עינב בובליל חשפה בימים האחרונים בסטורי בעמוד האינסטגרם שלה, הרגל מגונה שממנו היא מנסה להיגמל: "מגיל 13 או 14 אני צובטת את עצמי. לפעמים אני צובטת את עצמי ביד עד שנהיה לי חור...שנים, זה כמו אובססיה". עוד המשיכה: "בתקופה האחרונה זה נהיה מטורף. זהו, אני נכנסת לגמילה מההרגל המטופש הזה וכשאני רוצה משהו אז זה קורה".
האם באמת מדובר בהפרעה נפשית והאם ניתן להיגמל ממנה? ובכן, חשוב לציין שהאזור המוחי שאחראי על כאב נפשי והאזור שאחראי על כאב גופני - מאוד דומים. לכן, אחת הדרכים להימנע מכאב נפשי היא למעשה להגביר את הכאב הפיזי. בעת ביצוע פעולה כזאת, האדם מתמקד בכאב הפיזי (בצביטה במקרה הזה) ולכן הוא פחות חש את הכאב הנפשי. מעבר לכך, גם החומרים ההורמונליים שמשתחררים בעקבות כאב פיזי וגורמים לנו לחוש פחות את הכאב, גורמים גם להרגעת הכאב הנפשי. כתוצאה מכך, נוצרת מן סוג של התמכרות. במילים אחרות: אנחנו יודעים להקל את הכאב הנפשי אך לא מתמודדים עם מקורותיו.
פעמים רבות, אנשים המשתמשים בטכניקת הרגעה עצמית זו, משתמש בה בנקל, ולכן הם גם לא לומדים להביע במילים את המצוקות הנפשיות שלהם ולפתור אותן באופן ישיר ו'בריא' יותר. בהמשך, השימוש ב'הכאבה עצמית' הופך למצוקה בפני עצמה – האדם חש מבוכה ובמצוקה מעצם השימוש בכאב עצמי, וכך הפתרון שהיה בתחילה הופך בעצם לגורם מצוקה של ממש.
מהו הטיפול במקרה כזה?
לרב משלבים בין שתי אסטרטגיות של טיפול: ראשית, מלמדים את המטופל ללמוד לזהות את התופעה, להכיר בה ולרצות לשנותה. לאחר מכן, מסייעים לו ללמוד להכיר את הטריגרים שמובילים למצוקה שמובילה לפגיעה/ההכאבה העצמית, ומלמדים אותו כיצד להשהות את הרצון לפגוע ולהכאיב לעצמו. לשם כך, מציעים לו דרכים שונות לוויסות עצמי, אשר יסייעו להקטנת הדחף לפגיעה עצמית. לדוגמה - דרך פעילות ספורטיבית, מקלחת חמה או קרה או הקשבה לפלייסליסט. עם הזמן, ככל שיותר נלחמים בנטייה לפגיעה, כך הדחף קטן.
שנית, מסייעים לו להכיר יותר את עולמו הרגשי ולזהות את המצוקות והקשיים שהוא חש לפני שהם הופכים לפגיעה עצמית. כמו כן, מסייעים לו לדעת כיצד להביע את התחושות והצרכים שלו בפני עצמו וגם בקשר עם אחרים. ידוע שככל שיודעים לתקשר טוב יותר את המצוקות והצרכים לעצמנו ולאחרים, כך קל יותר לווסת את הרגשות, לגייס אחרים ובכלל לחוש טוב יותר.
האם ניתן להיגמל לבד?
מכיוון שהכאבה עצמית היא סוג של התמכרות, כמו כל התמכרות אחרת, גם תופעה זו קשה לגמילה באופן עצמאי, ועדיף להיעזר בטיפול נפשי. בעזרת אחרים, אפשר ללמוד לזהות את הטריגרים הגורמים להכאבה עצמית, להשהות אותם או לנסות מגוון דרכים אחרות לוויסות. בכל מקרה, חשוב שלא להישאר לבד עם התופעה, לשוחח איתה עם בני משפחה ועם חברים שניתן לסמוך עליהם ולהיעזר בהם.
הכותבת היא ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית מכבי שירותי בריאות