בתקופת מלחמה שבה אומה שלמה מתמודדת עם מצוקות נפשיות קשות, אצל מתמודדי הנפש הבעיות מחמירות. רבים מהם מספרים על סיטואציות שונות מהמלחמה שמזכירות להם חוויה נפשית קשה שאיתה התמודדו במהלך חייהם, ומספרים כיצד המצב הנוכחי מגביר את התחושות השליליות ואת חוסר התפקוד.
מוניקה, 62, אובחנה עם מאניה דפרסיה לפני 25 שנה. היא עלתה לארץ לבד מארגנטינה והתמודדה עם קשיים. "הייתי עצובה וחשבו שזה מפני שעליתי לבד. בסופי שבוע הייתי בוכה. חשבו שאני מתגעגעת הביתה". רק אחרי שנים, היא אובחנה ע"י פסיכיאטר והחלה ליטול תרופות. אלה, שמרו עליה מאוזנת, עד שהגיע 7 באוקטובר. החדשות הקשות הובילו אותה לתחושה קשה של דיכאון. "מבחינתי סוף העולם הגיע. לרוב האנשים יש כלים טבעיים להתמודדות עם מצבים קשים, מה שחסר לנו, מתמודדי הנפש".
בהמלצת הרופאה שטיפלה בה, היא נכנסה לאשפוז יום בבית רעים בנתניה. "זו מעין מחלקה פסיכיאטרית. יש שם פסיכולוגים, פסיכיאטריים, חדר כושר, הייתי עטופה", היא מספרת. "הייתי שם כחודש וחצי, זו התקופה הכי ארוכה שבה הייתי מאושפזת בכל חיי".
"נאלצתי לחיות חודש על כדורי הרגעה"
נועה, 34 , נשואה ואמא לשתי בנות, מאובחנת עם פוסט-טראומה. כבר בילדותה כשגדלה ברוסיה, היא ספגה אלימות פיזית, מינית ורגשית. היא עוסקת בשיווק דיגיטלי, אבל עד היום קשה לה להשתלב במסגרת תעסוקתית. "במלחמה הנוכחית יש דברים שמזכירים לי סיטואציות מהילדות. הם גורמים לכעס ולדיכאון קשה מאוד. אני זוכרת שבילדותי פניתי לרשויות ברוסיה כשספגתי אלימות בבית, אבל אמרו לי שם שהם לא יכולים להתערב.
"כיום סיטואציות קשות מעוררות בי זיכרונות ממצבים קשים של בית אלים ללא יכולת לברוח או לקבל עזרה. כל הסיפורים שאני שומעת על שבי מזכירים לי את זה ומציפים את כל הרגשות השליליים. כששמעתי על האונס בשבי, זה החזיר אותי לפגיעה המינית שחוויתי. הרגשתי שכמו בילדות - שוב שאין לי מקום בטוח להיות בו".
"אני מרגישה שסיפור קשה שאני שומעת עליו ממש קורה לי אישית"
גם אביב, 25, מתמודדת נפש, מספרת על הקושי שלה בוויסות רגשי שהתגבר מאז תחילת המלחמה. "החיים סידרו לי 'קוקטייל' של הפרעות נפשיות. הפרעת חרדה כללית, הפרעת אישיות גבולית, קושי בוויסות רגשי, שזה אומר שאני מרגישה ספקטרום רחב של רגשות ונעה מקיצון לקיצון. יש לי גם הפרעה הורמונלית, דיכאון לפני מחזור. אני לוקחת הרבה תרופות פסיכיאטריות".
לדבריה, כל סיפור קשה שאליו היא נחשפת במהלך המלחמה, גורם לה לחוש הזדהות, ומוביל לחוסר תפקוד. "העובדה שאני סובלת מקושי בוויסות הרגשי למשל, גורמת לי לכאוב את כאבם של אחרים בצורה מאוד קיצונית. אני מרגישה שסיפור קשה שאני שומעת עליו ממש קורה לי אישית. בשלוש השנים האחרונות אני לא יוצאת מהבית ובשבוע הראשון של המלחמה זה החמיר. בכל פעם שעובר אופנוע או אמבולנס זה נשמע לי כמו אזעקה". מה שעזר לה להתמודד עם הסיטואציה, זה ליצור ולעשות. כיום היא מייצרת תוכן לרשתות. "אני מודעת לעובדה שלצערי הצטרפו אלינו המון מתמודדי נפש חדשים שיחוו טראומה אחרי המלחמה ואני רוצה להגיד להם שכאשר נמצאים בתוך החושך לא רואים את האור, אבל לכל דבר יש סוף, גם לדברים הרעים".
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שרותי בריאות, מסבירה שכולנו מתמודדים במלחמה עם תחושות ורגשות קשים - פחד, עצב, דאגה, תחושות סכנה או לחץ; אולם תחושות אלה מועצמות פי כמה אצל מתמודדי הנפש. "גם בפניות שמגיעות אלינו אנחנו רואים מצוקה גוברת. אני מציעה להיעזר בהסחות דעת שמקילות, להיות חשופים פחות לחדשות ולהיעזר במעגלי תמיכה של משפחה וחברים, וגם בטיפולים קבוצתיים קצרי טווח עבור מי שאלה מסייעים לו".
מוניקה, למשל, מציינת כי "היום, לאחר חודש וחצי חזרתי לעצמי. לפעילות מלאה ולסיפור חוזר של קבוצת שכולו טוב, כאחראית שירות לקוחות ברשתות החברתיות. אני אחראית על מענה ללקוחות בפייסבוק, אינסטגרם ומסנג'ר, ומסייעת לאנשים עם המלצות ובדיקת הזמנות. זה נותן לי סיפוק רב. החזרה לשגרה ולחיים היא עשייה חיובית ומאוד תורמת למצבי. היום אני יודעת שאפשר לחיות חיים מלאים וטובים, לצד מחלות נפשיות, אם מטפלים בהן נכון", היא אומרת.
ועל אף כל הקשיים, נועה ממשיכה בעשייה ומסתכלת על העתיד באופטימיות. היא משתפת על ההתמודדות שלה בעמוד הפייסבוק שלה, ועוסקת בהסברה ישראלית ובמאבק נגד האנטישמיות הגואה ברשתות החברתיות. אביב, מוסיפה כי "אני מודעת לעובדה שלצערי הצטרפו אלינו המון מתמודדי נפש חדשים שחוו טראומה אחרי המלחמה, ואני רוצה להגיד להם, שלכל דבר יש סוף, ותזכרו שהכי חשוך לפני עלות השחר". שלוש הנשים מקבלות שירות ב"קבוצת שכולו טוב", המפעילה שירות שיקום והכשרה בתעסוקה לזכאיות ולזכאים, ומאפשרת מסגרות תעסוקתיות מגוונות לפי תחומי עניין ויכולות.