הפקת הסרט הדוקומנטרי "Secrets of our Favourite Snacks" ("סודות החטיפים האהובים עלינו") יצאה לדרך עם מטרת משימה ברורה: להבין את המנגנון שגורם לרבים כל כך להיות ג'אנקיז של חטיפים מלוחים.
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
סופי מורגן, עיתונאית ומגישת טלוויזיה שיזמה את הפרויקט ומובילה אותו על המסך, דיברה עם נוירולוגים שחשפו בפניה עובדה די מדהימה: סריקות של פעילות המוח הוכיחו שוב ושוב כי המראה של קערת חטיפים מלוחים יוצר אצל אנשים בעלי משקל עודף ריאקציה חזקה לא פחות מזאת שנצפתה אצל אלכוהוליסטים שהוצג להם משקה או מכורים לסמים שהוצג בפניהם קוקאין. "מה יש בשילוב הזה של פחמימות, שומן, מלח ופריכות שהפך אותנו לאומה מכורה?", שואלת מורגן ומתכוונת לנתון שלפיו תעשיית החטיפים המלוחים בבריטניה לבדה מגלגלת 2.8 מיליארד פאונד בשנה.
הממצאים של מורגן ושל "סודות החטיפים", שישודר הערב (23.5) ב"צ'אנל 4" הבריטי, נוגעים לא רק לבריטים אלא לכל אחד מאיתנו. מורגן ביקרה במספר מפעלים שמייצרים חטיפים מלוחים, מתוך מחשבה שמשהו בתהליך הייצור הופך את החטיפים לממכרים כל כך. היא אכן התרשמה שהתעשייה עושה כל שביכולתה כדי להפוך את המוצר למגרה, אבל לא גילתה איזה אקדח מעשן מהסוג שמככב בתיאוריות קונספירציה, כמו רכיבים סודיים שגורמים להתמכרות. דווקא כשביקרה במעבדה ב"רויאל קולג'" נחשף לב הבעיה, או ליתר דיוק מוח הבעיה.
עוד ב-mako בריאות:
>> אמיתי לגמרי: האימון הזה מצעיר ב-10 שנים
>> נמצא כשל חמור בפיקוח על חומרי הדברה במזון
>> דירוג: הלחמים הטובים והגרועים ביותר שיש
המוח שלנו מתנהג אחרת ליד חטיפים מלוחים
הנוירולוג ד"ר טוני גולדסטון מסביר בסרט כי הפעילות באזורי המוח שמגיבים לגירוי ויזואלי גבוהה יותר כשמדובר בחטיפים. בהשוואה, מזון בריא יותר כמו ירקות, פירות ודגים מייצר תגובה מתונה בהרבה. ההסבר של ד"ר גולדסטון הוא אבולוציוני, וייתכן שזה המפתח האמיתי לחיבה הלא מרוסנת שלנו לחטיפים מלוחים: המוח שלנו מחווט ככה שאנחנו מפתחים תאווה למזונות המספקים אנרגיה רבה במהירות, מפני שזו הדרך היעילה ביותר לשרוד כשאתה חי במערה ומוקף בטורפים שנמצאים מעליך בשרשרת המזון. אבל מה שסייע לאדם הקדמון לשרוד הוא כנראה מה שגורם לאדם המודרני להשמין.
למה אנשים מסוימים נכנעים לאינסטינקט הזה יותר מאחרים? ד"ר גולדסטון וצוותו עדיין מחפשים תשובה לשאלה הזאת במסגרת מחקר מקיף על האופן שבו הורמונים המיוצרים בקיבה – הורמונים ששולטים בין השאר בתחושת הרעב – משפיעים על המוח. ואגב השפעות על המוח, גולדסטון גילה שאכילת חטיפים מלוחים מורידה את רמת הסטרס (או לפחות מרגיעה את האזורים במוח שנחשבים כמוקדים של תחושת מתח). במילים אחרות, אכילה מנחמת? זה דבר אמיתי.
אם ההסבר הנוירולוגי הוא בבחינת פרט טריוויה מעניין, הרי שההיבט הפסיכולוגי שנחשף בסרט הוא משהו שאפשר לאמץ כטיפ התנהגותי: במהלך הצילומים הוכנסו מתנדבים לחדר עמוס שקיות חטיפים למשך שעה אחת. בודדים הסתפקו בכרסום קל עד בינוני; הרוב המוחלט ירדו על כמות ממוצעת של שש שקיות (ונזכיר – בתוך שעה אחת).
מריון הת'רינגטון, פרופ' לביופסיכולוגיה מאוניברסיטת לידס שמתמחה בתיאבון האנושי, מספרת בסרט על מחקרים שהראו כי אנשים נוטים לחסל שקיות חטיפים עד הפירור האחרון בלי קשר לגודלן. לדבריה, הנטייה הזאת גוברת משמעותית כשדעתנו מוסחת מפעולת האכילה – ואכן, המתנדבים של "סודות החטיפים" היו בהלם מוחלט כשגילו כמה חטיפים מלוחים הם חיסלו בהיסח דעת בזמן שהתעסקו בטלפונים שלהם. מוסר השכל? את האופן שבו האבולוציה עיצבה את המוח שלנו אנחנו לא יכולים לשנות, אבל את מידת תשומת הלב שאנחנו מקדישים לפעולת האכילה – דווקא כן. אז לטובתנו, אם מנשנשים - לא מסמסים.