בתור גנטיקאית אני מקבלת במרפאה ילדים רבים עם השמנת יתר מוקדמת, בכדי לבדוק אם אין הפרעה גנטית שאחראית למצב ואולי ניתנת לטיפול. לפעמים בזמן הייעוץ אני שומעת את ההורים מדברים על הילדים, ליד הילדים (שחלקם לגמרי בוגרים כדי להבין את הנאמר), דברים שממש קשה לי לשמוע:
"את לא מבינה כמה היא טוחנת" - "אני לא רוצה שילדים אחרים יצחקו על השומנים שלו" - "בקצב כזה, איך היא תמצא חתן" -"מה אני אעשה, אני פשוט אוהב אנשים רזים". אני בטוחה שכל הורה רוצה רק בטוב בשביל הילד שלו, להגן עליו, שיגדל ויהיה מאושר, אבל לפעמים אני ממש צורחת בתוך עצמי. נכון שעודף משקל הינו גורם סיכון לכל מיני בעיות רפואיות, אבל האם הערות שכאלה באמת עוזרות לילדים?
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
הערות על משקל משיגות את המטרה ההפוכה
מחקרים רבים מראים שדיבור ההורים על נושא המשקל גורם לילדיהם לתחושות אשמה, מבוכה ועצב, בנים ובנות כאחד. מחקר שכלל אלפיים מתבגרות הראה שבקרב בנות שתויגו סביב גיל 14 כ-"שמנות מדי" על ידי סובביהן, היה סיכון מוגבר משמעותית להפרעות אכילה ולפגיעה בדימוי עצמי בעתיד, כל זה ללא קשר למשקלן האובייקטיבי. מחקר זה גם הראה שלהערות של בני המשפחה היו השלכות גרועות יותר מאשר של חברים או הסביבה.
באחד המחקרים שבדק את הנושא, השתתפו 218 זוגות של אימהות ובנותיהן המתבגרות מקליפורניה. האימהות היו צריכות לענות על שלוש שאלות:
- האם את או בן זוגך או אדם משמעותי אחר מעירים לבתך על המשקל שלה?
- האם את נוטה לדבר על משקלך?
- האם את מעירה הערות לגבי משקלם או גודלם של אנשים אחרים?
הבנות נשאלו שאלות לגבי ערך עצמי, תסמינים דיכאוניים, אכילה כפייתית, התנהגות לא בריאה לבקרת משקל (כמו צום או אכילה מעטה ביותר, תחליפי מזון, דילוג על ארוחות, עישון או דיאטה) ואף התייחסות להתנהגויות קיצוניות ביותר (נטילת כדורי הרזיה, גרימת הקאה, נטילת תרופות משלשלות או משתנות).
תוצאות המחקר היו מפתיעות ביותר. בנות מתבגרות לאימהות שנטו להעיר להן בנושא המשקל, סבלו יותר מדיכאון (23%), אכילה כפייתית (27%) והתנהגויות קיצוניות כדי לשלוט במשקל. גם לדיבור של האם על המשקל שלה עצמה, היה קשר לתסמיני דיכאון וערך עצמי נמוך יותר אצל הבנות, ואילו דיבור על משקל של אנשים אחרים היה קשור "רק" לתסמיני דיכאון.
סקר נוסף שכלל 365 מתבגרות ממינסוטה, מצא כי מעל מחצית מהנערות שבני משפחתם הציקו להן או צחקו עליהן לאור משקלן, חוו סיכון מוגבר פי 10 לאכילה כפייתית.
עוד יותר מעניין - מסתבר שהערות לילדים על משקלם, שכביכול נועדו לעזור לילד לשמור על משקל תקין, עלולות להביא בדיוק לתוצאה הפוכה! מחקר מארה"ב על 109 ילדים ומתבגרים עם עודף משקל הראה שהצקות על רקע זה הביאו לעלייה במשקל אצל ילדים אלו. זה הגיוני מאוד, כי ברגע שמתחילים עם סחרחרת הדיאטות והפרעות האכילה - קשה מאוד לצאת מזה.
משנים גישה לטובת הילדים
אני לא פסיכולוגית, ולא דיאטנית, ולא סופר-נני. ברור לי שכל אחד רוצה אך ורק בטובת הילד שלו. אבל המספרים מדברים בעד עצמם, וגם הדרך לגיהינום, אתם יודעים..
בפעם הבאה שבא לכם להגיד לילד שלכם: "אתה בטוח שאתה רוצה לאכול גם את זה? לא הספיק לך?", או להגיד ליד הילד: "איך התחזרתי, עכשיו אני צריכה לצום שבוע!" - אולי תחשבו פעמיים. במקום המילה "משמין" אפשר להשתמש בביטויים עדינים כמו: "לא בריא", "מזיק לשיניים", "מפריע לכלי דם". שינוי פשוט בגישה יכול לשפר משמעותית את הבריאות של הילדים שלכם. תנסו את זה בבית.
ד"ר לנה שגיא-דאין, רופאת נשים וגנטיקאית, בית חולים כרמל