הליקובקטר: כך חופית שינתה תזונה ונלחמה בחיידק בקיבה

כאמור, ההליקובקטר פילורי - בניגוד לחיידקים אחרים - מצליח לשרוד בקיבה למרות מיצי העיכול, וזאת בזכות יכולתו לפרק שתנן (UREA) וליצור אמוניה, שהוא חומר בסיסי שסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי האפיתל בקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית ומחליש את מערכת החיסון של הנדבק. כל התהליך הזה עלול לגרום לפצע בקיבה שנקרא בשפת העם אולקוס ובשפה הרפואית - כיב.

כיצד נדבקים בו?

טרם ידוע כיצד החיידק עובר מאדם לאדם ומדוע הוא כה נפוץ באוכלוסייה הכללית. אך ידוע כי אם הליקובקטר מצוי אצל בן משפחה אחד, ניתן יהיה למצוא אותו במקרים רבים גם בשאר בני המשפחה. ישנן דרכי הדבקה שונות, לרוב מדובר בהדבקה באמצעות רוק, למשל בשל שימוש בסכו"ם משותף. 

האם הליקובקטר פילורי גורם לכיבים?

בכ-90 אחוזים מהאנשים שסובלים מכיב בתריסריון וכ-60 אחוזים מהאנשים שסובלים מכיב קיבה ניתן למצוא את חיידק ההליקובקטר, שלא רק גורם לכיבים, אלא גם יכול להחמיר אותם על ידי הגברת הרגישות של הקיבה לחומצות שהיא מייצרת. אך עם טיפול מתאים שיסלק את החיידק, הסיכון להישנות של הכיבים פוחת באופן משמעותי. 

גורם סיכון למחלות נוספות

חיידק ההליקובקטר פילורי לא רק גורם לכיבים, אלא גם מהווה גורם סיכון למחלות נוספות. למעשה, ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז כבר לפני כמעט 30 שנה כי חיידק זה הוא קרצינוגן, כלומר מחולל סרטן. ואכן הימצאות החיידק מהווה גורם סיכון ללימפומה של הקיבה ולסרטן קיבה. אך הסברה הרווחת היא שהוא לא הגורם הבלעדי לסרטנים אלו, אלא שהוא בעיקר תורם לגורמים סביבתיים וגנטיים קיימים. הסיכון לסרטן קיבה בקרב נשאים של החיידק עולה במקרים של גסטריטיס אטרופית (דלקת של רירית הקיבה) ומטפלסטית. 

אנשים עם סוג דם A או B נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן קיבה, מכיוון שחיידק ההליקובקטר נמצא אצלם בשכיחות גבוהה יותר, לעומת אנשים עם סוג דם O. גם תזונה משפיעה על הסיכון לסרטן קיבה; תזונה עתירת מלח, ניטרטים ומזון מעושן. 

האם הליקובקטר גורם גם לצרבות?

אין הוכחה לקשר סיבתי בין הימצאות החיידק לצרבות, למעשה נמצא שאנשים הסובלים מצרבת הם בעלי שכיחות נמוכה יותר של הליקובקטר, בהשוואה לאנשים שלא נוטים לסבול מצרבת. 

איך מאבחנים את החיידק?

ישנן כמה דרכים לאבחן הימצאות של חיידק הליקובקטר:

• תבחין נשיפה. בדיקה שמודדת את כמות הפחמן הדו-חמצני אצלכם. כיוון שהחיידק מייצר פחמן דו-חמצני, לפי כמות הפחמן הדו-חמצני בנשיפה, ניתן לאבחן אם החיידק מצוי בקיבה. 
• בדיקת דם. מדובר בבדיקה פחות מהימנה, כיוון שהנוגדנים לחיידק נותרים בדם גם לאחר שהוא כבר לא מצוי בגוף. כך שהבדיקה עלולה לצאת "חיובית" מבלי שהחיידק באמת נוכח בקיבה. 
• בדיקת גסטרוסקופיה. מדובר בבדיקה שבה מחדירים מצלמה לקיבה דרך הפה. במהלכה ניתן לזהות את החיידק באמצעות דגימה מרירית הקיבה. 
• בדיקת צואה. 

מתי כדאי להיבדק?

• אם אתם סובלים מדיספפסיה.

• אם חליתם בלימפומה מסוג MALT של הקיבה, סרטן הקיבה, נגע טרום-סרטני בקיבה או אטרופיה. 

• אם יש לכם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלקה בסרטן קיבה. 

• אם לקיתם בעבר או בהווה בכיב קיבה או כיב תריסריון. 

• אם אתם נוטלים תרופות המדכאות את ייצור החומצות בקיבה במשך זמן ממושך (כמו אומפרדקס או לוסק). 

• אם אתם סובלים מחוסר ברזל או ממחסור בוויטמין B12, ללא סיבה נראית לעין. 

• אם אתם סובלים מ-ITP (תרומבוציטופניה אימונית) שעמידה בפני טיפולים. 

כיצד מטפלים בחיידק?

לרוב הטיפול יכלול שילוב של תרופות אנטיביוטיות ותכשיר נוגד חומצה. ושיעורי ההצלחה עומדים על כ-90 אחוזים. הטיפול נמשך בין עשרה ימים לשבועיים. 

מומלץ לעבור בדיקת תבחין נשיפה כחודש לאחר הטיפול בחיידק, כדי לוודא שהוא אכן היה מוצלח והחיידק אינו מצוי יותר בקיבה. אם החיידק עדיין נמצא בקיבה, ישנן אפשרויות אחרות לשילובים שונים של תרופות.  

האם תזונה עוזרת להילחם בחיידק?

ישנם תוספי תזונה, כמו שמן אורגנו, שיכולים להפחית במידה מסוימת את כמות החיידק בקיבה ובכך יכול לתרום להקלה בתסמינים. אך תוספי תזונה אלו אינם מעלימים לחלוטין את החיידקים הללו - רק טיפול אנטיביוטי.