם קיבלה תמיכה כלשהי, ספק אם היא מעכלת את מה שעברה. נקווה לעונה נוספת של "חאנשי" שלא רק תציג את הבעיות - אלא גם את הפתרונות.