בגיל 39 קיבל טוביה טוויג בשורה ששינתה את חייו. לאחר שנים של תפקידים קטנים בעולם התיאטרון הוא זכה סוף סוף בתפקיד חייו, תפקיד הג'יני בהצגה אלאדין בתיאטרון הילדים הישראלי. תפקיד ראשי שמכיר ביכולות שלו ומעמיד אותו בשורה הראשונה של כוכבי הילדים - כל החומרים מהם היה עשוי החלום הכי גדול שלו עליו חלם שנים, הפכו למציאות קיימת.
שבועיים לאחר מכן, הוא התבשר שביתו הקטנה אהבה, רק בת שנתיים וחצי, חולה בסרטן מתקדם. הבשורה הזאת הפכה את חייו על פיהם. מרגעי השיא של ההתרגשות המטורפת והחזרות האינטנסיביות, הוא נאלץ לעצור את הכל ולחשב מסלול מחדש. "הבשורה הזאת שברה אותנו", הוא מספר, "הייתי מבולבל מאד, נסער וכואב. למזלי, הבנתי די מהר שעל מנת שאוכל לעזור לאהבה אהיה חייב לטפל בעצמי, כמו בסרטון הזה במטוס שמבקש מההורים לשים קודם כל את מסיכת החמצן עליהם ורק אז על הילדים במקרה חרום".
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
אהבה אובחנה עם גידול סרטני גדול שהתיישב על הריאה ומפאת גודלו דחק את הלב ימינה. הסרטן בו אובחנה היה בדרגה 3, הדרגה הגבוהה ביותר של המחלה. "אני זוכר שהתייעצתי עם המנהל האישי שלי ותהיתי איתו מה לעשות - איך אצליח להתרכז בחזרות, שלא לדבר על להיות נוכח בהן, כשאני צריך לתמוך באהבה בבית החולים. היה רגע שחשבתי לוותר על התפקיד החלומי שנפתח בפניי, תפקיד חיי, אבל אז הוא אמר לי – בדמות שלך כטוויגי, כוכב הבריאות, אתה תמיד מלמד את הילדים שצחוק זה הדבר הכי חשוב לבריאות, אז פשוט תמשיך".
משהו בתשובה הזאת גרם לו להבין שהוא לא הולך לוותר. באותו רגע הוא שם לעצמו למטרה שביום הולדתו ה-40, אהבה תשב בקהל ותצחק גם היא מההצגה של אלדין, כשהוא מופיע בתפקיד הראשי של הג'יני. "עוד לא ידעתי איך אעשה את זה, אבל ידעתי שכך הולך להיות".
מה המחלה מסמנת לי
במקביל, הוא הגיע באותה תקופה למרחב מודעות, בית להתפתחות התודעה המושתת על תפישת ה"מטאיזם", אותה ייסדה פריידי מרגלית. אחת מהנחות היסוד של השיטה היא, כי המציאות הקיימת אינה אלא השתקפות של המתחולל בנבכי התודעה, ולכן כל דבר אותו אנו פוגשים בחיינו, אינו אלא ייצוג, שיקוף, של המנגנונים והדפוסים הרוחשים בנבכי התודעה, בחלקים הלא מודעים שלה. "הרטטים הללו הינם תחושות עמוקות, אשר מקורן בהולכות עצביות המיוצרות במוח", מסבירה מרגלית. "מצבור של רטטים אשר בסופו של דבר משחזרים את עצמם ומייצרים את הלופ ההתנהגותי שלנו בחיי היומיום. על מנת שנוכל לשנות את המציאות הקיימת, אנחנו נדרשים לחקירה, שתאיר את אותם חלקים לא מודעים ותאפשר לנו לשנות ולהתמיר אותם".
טוביה התחיל ללמוד את רזי השיטה, לצד טיפולים אישיים שהוא עבר בעצמו. הוא הבין שמחלה בראי המטאיזם, הינה קריאה של התודעה להצביע על כך שמשהו מהותי בחיים לא מתנהל בצורה תקינה ומאוזנת. על מנת להבין את פשר הקריאה שהגיעה דווקא בדמותה של בתו אהבה, הוא נדרש להעמיק עוד ועוד בחקירה פנימית.
בתהליך הוא הבין כי סיפור המחלה של בתו בעצם מייצג את הפחד הכי גדול שלו. התחושה שליוותה אותו מרבית חייו "שלא רואים אותו", לצד הפחד האמיתי והקמאי "להיראות" ולהיחשף כפי שהוא חולם ורוצה. ברגע הזה הוא שמע את "הקריאה" של אהבה הקטנה במחלתה, ילדה שלישית אחרי שני אחים, הנלחמת על מקומה בבית, שזקוקה לאהבה מהורים שהיו עסוקים בפרנסה. מקום הגידול, ביטא גם הוא את שורש המחלה וסיפר לו את הסיפור שלא יכול היה לשמוע במודע: הגידול ישב ב'ריאה' והוא מבין שאהבה, באמצעות מחלתה, מבקשת שיראו אותה, כמו שהוא מבקש שיראו אותו. עצם דחיקת הלב הצידה רק חיזקה את האמירה שהילדה זועקת לאהבה.
ברגע שטוביה למד להבין את המנגנונים שפעלו בתוכו, כמו גם את השיקוף שלהם במחלתה של בתו, הוא הצליח בעזרת הכלים החדשים שרכש, להתחיל לנהל אותם ובכך להתחיל תהליך ריפוי. "ריפוי בתפישת המטאיזם משמעו שינוי הפתולוגיה, המנגנון שמלכתחילה יצר את הבעיה או המחלה", מסבירה פריידי מרגלית. "החקירה הפנימית היא למעשה התבוננות עמוקה, המביאה להבנה ומשם לבחירות חדשות בחייו ובדרך התנהלותו."
במקביל לתהליך הריפוי שלו, ובהתאמה מוחלטת למצבו, מצבה של אהבה החל להשתפר, הגידול הסרטני החל להצטמצם עוד ועוד עד לכדי מצב בו ניתן היה להסירו בניתוח נקודתי, מצב שלא התאפשר קודם לכן. "אני אחגוג 40 רק באוקטובר הקרוב, אבל החלום שלי לראות את אהבה צוחקת בהצגה כבר התגשם", הוא מחייך. "החזרה הגנרלית שלנו הפכה למופע פרטי לאהבה, שבאותה תקופה הייתה אחרי הטיפולים ואסור היה לה לבוא במגע עם אנשים, כך שהיא הייתה היחידה בקהל והמופע הוצג רק בפניה".
לפודקאסט "שיחות בגן עדן" עם פריידי מרגלית לחצו כאן
"הייתי הכי למטה שיכול להיות"
גם עומר רון, 34, עובדת סוציאלית ואמא ל-3, מספרת שהגיעה למרחב מודעות מתוך התמודדות עם קושי גדול וכואב, לאחר שאיבדה את אמה שנפטרה במחלה במפתיע, כשעומר נמצאת בחודש התשיעי להריונה. המומה וכואבת היא נאלצה להתמודד עם הבשורה הקשה, לצד ההכנות לקראת הלידה המתקרבת, ועם ההבנה שאימה לא תהיה שם ללוות אותה.
ימים ספורים לאחר תום השבעה היא ילדה את בנה בכורה בניתוח קיסרי חירום, כואב וטראומטי. "אחרי הלידה הייתי בעיצומה של סערה", היא מספרת. "דיכאון, אבלות, ילד ראשון, משפחה שעדיין הייתה מרוסקת. הגעתי לתהומות מפחידים, הכי נמוך שיכול להיות. אני זוכרת שהייתי מניקה את הבן שלי ולא מפסיקה לבכות".
באותה תקופה היא נתקלה במודעה על אירוע המבוא לתפישת המטאיזם. היא החלה לקרוא על המרחב והתפיסה, ותוך כדי שיטוטים ברשת נתקלה בעדויות של שלושה אנשים שסיפרו שהצליחו לרפא את עצמם ממחלות קשות. "אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאם הם הצליחו לרפא את עצמם מדברים קשים יותר מדיכאון, אז אולי גם בתוכי יש את אותם כוחות שיעזרו לי לרפא את עצמי".
בעלה הצטרף אליה לאירוע וברגע שהם יצאו ממנו היא הודיעה לו בצורה חד משמעית שהם ממשיכים הלאה בתהליך. הוא מצידו סירב בטענה שזה לא הגיוני בשום דרך למצב שלהם, בטח שלא הכלכלי, אך משהו בתוכה לא וויתר. היא הבינה שזה חבל ההצלה שלה. "הולכת להיות לך אישה בריאה ושמחה – ולאורי, את האמא שמגיעה לו", היא אמרה לו.
"הייתי מכורה ממש לדרמות הללו"
במהלך התרגול המעמיק, היא הבינה שהמקום המאתגר והמורכב ביותר עבורה היה ללמוד לאהוב את עצמה כמו שהיא, זה השורש לכאב התהומי אותו חוותה. "הבנתי שמתחת לדיכאון ישב כעס עצום על הילדה הקטנה הזאת בתוכי שיצרה את כל המציאות הכואבת הזאת, את כל הדרמות, ילדה שנותרה נטושה לאחר מות אמה".
תהליך הריפוי שלה היה כרוך בעבודה על הרטטים העמוקים הללו. היא למדה לזהות את תחושות הכעס והביקורת העצמית עוד לפני שחוללו את הדרמות, ולהמיר אותם בחמלה ואהבה, להם היא נזקקה כל כך. "מה שקרה במציאות היה שהדרמות בחיי פשוט החלו להישכך. הבנתי שהייתי מכורה ממש לדרמות הללו, שבאמצעותן קיבלתי את תשומת הלב החומלת לה נזקקתי. כיום, ברגע שאני מרגישה שדרמה חדשה עומדת להגיע, אני כבר יודעת מיד לזהות אותה באמצעות הכלים שיש לי ובד"כ להתמיר אותן עוד לפני שמתרחשות, באמצעות בחירה עמוקה באהבה עצמית. אי אפשר לתאר במילים את השינוי שהכלים הללו הביאו לחיי".
בעלה של עומר, איתי, קיבל בחזרה את אשתו האהובה, בריאה ושמחה, כמו שהיא הבטיחה לו, וכך גם בנם הקטן אורי, שלאחריו נולדו עוד שני אחים קטנים. אך יותר מכולם, היא מספרת, היא קיבלה את עצמה בחזרה, אהובה יותר, שמחה יותר, והכי חשוב: בריאה ומפויסת. "היום אני יודעת שהכל, אבל הכל נמצא בידיים שלי. אני מרגישה שהחזרתי את הכוח אליי הביתה ואני יכולה לברוא את המציאות הרצויה שלי. לצייר לעצמי את גן העדן שלי".
רוצים להכיר את התפישה שכבר שינתה חיים של עשרות אלפים? אירוע לצאת מהמטריקס במתנה בהרשמה כאן.